עינת רמון
עינת רמון (נולדה ב-1959)[1] היא הישראלית הראשונה שהוסמכה לרבנות, והראשונה שעמדה בראש בית מדרש קונסרבטיבי לרבנים - בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר בירושלים, שם שימשה דיקנית בין השנים 2005–2009.[2] ב-2009 עזבה את התנועה הקונסרבטיבית, ויתרה על התואר "רבה" ומאז מגדירה את עצמה כאורתודוקסית מודרנית.[3] מאז 2011 רמון עומדת בראש "תוכנית מרפא" להכשרה בליווי רוחני של מכון שכטר[4], ומרצה בכירה למחשבת ישראל וללימודי מגדר ופמיניזם.[2]
 | |
| לידה | 1959 (בת 65 בערך) ירושלים  |
|---|---|
| מדינה | ישראל |
| השכלה | האוניברסיטה העברית, JTS, אוניברסיטת סטנפורד |
| השקפה דתית | יהדות |
| בן או בת זוג | אריק אשרמן |
  | |
ביוגרפיה
רמון גדלה במשפחה חילונית של תומכי תנועת העבודה. סבה וסבתה עלו לישראל במסגרת העלייה השלישית, וסבה, אלעזר הלפרין, השתתף בקרב על תל חי. הוריה היו חניכים בשומר הצעיר ושירתו שניהם כקצינים בצה"ל. במהלך לימודיה בתיכון שליד האוניברסיטה בירושלים בשנות ה-70 למדה לימודי מחשבת ישראל ותלמוד לבגרות. לאחר מכן סיימה תואר ראשון במחשבת ישראל והחלה להתעניין בלימודי רבנות של התנועה הקונסרבטיבית, שנפתחו אז לראשונה בפני נשים.[5]
רמון הוסמכה בשנת 1989 בבית המדרש לרבנים בניו יורק.[2] לאחר מכן שימשה כרבה זמנית בברקלי הלל וסיימה דוקטורט במדעי הדתות באוניברסיטת סטנפורד.[1] היא עבדה כרבה בקהילת הר-שלום במיזולה וחזרה לישראל ב-1994.[6] רמון כתבה את עבודת הדוקטורט שלה על תפיסת האימהות בהגותו של אהרן דוד גורדון. עיבוד בעברית של העבודה פורסם בהוצאת כרמל בשנת 2007. רמון ממשיכה לפרסם מאמרים ולחקור הוגים ותחומים במחשבת ישראל, בכללם את הגותו של א"ד גורדון, אברהם יהושע השל, אחד העם ועוד.[7]
בשנים 1996- 1997 היתה רמון דוברת התנועה המסורתית ובמקביל עבדה במשרה חלקית כרבה של קהילה בתל אביב.
בין השנים 2005–2009 כיהנה רמון כדיקנית בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר בירושלים. במהלך כהונתה התנגדה לשינוי ההלכתי של התנועה המסורתית התומך בהסמכה של רבנים הומוסקסואלים בשכטר ולעריכת נישואין חד מיניים על ידי רבני התנועה הקונסרבטיבית. גישתה גרמה לעימות עם הסמינרים הקונסרבטיביים בצפון אמריקה, שבאותה תקופה החלו להסמיך רבנים הומוסקסואלים ולחתן חתונות חד- מיניות.[5] על רקע חילוקי דעות אלה החליטה רמון לפרוש מהתנועה הקונסרבטיבית, מאז היא מפרסמת מאמרי דעה בנושאים שונים, ביניהם מאמרים בהם היא מביעה את התנגדותה למתן זכויות לקהילה הלהטב"קית בהקשר של פיריון ובכלל זה: פונדקאות[8][9], נישואין, הורות חד-מינית[10] והורות יחידנית[11]. לשיטתה, פונדקאות צריכה להתאפשר רק כעזרה רפואית לנשים רק במסגרת של הורות משותפת מתוך נאמנות הדדית של אב ואם, תוך הקפדה על תנאי ההעסקה והגבלת התעסוקה בעיסוק זה, וכי יש לחנך ולכוון להורות משותפת של אב ואם (במסגרת הנישואין או בהסכם הכרוך בנאמנות הדדית), על מנת לאפשר לכל ילד וילדה להתחנך על ידי הוריהם הטבעיים. להבנתה, שינוי מתבנית ההורות המשותפת של אבא ואמא מוביל בהכרח לסחר נרחב בנשים ובתינוקות ולמניעת זהות משפחתית של אב או אם מילדיהם.
לאחר עזיבתה את הרבנות, את התנועה המסורתית ואת התנועות להתחדשות היהדות, הפסיקה רמון להזדהות כ"רב" או "רבה" ועברה לעולם הדתי-לאומי. בשנת 2009 התחילה רמון הכשרה כמלווה רוחנית ובהמשך כמדריכה בליווי רוחני, וסייעה למסד את התחום בישראל בסיוע הפדרציה היהודית בניו יורק ובשיתוף פעולה עם ארגון המלווים הרוחניים היהודים בארה"ב (NAJC) וארגונים נוספים. בשנים 2006-2018, ניסחה רמון עבור רשת הארגונים לליווי רוחני (לימים "העמותה לליווי רוחני") את קוד האתיקה של המלווים הרוחניים בישראל, ואת עקרונות ההכשרה הראשונים, שנתקבלו פה אחד על ידי המייסדים. בשנת 2011 הקימה רמון את תוכנית מרפא, תוכנית הכשרה אקדמית ראשונה בישראל להכשרת מלווים רוחניים במכון שכטר למדעי היהדות. בשנת 2022 הפכה תכנית מרפא למסלול ראשי לתואר שני במדעי היהדות מטעם מכון שכטר.[12]
חיים אישיים
רמון נשואה לרב הרפורמי אריק אשרמן[3]. ילדיהם התחנכו במערכת החינוך הממלכתית־דתית, והם מגדירים עצמם אורתודוקסים מודרניים.