עלוקות
העלוקות (שם מדעי: Hirudinida) הן תת-מחלקה של תולעים טבעתיות. בתת-מחלקה זו מוכרים כ-600 מינים של עלוקות. גופן של העלוקות פחוס, מוארך וצבוע בצבעים זוהרים שונים: ירוק, חום, שחור, אדום או כחול. הן דומות במראן הכללי לחשופיות, עשויות טבעות-טבעות. אורכן של העלוקות נע בין סנטימטר בודד ל-15. עיני העלוקות סדורות בקדמת הראש בזוגות, מספרן משתנה בין המינים השונים ונע בין 4 ל-10 עיניים. העלוקה מתקדמת באמצעות שני כפתורי הצמדה, הן נאחזות בעצם בעזרת הכפתור האחורי ואז מתקדמות, נאחזות בעזרת הכפתור הקדמי, מושכות את גופן וכן פעמים רבות. פיה של העלוקה מכיל במינים מוצצי הדם כמה שורות של שיניים קטנות דמויות מסור ומנגנון שאיבה. הוא מצוי בחלק הקדמי של הראש, ליד כפתור ההצמדה הקדמי. העלוקות הן אנדרוגיניות, כלומר, לכל עלוקה יש איברי רבייה זכריים וגם איברי רבייה נקביים. הן מזדווגות זו עם זו, כשכל אחת מפרישה לגוף השנייה זרע ומפרה אותה.
 עלוקות | |
|---|---|
_(19948441589).jpg) | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | תולעים טבעתיות |
| מחלקה: | Clitellata |
| תת־מחלקה: | עלוקות |
| שם מדעי | |
 Hirudinidaלאמארק, 1818 | |
תזונה
יש בין העלוקות אוכלות בשר (תולעים, שלשולים וזחלים), אוכלות פגרים, ועלוקות האוכלות פירורי חומר אורגני, אולם רובן הן טפילים המוצצים את דמם של בעלי חיים שונים, כגון יונקים, עופות ודגים. הן נצמדות אל הפונדקאי, נדבקות אליו ומוצצות את דמו אל תוך תאים מיוחדים בגופן המיועדים לאחסון דם. העלוקה מזרימה חומר מרגיע המונע מקורבנה לחוש בה ולאחר מכן מזרימה לפצע חומר בשם הירודיון המונע את קרישת הדם. לאחר שהיא מתמלאת, היא נושרת מעל הפונדקאי והדם שמילאה מספיק לה למשך כמה שבועות.
מקומות גידול
העלוקות זקוקות ללחות רבה כדי להתקיים, לכן, רוב העלוקות חיות ליד מקווי מים, יש החיות רק בתוך המים, יש החיות במים וביבשה, ויש החיות רק ביבשה. העלוקות הללו מצויות בג'ונגלים לחים וביערות גשם במזרח אסיה. הן נמצאות על הקרקע או בסבך וממתינות ליונקים שיתקרבו אליהן ונצמדות אליהם. אין לפונדקאי כל אפשרות להימנע מהן, בגלל החומר המאלחש שהן מפרישות ושבגללו לא ניתן להרגיש אותן. הן ניתנות לזיהוי על פי הדימום שהן גורמות, וגם אז יקשה על הפונדקאי לעצור את הדם עקב החומר המונע קרישה שהעלוקה מפרישה.
העלוקות בשימוש הרפואה
העלוקה הרפואית (Hirudo medicinalis) מסוגלת למצוץ פי חמישה דם ממשקל גופה ומפרישה לפצע חומר נוגד קרישה המותיר את הפצע מדמם עד כ-10 שעות. ברפואה המסורתית היא שימשה בהליכים רפואיים בעיקר להקזת דם. ברפואה מודרנית יש לה עדיין מספר שימושים, והעיקרי בהם הוא בניתוח לחיבור מחדש של רקמות, למשל: אצבע גדומה. עקב אי-יכולתם של המנתחים לחבר מחדש את הוורידים (כשמחברים אך ורק את העורקים הראשיים), דם זורם לתוך הרקמה אך לא יוצא ממנה; העלוקה מוצצת עודפי דם, וחשוב מכך, מפרישה כל הזמן נוגדי קרישה למקום הנדרש, וזה מאפשר לגוף לבנות מחדש את הוורידים שנקטעו[1].
קישורים חיצוניים
- עלוקות, באתר ITIS (באנגלית)
- עלוקות, באתר NCBI (באנגלית)
- עלוקות, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- עלוקות, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- עלוקות, באתר GBIF (באנגלית)
- animal/land-leech עלוקות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
עמיר ערמי, רופא ממליץ: אל תפחדו מעלוקות, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2016
