עמוס לוריא

לוריא נולד באשדות יעקב, בנם של אהובה ומשה, ממייסדי הקיבוץ. אחיו היה אברהם רותם שהיה קצין בצה"ל בדרגת אלוף. למד בבית ספר מקצועי בעמק הירדן.

לוריא התגייס ביולי 1964 לקורס טיס. הוא נשר מהקורס ב-1965 והוצב בחיל השריון. שירת כלוחם בגדוד 79 המחודש בטנקי פטון.^[1] במלחמת ששת הימים נפצע ביום הראשון ללחימה בכניסה לרפיח. שירת ביחידת ניסויים של חיל השריון וכקצין מבצעים של גדוד 46 בחטיבה 401. שירת כמפקד פלוגת טנקים בגדוד סיור 189 וכמפקד פלוגה בגדוד 79. במלחמת ההתשה נפצע במאי 1970 באורח קשה מאש ארטילרית וידו הימנית נקטעה.^[2] הוא שוחרר רפואית והחל ללמוד באוניברסיטת תל אביב. במלחמת יום הכיפורים התנדב לשירות צבאי, היה בסגל המייסד של גדוד 71, ומונה לקמב"ץ הגדוד.^[2] הוא החליף את מפקד הגדוד עמוס כץ לאחר פציעתו בקרבות כיבוש המובלעת הסורית.^[2] ב-1975 חזר לשירות הקבע, שימש ראש ענף במפקדת חיל השריון, ובמינוי משנה כמפקד גדוד שריון במילואים. בהמשך מונה למפקד גדוד שריון סדיר, גדוד 195 בחטיבה 401. פיקד על עוצבת מרכבות הברזל במלחמת לבנון הראשונה, ושימש סגן מפקד אוגדה 252. השתחרר ב-1986. היה בוגר מחזור ט' של המכללה לביטחון לאומי ובוגר תואר ראשון בכלכלה מאוניברסיטת תל אביב.

כיהן כמנכ"ל מגן דוד אדום בשתי קדנציות, הראשונה ב-1986 והשנייה ב-1995. כיהן בדירקטוריון חברת קו צינור אילת אשקלון, כמנכ"ל עיריית בית שמש וכמנכ"ל עיריית רחובות (נובמבר 1999 עד אוקטובר 2001).

נפטר ב-26 ביוני 2021. הותיר אחריו את רעייתו, זיוה, ובנו, נדב.

• בין המור לזור, אוטוביוגרפיה בהוצאה עצמית

• אלוף-משנה במילואים ונכה צה"ל לא מוכר על ידי צה"ל כלוחם לאחר עשרות שנות שירות, יהיה בסדר, אוגוסט 2019, גלי צה"ל