פול גוגן

גוגן נולד בפריז שבצרפת. כשהיה בן ארבע היגרה משפחתו ללימה שבפרו בשל פטירת אביו. בצעירותו הצטרף לצי הסוחר הצרפתי ולבסוף השתקע בפריז שבה עבד למחייתו כסוכן השקעות, נישא לאישה דנית שילדה לו במהלך השנים 5 ילדים והחזיק בציור כתחביב.

אט אט החל תחביב הציור של גוגן לתפוס את זמנו, וגוגן הזניח את פרנסת משפחתו. אף על פי שבחוג המקצועי הייתה הערכה רבה אל עבודתו, ואף על פי שלאחר מותו ציוריו נמכרו בכסף רב, בחייו של גוגן, עיסוק זה כמעט ולא הצליח להכניס כסף. כשהחל להשקיע את כל זמנו בציור, משפחתו היגרה לדנמרק, אל בית חמיו וחמותו. גוגן לא התקדם שם במלאכת הציור, ונטש את משפחתו.

גוגן חזר לצייר בפריז, שבה היה מיודד עם גדולי האימפרסיוניסטים והפוסט-אימפרסיוניסטים, בתקופה שכמעט איש מהם לא היה מקובל על מבקרי האמנות ועל החברה. בשנת 1883 התגורר בארל שבדרום צרפת, בדירתו של וינסנט ואן גוך ולא חדל מלריב עמו. השניים ציירו ציורים רבים בתקופה זו, שנמשכה חודש וחצי, אך הניסיון המשותף פגם באושרם. בהמשך עבר לברטאן, שהיצירות שהפיק בה נחשבות בעיני המבקרים כנקודת מפנה סגנונית שלו. לבסוף היגר גוגן לפולינזיה הצרפתית שבה יצר במשך שנים רבות עד יום מותו. עבודותיו מאזור זה ובמיוחד מטהיטי הן המפורסמות ביותר מבין כלל עבודותיו.

פול גוגן נפטר ב-8 במאי 1903 באטואונה שבאי היווה אואה (אנ'). סיבת מותו הרשמית הייתה אוטם שריר הלב שנגרם ממנת יתר של מורפין, אולם לא מן הנמנע כי מצבו הבריאותי הירוד, אשר נגרם בשל מחלת העגבת וצריכת אלכוהול מופרזת, תרם את חלקו במותו.^[1][2]

גוגן דחה את הנטורליזם של האימפרסיוניסטים והעדיף על פניו מראות הנובעים מכוח הדמיון. יצירתו "ההתגלות לאחר הדרשה", 1885, מציינת את התנתקותו מן האימפרסיוניזם וראשית הקשר עם הסימבוליזם וציירי ה"נבי", עמם יצר בברטאן. סגנונו השתנה ונטה להפשטה, שנגרמה על ידי הפרדה צבעונית ברורה בין משטח למשטח ותחימתם (לעיתים) בקווי מתאר בולטים.

בסגנונו עוד ניכרו סממנים ריאליסטיים שתובלו באווירה נועזת ("גן בשלג", 1883). בשנה זו אף הקדיש עצמו לחלוטין לציור, והתחבר עם הצייר וינסנט ואן גוך, עמו הגיע לארל שבדרום צרפת ושם שהה כחודשיים. בתקופה זו צייר את דיוקנו של ואן גוך: "צייר החמניות". בעקבות המריבה הטראגית שהתחוללה ביניהם (לאחר שואן גוך כרת את אוזנו שלו) נפרדו, וגוגן חזר לברטאן, ואחר-כך היה למנהיג קבוצת 8 אמנים שנמנו על אסכולת פונט-אבן. סגנונו נשתנה, ונטה לצורה המופשטת, שנגרמה על ידי הפרדה צבעונית ברורה בין משטח למשטח.

בשנות השמונים של המאה התשע עשרה התבטא ציורו בחיפוש אחר נושאים בעלי משמעות מוסרית ודתית, והוא יצר סדרת ציורים דתיים הממזגים אווירה מסתורית וגולשים לנימה רומנטית ("חיזיון לאחר הדרשה: יעקב נאבק עם המלאך", 1888; "ייסורים בגן", 1889; "ישו הצהוב", 1889, "ישו הירוק" 1889).

גוגן היה בין הראשונים שהושפעו מהאמנות הפרימיטיבית. כל חייו עשה בניסיון לשוב למקורותיו הראשוניים. לשם כך נטש את מרכז האמנות הפריסאי (כמו גם את אשתו וילדיו) והחל במסע לגילוי "גן העדן האבוד" באיי מרטיניק (1887), טהיטי (1893-1891, ו- 1895–1901) ולבסוף באיי מרקיז, שם נפטר ונקבר. יצירותיו מ"איי הדרום" עתירות צבע ובהן יסודות דקורטיביים, (בהשפעת תדפיסי העץ היפניים). הן מהוות מעין מסכת אישית לחייו הארוגים במיתוסים מקומיים ואירופאים במשולב.

פול גוגן גם נודע בציוריו הססגוניים, בעלי משטחי הצבע העזים והחמים, שבהם הוא מתאר את הנופים, התרבות והתושבים של האי טהיטי. נחשב לאחד ממניחי היסוד של האומנות המודרנית.

בשנת 2015 נמכר הציור "מתי תינשאי?" משנת 1892 של גוגן במחיר של כ-210 מיליון דולר,^[3][4] מה שעשה אותו לאחד הציורים היקרים בעולם. הציור מוצג כעת במוזיאון של העיר בזל שבשווייץ.

• פרא מתורבת: אוטוביוגרפיה פראית ודעות מרדניות, ראובן מירן (מתרגם), הוצאת נהר ספרים, בנימינה, 2005.
• נואה נואה: יומן טאהיטי, ס. עלי (מתרגם), הוצאת אסטרולוג, הוד השרון,1999.

• הציור מאין באנו? מה אנחנו? לאן אנו הולכים?

• פול גוגן - : 1903-1848 התחכום שבפשטות, מאת: אינגו ולתר. הוצאת ספרי טאשן
• שארל מוריס, פול גוגן, הזיכרון והדמיון, הגיגים, השירים בחרוזים, (בצירוף שלושים העתקות ציורים מתוך ההוצאה המקורית של נואה נואה), תרגום : גבריאל טלפיר, מרים טלפיר, הוצאת גזית, תש"ה, 1945.

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: פול גוגן
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פול גוגן

• פול גוגן, ברשת החברתית פייסבוק
• לנה שילוני, האציל הפראי, באתר הארץ, 13 במאי 2005
• איתן בוגנים, תייר המין הכי יעיל, באתר ynet, 27 בנובמבר 2007
• יעל גרינפטר, מחקר: פול גוגן כרת את אוזנו של ואן גוך בקטטה, באתר הארץ, 5 במאי 2009
• רות אלמוג, לחתוך את הקשר בין צבע לטבע, באתר הארץ, 29 באוקטובר 2010
• יעל (פרוינד) אברהם, נציג העולם האקזוטי, מקור ראשון, מוסף "שבת", 11 במאי 2012
• ערן סבאג, "חיים של אחרים" על פול גוגן‏, 9 במאי 2010
• רות אלמוג, "גוגן האלכימיסט", תערוכה בפריז, באתר הארץ, 4 בינואר 2018
• פול גוגן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• פול גוגן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי פול גוגן בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• פול גוגן (1848-1903), דף שער בספרייה הלאומית