פייסל השני, מלך עיראק

ב-4 באפריל 1939 הוכתר פייסל בן ה-4 למלך, מאחר שאביו נהרג בתאונת דרכים^[3]. בפועל שלט דודו, עבד אל-אילה, אשר מונה לעוצר. במרד פרו-נאצי של רשיד עאלי אל-כילאני בשנת 1941 הוחזק המלך בידי המורדים, אך בסופו של דבר הסתיימה המרידה מבלי שפייסל נפגע. בעיתונות נכתב שכל חלקי האוכלוסייה שומרים אמונים לבית המלוכה^[4]. במרץ 1943 הגיע פייסל השני לביקור בירושלים^[5][6][7], ממנה עבר למצרים, שב לירושלים^[8], עבר לרבת עמון^[9][10] לחתונת בתו של עבדאללה ואחר כך שב במכונית לעיראק^[11]. מדי שנה ב-5 באפריל ציינו בעיראק את יום עלותו על כיסא המלוכה^[12]. באוגוסט 1944 הייתה מכוניתו מעורבת בתאונת דרכים במצרים אך הוא לא נפגע^[13]. באוקטובר 1946 ביקר ביקור דיפלומטי בלבנון^[14]. בינואר 1948 שבר את רגלו בתאונת סקי בשווייץ^[15].

פייסל נשלח לקבלת חינוך בבריטניה^[16][17], אליה הייתה קשורה שושלתו ההאשמית. בבית הספר הארו^[18] למד עם קרוב משפחתו חוסיין מלך ירדן^[19]. לאחר סיום לימודיו, באוגוסט 1952 יצא לביקור בארצות הברית ונפגש עם הנשיא הארי טרומן^[20]. בספטמבר 1952 קיים ביקור רשמי בבריטניה ונפגש שם עם המלכה^[21].

עם הגיעו לגיל 18, ב-2 במאי 1953, קיבל לידיו את השלטון בפועל^[22][23].

כמלך

בהשפעת ראש ממשלתו הפרו-מערבי נורי א-סעיד אישר את הסכם פורטסמות (1948) בין ממשלת בריטניה לממשלת עיראק^[24], הסכם שבוטל תוך שבוע בשל מהומות בהובלת המפלגה הקומוניסטית העיראקית בהכוונת ברית המועצות, ופעל לביסוסה של "ברית בגדאד" בשנת 1955^[25][26]. ברית זו עמדה בניגוד לרוחות שנשבו בעולם הערבי, אותן ביטא שליט מצרים גמאל עבד אל נאצר, אשר הלהיב את ההמונים ברטוריקה פאן-ערבית, סוציאליסטית, רפובליקנית ואנטי-אימפריאליסטית.

מלחמת סיני ב-1956 עוררה את האופוזיציה למלוכה וב-1957 הוקמה בעיראק "החזית הלאומית המאוחדת", בה היו חברים תנועות דמוקרטיות, הקומוניסטים ומפלגת הבעת' הסוציאליסטית ערבית.

בינואר 1958 הכריזו מצרים וסוריה על איחוד ביניהן, ליצירת הרפובליקה הערבית המאוחדת (רע"מ). פייסל, וקרוב משפחתו חוסיין מלך ירדן, ראו את האיום שיוצר איחוד זה על משטרם. בפברואר 1958 הכריזו ירדן ועיראק על איחוד ביניהן ליצירת "הממלכה ההאשמית המאוחדת", שבראשה עמד פייסל.

ביולי 1958 חש חוסיין כי משטרו מתערער, וביקש עזרה צבאית מפייסל. פייסל מיהר לשלוח לעזרתו חטיבה ובראשה קצין בשם עבד אל-כרים קאסם, אשר יחד עמו פעל עבד א-סלאם עארף, קצין שהיה נתון להשפעת נאצר וקע"מ. קאסם ניצל את ההזדמנות, ובמקום לנוע אל הגבול הירדני, עלה עם החטיבה על בגדאד, שם הכריז על הפיכה צבאית. נורי א-סעיד, עבד אל-אילה ופייסל נתפסו בידי המורדים, ונתלו בכיכר העיר ב-14 ביולי 1958.

עיינו גם בפורטל:
	פורטל המזרח התיכון

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פייסל השני, מלך עיראק

• פייסל השני, מלך עיראק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• פייסל השני, מלך עיראק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)