פטריארך מוסקבה ורוס כולה
פטריארך מוסקבה ורוס כולה (רשמית: "הפטריארך הקדוש של מוסקבה ורוס כולה"; בסלבית כנסייתית עתיקה: Свѧтѣ́йшїй патрїа́рхъ моско́вскїй и҆ всеѧ̀ рꙋсѝ) היא תוארו של הפרימוס של הכנסייה הרוסית האורתודוקסית. בשנים שונות נעשה שימוש בווריאציות שונות של תואר התפקיד כמו: "הפטריארך של מוסקבה ורוס כולה", "הפטריארך של מוסקבה ורוסיה כולה", "הפטריארך של מוסקבה וכל רוסיה הגדולה, הקטנה והלבנה", ועוד[1] הצורה המודרנית, "הפטריארך של מוסקבה ורוס כולה", שימשה היסטוריונים עתיקים ומודרניים על מנת לתאר את כלל נושאי התואר אך התואר הפך לרשמי רק מאז המטרופוליטן סרגיוס (סטארוגורודסקי) בשנת 1943[2].
 | |
 | |
| איוש נוכחי | קיריל הראשון |
|---|---|
| תאריך כניסה לתפקיד | 1 בפברואר 2009 |
| דרכי מינוי | על ידי מועצת בישופים |
| תחום שיפוט |  רוסיה |
| מעון | מנזר דנילוב  |
| מושב המשרה | מנזר דנילוב |
| ייסוד המשרה | 26 בינואר 1589 (יוליאני) |
| mospat | |
  | |
הפטריארך הוא הבישוף השליט של כנסיית מוסקבה, החולשת על העיר מוסקבה. הפטריארך של מוסקבה ורוס כולה, פועל בהתאם לחוקי הכנסייה הרוסית האורתודוקסית[3] ואחראי לניהול ענייני הכנסייה האורתודוקסית ברוסיה.
הפטריארכיה הוקמה במוסקבה בשנת 1589 כשאיוב הפך לפטריארך הראשון. היא בוטלה בשנת 1721 על ידי פיוטר הגדול (שייסד במקומה את הסינוד הקדוש) ושוחזרה ב-1917.
רשימת ראשי הכנסייה
- איוב (יוהאן) (23 בינואר 1589 - יוני 1605)
- איגנטיוס (24 ביוני 1605 - 18 במאי 1606)
- הפטריארך הרמוגן (3 ביוני 1606 - 17 בפברואר 1612)
- פילארט (פיודור ניקיטיץ' רומנוב) - (24 ביוני 1619 - 1 באוקטובר 1633)
- יוהאסף הראשון (6 בפברואר 1634 - 28 בנובמבר 1640)
- יוסף (27 במאי 1642 - 15 באפריל 1652)
- ניקון (25 ביולי 1652 - 12 בדצמבר 1666)
- יוהאסף השני (10 בפברואר 1667 - 17 בפברואר 1672)
- פיטירים (7 ביולי 1672 - 13 באפריל 1673)
- יואכים (26 ביולי 1674 - 17 במרץ 1690)
- אדריאן (24 באוגוסט 1690 - 16 באוקטובר 1700)
עם עליית פיוטר הגדול לשלטון הוא ביטל את הכנסייה האורתודוקסית הראשונה ובמקומה הקים את הסינוד הקדוש כגוף ממלכתי האחראי על שירותי הכנסייה. הכנסייה האורתודוקסית חודשה באוגוסט 1917, על ידי המועצה המקומית של הכנסייה.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של פטריארך מוסקבה ורוס כולה (ברוסית)
