פורמוסה הספרדית
פורמוסה הספרדית הייתה קולוניה ספרדית בצפון האי טאיוואן (אותו גילו הפורטוגלים ב-1544 וקראו לו "פורמוזה") שהתקיימה בין השנים 1626 ו-1642. יעודה המרכזי של המושבה היה להגן על הסחר הספרדי והפורטוגזי מפני ההולנדים, להם היה בסיס בדרומו של האי. המושבה התקיימה שנים ספורות בלבד בשל אי נכונותם של השלטונות הקולוניאליים במנילה, מקום מושבה של הקפיטניה חנרל של הפיליפינים, להקדיש את המשאבים החומריים והאנושיים הדרושים לשם הגנה עליה ולשמירה על קיומה, ולאחר שבע-עשרה שנים נפל המבצר הספרדי האחרון במושבה בידי ההולנדים, ששלטו מאז באי כולו לכעשרים שנה נוספות, עד שגורשו משם במרד ילידי.
| ממשל | |
|---|---|
| משטר | קולוניה |
| שפה נפוצה | ספרדית שפות פורמוסיות |
| עיר בירה | סן סלבדור (ג'ילונג) |
| היסטוריה | |
| הקמה | |
| תאריך הקמה | 1626 |
| פירוק | |
| כניעת סן סלבדור | 1642 |
| ישות קודמת | טרום היסטוריה של טייואן |
| ישות יורשת | פורמוסה ההולנדית |
| דמוגרפיה | |
| דת | נצרות קתולית |
| כלכלה | |
| מטבע | ריאל ספרדי |
  | |
המושבה הוקמה על רקע התחרות בין ספרד הקתולית והולנד הפרוטסטנטית על הסחר האירופי עם מזרח אסיה ועל השפעתן באזור. המושבה נוסדה כתגובה ישירה להקמת המושבה ההולנדית טאיואן (Tayouan, הנמצאת כיום בנפה אנפינג (Anping) שבעיר טאינאן), ממנה איימו ההולנדים על הנוכחות הספרדית באזור. תחילה נחתו הספרדים ב-7 במאי 1626 בכף סנטיאגו (שם אותו העניקו למקום ואשר נקרא כיום "סנדיאו" (Sandiao)) בצפון-מזרח האי, אולם לאחר שהתברר שהמקום איננו בר-הגנה, התקדמו הספרדים מערבה עד שהגיעו למפרץ חילונג (Jilong, כיום ג'ילונג). שם מצאו הספרדים נמל טבעי עמוק ומוגן היטב ואי קטן, אפינג שמו (Heping), מגונן עליו. הספרדים הקימו את מקום ההתיישבות בנמל לו קראו בשם "השילוש הקדוש ביותר" (Santissima Trinidad). על האי אפינג הקימו את מבצר סן סלבדור (San Salvador). במקום התיישבו כמאתיים ספרדים ולהם מעט יותר מתריסר תותחים. בשנת 1629 הקימו הספרדים נקודת התיישבות שנייה סביב מבצר סן דומינגו שבדנשואי (Danshui).
בשנת 1630 הדפו הספרדים את המתקפה הימית ההולנדית הראשונה על היישוב. חיכוכים בין הספרדים לתושבים ילידי האי הביאו לעימות בשנת 1636 בו הרסו הילידים את מבצר סן דומינגו והרגו כשלושים מתוך שישים מגניו, אולם הספרדים בנו אותו מחדש. אף על פי כן ננטשה נקודת היאחזות זו בשנת 1638 בשל הטייפונים, עוינות התושבים המקומיים וההולנדים והמחלות השונות, בהן המלריה. בשנת 1641 הפכה המושבה למטרד של ממש עבור ההולנדים ואלו החליטו להסיר את האיום הספרדי. המושל ההולנדי הודיע לזה הספרדי על כוונותיו להשתלט על צפונו של האי והמושל הספרדי סירב להיכנע בלא קרב. ההולנדים תקפו את ההיאחזות הספרדית, אולם לא יכלו לה. בשנה שלאחר מכן כבשו ההולנדים את "סנטיסימה טרינידאד" ובכך בא הקץ על ההתיישבות הספרדית בפורמוסה, היא טאיוואן.[1]
במהלך שנות הנוכחות הספרדית בפורמוסה הטבילו מיסיונרים קתולים כ-5,000 ילידים לנצרות.