עצה

העצה מובילה בעיקר מים ומלחים המומסים בהם. הכיוון הכללי של הזרימה הוא מלמטה כלפי מעלה. הצמח אינו משקיע אנרגיה בהעלאת המים מהשורש ועד לחלקיו העליונים דרך העצה, אפילו בעצים תמירים שגובהם עולה על מאה מטרים, שכן צינורות העצה בנויים מתאים מתים. מספר תאוריות מנסות להסביר את התופעה:

• תאוריית הקוהזיה^[1]: קשרי מימן בין מולקולות המים גורמים להם להימשך זו לזו. מים המתאדים מעלי הצמח יוצרים מתח שלילי בין מולקולות המים, המסודרות בעמודה הנמשכת מהשורשים ועד העלים שבקצות הענפים. המתח השלילי גורם למשיכת עמודת מולקולות המים כלפי מעלה.
• תאוריית האדהזיה (נימיות): קשרי מימן קיימים גם בין מולקולות המים לבין המולקולות המרכיבות את צינורות העצה עצמם; קשרים אלה תורמים לעליית המים בצינורות העצה.
• לחץ בשורשים: המים החודרים לשורשים יוצרים לחץ המסייע בדחיפת המים אל מחוץ לשורשים, כלפי מעלה^[2].

את העצה נהוג לחלק לשני סוגים, בהתאם למיקומם בצמח:

• עצה ראשונית: מסודרת בצרורות וסקולריים, יחד עם השיפה. העצה הראשונית נוצרת ידי הפרוקמביום, בגדילה הראשונית של הצמח. בעצה הראשונית מבחינים בין זו הנוצרת מוקדם יותר, מפרוטוקסילם, לבין זו שמתפתחת אחריה, ממטאקסילם^[3].
• עצה שניונית: נמצאת בצמחים מעוצים בלבד, ועוטפת את העצה הראשונית. העצה השניונית מתפתחת מרקמה עוברית הנקראת קמביום (אנ') . העצה נוצרת במשך כל חיי העץ, ונדחסת כלפי חוץ במשך השנים. היא מהווה למעשה את המרכיב העיקרי של הגזעים וענפי העצים, ושל החומר המוכר לנו כעץ. לרוב, עם יצירת העצה המשנית, העצה הראשונית נסתמת על ידי פסולת אורגנית של העץ ויוצאת מכלל שימוש.

העצה היא רקמה מורכבת המכילה מספר סוגי תאים, אך מורכבת ברובה משני סוגים של תאים:

• טרכאידים(אנ'): תאים מוארכים ומחודדים בעלי גמצים.
• חוליות טרכאה(אנ'): התפתחות אבולוציונית מאוחרת. תאים אלו נמצאים בעיקר במכוסי זרע וכמעט שאינם קיימים בחשופי זרע. חוליות הטרכאה מתחברות זו לזו ויוצרות מבנה צינורי.

הן הטרכאידים והן חוליות הטרכאה מתים בסמוך למועד היווצרם. לאחר מותם נותרים בעיקר דפנות התאים העבים והמחוזקים בליגנין.

מדיה וקבצים בנושא עצה בוויקישיתוף

• עצה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)