פסיכואנליטיקאי

פסיכואנליטיקאי הוא פסיכיאטר, פסיכולוג קליני, מטפל באמנויות, או עובד סוציאלי^[1] שרכש הכשרה בפסיכואנליזה - טכניקה טיפולית המנסה להתחקות אחרי מבנה האישיות ושורשי התסמינים שמבטא המטופל, הנוצרים על פי התאוריה בעקבות חסימות רגשיות ונפשיות.

בישראל ניתן לקבל טיפול פסיכואנליטי אצל אנשי מקצוע מורשים בלבד (פסיכולוגים קליניים מומחים, מטפלים באומנויות, עובדים סוציאליים ופסיכיאטרים) אשר עברו הכשרה פסיכואנליטית מוסדרת. ניתן לקבל טיפול פסיכואנליטי גם אצל מתמחים הנמצאים במהלך הכשרתם. כדי שאיש מקצוע טיפולי יוכל לקרוא לעצמו פסיכואנליטיקאי, עליו לסיים הכשרה פסיכואנליטית הכוללת לימודים תאורטיים, הדרכות ואנליזה לימודית ארוכה.

בישראל קיימים מסלולי הכשרה בפסיכותרפיה פסיכואנליטית באוניברסיטאות, וכן שני מכונים להכשרה פסיכואנליטית. האחד הוא "המכון הישראלי לפסיכואנליזה" של "החברה הפסיכואנליטית בישראל", שהוקם ב-1933 על ידי מקס אייטינגון (שהיה אחד מתלמידיו של פרויד) ומשכנו בירושלים. מכון זה קיבל הכרה של החברה הפסיכואנליטית הבינלאומית. מכון נוסף הוא "מכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו", שפועל בתל אביב. בנוסף, בשנות ה-80 החלה לפעול בארץ קבוצה של אנשי מקצוע בתחום הפסיכואנליזה, המכשירה פסיכואנליטיקאים על יסודות משנתו של הפסיכואנליטיקאי והפסיכיאטר ז'אק לאקן.

למרות שהתיאוריה הפסיכואנליטית מוכרת בפסיכולוגיה הפופולרית, מופנית כלפיה ביקורת לא מעטה. יש הטוענים כי היא אינה מבוססת מדעית,^[2] ואף יכולה להיחשב לפסאודו־מדע.^[3] קיימת גם ביקורת על האפקטיביות הנמוכה של הטיפול הפסיכואנליטי.^[4][5]