פפירוס איפוור

הפפירוס עצמו מתוארך לסוף המאה ה-13 לפני הספירה. בימינו מוסכם על ידי מספר חוקרים שהטקסט שכתוב עליו חובר בסוף השושלת ה-12 ותקופת הביניים השנייה (סביבות המאות ה-20 עד ה-17 לפנה"ס)^[1].

הפפירוס מתאר תקופה קשה הבאה על מצרים. אין הסכמה מהו אופיו של הטקסט: האם מדובר בקינה בהשראת התוהו של תקופת הביניים השנייה, במעשייה היסטורית המתארת את נפילת הממלכה הקדומה כמה מאות שנים לפני כן, בנבואה קדומה על העתיד לבוא, ואולי אף שילוב כלשהו של אלמנטים אלו.

מצרים מתוארת בפפירוס במצב של אנרכיה וכאוס - אסונות טבע, הפיכת מעמדות, תקופה שבה הכול בוזזים, שודדים ורוצחים. העשירים נעשו עניים, העניים עשירים, ומלחמה, מגיפות, רעב ומוות נמצאים בכל מקום. הנשים הפכו לעקרות ואינן מסוגלות להרות. אנשים נקברים בנהר. המדבר מתפשט במצרים, יישובים נהרסים, פראים באים מבחוץ להתיישב במצרים, והמלך נלקח בידי עניים. סממן של התרסקות החברה הוא הקינה על כך שמשרתים עוזבים את שירותם ונוהגים במרדנות.

על פי הגישות הנתמכות על ידי מרבית ההיסטוריונים, הפפירוס מתאר את נפילתה של ממלכת מצרים הקדומה מספר מאות קודם לכן, או לחלופין, נכתב על רקע השתלטותם של החיקסוס על מצרים (בערך 1750 לפנה"ס). היו ששיערו בעבר כי הפפירוס מהווה מעין נבואה קדומה (כחלק מהרצון לראות את מצרים כערש הנבואה), אך גישה זו לא התקבלה. השערה מאוחרת יותר הציעה כי הפפירוס נכתב בתור מטפורה ואגדה בלבד^[2]. בפרשנות זו היצירה היא בלתי היסטורית ביסודה, העוסקת בנושא העל-זמני של "סדר אל מול תוהו". על פי צורת קריאה זו, התיאורים של נהרות דם ומרידות עבדים באיפוור יכולים להוות תיאור כללי של קינה על כך ש"העולם התהפך" ולא דיווח על אירוע היסטורי מסוים.

הפסקאות האחרונות של היצירה מכילות דיאלוג בין הדמויות שמזוהות רק בתור "איפוור" ו"הוד מלכותו אדון הכול" (ביטוי שיכול לשמש כהתייחסות לאל השמש או למלך). אף על פי שחלקים אלו ביצירה נפגעו קשות, נראה שהם עוסקים בגורמים לרוע ולתוהו בעולם ובאיזון שבין האנשים לאחריות האלוהית עליהם. השיחה מהווה את אחת הבחינות העתיקות ביותר בעולם הספרות של שאלת התיאודיציה.

בספרים פופולריים, בסרטי טלוויזיה ובאתרי אינטרנט יש המציגים את פפירוס איפוור כעדות היסטורית למכות מצרים וליציאת מצרים^[3]. טענה זו מתבססת מספר ביטויים כגון (בתרגום חופשי): "אכן, הנהר הוא דם. השותה ממנו, דוחה [אותו] כאנושי וצמא למים. אכן, דלתות, עמודים וקורות נשרפות, בעוד היכל הארמון עומד איתן".(II, 9-10) "אכן, זהב, לפיס לזולי, כסף וטורקיז, קרנליאן ואחלמה [...] תלויות בצווארי משרתות" (III, 3). "אכן, כל המתים הם מיוחסים. אלו שהיו מצרים [הפכו] זרים וגורשו". (IV, 4).". השערות פופולריות נוספות מציעות שגם תאורי הפפירוס וגם תאורי יציאת מצרים הן תוצאת תופעות טבעיות של ההתפרצות המינואית באיי סנטוריני במאה ה-17 לפנה"ס.

השערות אלו אינן מקובלות במחקר, משום שרוב התיאורים בפפירוס אינם תואמים לתיאור יציאת מצרים, ומשום שגם תיארוך חיבור הפפירוס וגם תיארוך ההתפרצות המינואית קדומים לתאריכים המיוחסים כיום ליציאת מצרים במאה ה-13 או לכל המוקדם במאה ה-15 לפנה"ס.

מדיה וקבצים בנושא פפירוס איפוור בוויקישיתוף

• אלן גרדינר, פענוח מלא ראשון של הפפירוס (באנגלית), 1909
• ריימונד פולקנר, פענוח של הפפירוס (באנגלית), 1965
• אנדרה דולינגר, מהדורה מקוונת של הפענוח עם הערות ותיקונים שהוצעו בידי חוקרים נוספים (באנגלית), באתר קיבוץ רשפים
• תרגום לעברית של הפענוח של ג'ון א. וילסון על ידי אנונימי, מתוך דיון באתר עמותת חופש
• דניאל משה לוי יוסף רוטשטיין, מקרא וארכאולוגיה, הוצאת בני רחל, ירושלים תשס"ט