פרנסיס סקוט פיצג'רלד

נעוריו ותחילת דרכו

פיצג'רלד נולד בסיינט פול, מינסוטה למשפחה קתולית מהמעמד הבינוני הגבוה. הוא נקרא על שם קרובו המפורסם פרנסיס סקוט קי (מחבר ההמנון האמריקאי "הדגל זרוע הכוכבים"). אביו, אדוארד, היה בעל שורשים איריים ואנגליים, והיגר למינסוטה ממרילנד בתום מלחמת האזרחים האמריקאית ע"מ לעסוק בייצור רהיטים. הוא תואר כ"ג'נטלמן שקט עם נימוסים דרומיים נהדרים". אמו, מארי, הייתה בת למהגר אירי עשיר. אדוארד היה בן דוד מדרגה שנייה של מרי סוראט, שהוצאה להורג ב-1856 בגין קשירת קשר להתנקשות באברהם לינקולן^[2]

סקוט פיצג'רלד בילה את העשור הראשון בחייו לסירוגין, בבאפלו שבניו יורק ובמערב וירג'יניה, שם עבד אביו בחברת פרוקטור אנד גמבל. הוריו שלחו אותו לבתי ספר קתוליים, שם הוכיח כישורים אינטליגנטים גבוהים והתעניינות הולכת וגוברת בספרות. עקב פיטורי אביו מעבודתו שבה המשפחה למינסוטה בשנת 1908.

כשהיה בן 13 פרסם את יצירתו הראשונה, סיפור מתח, בעיתון בית הספר. בגיל 15 החל ללמוד בבית ספר קתולי יוקרתי בניו ג'רזי, שם גם שיחק בנבחרת הכדורגל של בית הספר. אחד הכמרים של המוסד הבחין בכישרון הכתיבה של פיצג'רלד ועודד אותו לטפח את הקריירה הספרותית שלו^[3]. ב-1913 התקבל לאוניברסיטת פרינסטון, אך נכשל כבר ביום הראשון בהוכחת כישורי הספורט שלו, ולכן המשיך ביתר שאת לטפח את עתידו הספרותי. באוניברסיטה התיידד עם אדמונד וילסון וג'ון פיל בישוף, לימים סופרים ומבקרי ספרות. הוא הפך לדמות פופולרית במועדונים החברתיים של האוניברסיטה, אך לאחר כישלון פרשיית אהבים ותשובה שלילית מהוצאת ספרים בניסיונו להוציא לאור רומן שכתב, הוא עזב את הלימודים והתגייס לצבא בשנת 1917, השנה שבה נכנסה ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה^[4] . תוך זמן קצר הסתיימה המלחמה ופיצג'רלד שוחרר טרם נשלח לאירופה.

ב-1915, פיצג'רלד הכיר את ג'ינברה קינג (אנ'), שהייתה תלמידה בת 16 והוא היה סטודנט בן 19 באוניברסיטת פרינסטון. החיבור ביניהם היה מיידי. הם התכתבו במשך כשנתיים. כשהחליטו לנתק את הקשר, פיצג'רלד ביקש ממנה להשמיד את מכתביו, וכך עשתה. אבל הוא שמר את מכתביה. המכתבים הודפסו ונכרכו, ועל הכריכה נכתב "מכתבים אישיים". חוקרי ספרות טוענים כי היא הייתה ההשראה לדמויות הנשים בספריו^[5].

זלדה

ערך מורחב – זלדה פיצג'רלד

אשתו של פיצג'רלד, זלדה, השפיעה עליו רבות וניתן למצוא את השראתה בדמויות רבות בספריו^[4].

הם נפגשו עוד בהיותו בצבא, כשהיא נערה בת 18, שהייתה בתו של שופט בבית המשפט העליון באלבמה. תוך זמן קצר הם התארסו, אך תחילה ביטלה זלדה את אירוסיהם. היא נישאה לו בסופו של דבר ב-1920, שבוע אחד לאחר פרסומו המצליח של ספרו הראשון: "בואכה גן עדן" (This Side of Paradise). בשנת 1921 נולדה בתם, פרנסיס "סקוטי".

הזוג נדד בין ארצות הברית ופריס. בשנת 1930 אובחנה זלדה כסובלת מהפרעה דו־קוטבית ואושפזה בבית חולים בשווייץ, ולאחר מכן בקליניקה בבלטימור ובמוסדות אשפוז אחרים.

אישיותה העזה של זלדה באה לידי ביטוי בכתיבתו, והוא אף ציטט בעבודתו פסקאות שלמות מיומניה, ככל הנראה. בסקירה מבודחת בעיתון "ניו-יורק טריביון" היא הזכירה זאת: "נדמה לי שאני מזהה באחד הדפים קטע מן היומן הישן שלי, שנעלם בצורה מסתורית לאחר נישואי, וכמו כן קטעי מכתבים שלמרות שנערכו משמעותית, נשמעים לי מוכרים בצורה מעורפלת. לאמיתו של דבר, מר פיצג'רלד - נדמה לי שכך כותבים את שמו - נדמה שפְּלַגְיָאט מתחיל בבית"^[6].

עידן הג'אז והמעבר להוליווד

שנות ה-20 היו לעשור המשפיע ביותר על התפתחותו הספרותית של פיצג'רלד. הרומן השני "היפה והארור" אשר ראה אור ב-1922, הראה בשלות ספרותית רבה יותר בהשוואה ל"בואכה גן עדן" שנחשב בוסרי יחסית, לדעת מבקרים רבים. ספרו גטסבי הגדול, שרבים רואים בו את הישגו הספרותי הגדול ביותר, יצא לאור ב-1925. פיצג'רלד נסע מספר פעמים לאירופה, בין היתר לריביירה הצרפתית ולפריז, שם התיידד עם רבים מבני הקהילה האמריקאית הגולה ובייחוד עם ארנסט המינגוויי. בהקדמה לפרק העוסק בפיצג'רלד בספר "חגיגה נודדת", כתב המינגוויי: "כישרונו היה טבעי כתבניות קישוט שצוירו על ידי האבק על כנפי הפרפר." עם כל זאת הוא לא חיבב את זלדה, כינה אותה ביומניו אישה לא שפוייה, וטען שהיא זו שמעודדת את שתייתו, כדי שינטוש את כתיבת הרומן שעסק בו ויתעסק יותר בפרסום סיפורים קצרים לעיתונים שתרמו לפרנסתם.

פיצג'רלד וזלדה הרבו להתהולל, לשתות לשכרה ולהופיע בכל טורי הרכילות בתקשורת. ערב אחד קפצו היישר מגג המונית אל תוך מימי המזרקה של מלון פלאזה בשדרה החמישית.^[7] "אני נזכר", כתב אחרי שנים רבות, "שיום אחד אחרי הצהריים, כשנסעתי במונית בין בניינים גבוהים מאוד, מתחת לשמיים סגולים-וורודים, צווחתי, מפני שהיה לי כל מה שהתאוויתי אליו וידעתי שלעולם לא אהיה עוד מאושר כל כך". בספרו "היפה והארור" הוא כתב: היה זה דור האמנות, היה זה דור השפע והיה זה דור הסאטירה. באותה התקופה כבר קנה פיצג'רלד את שמו בין הסופרים המצליחנים.

לאחר אשפוזה של זלדה עבר פיצג'רלד להוליווד ועבד שם כתסריטאי ומחבר סיפורים קצרים. הוא עצמו הגדיר את עבודתו בהוליווד כמעין סופר להשכיר שכותב ספרות זולה. בהוליווד הוא הכיר את שיילה גרהאם, עיתונאית ידועה, וחי איתה עד מותו.

מותו

פיצג'רלד סבל מבריאות לקויה במשך כל שנותיו כבוגר, בין השאר עקב שתייה מרובה של משקאות אלכוהוליים. כמו כן סבל משחפת, ועבר מספר התקפי לב סמוך לגיל 40. הוא הלך לעולמו לאחר התקף לב שממנו לא החלים.

לאחר מותו פרסומו עוד מספר מיצירותיו:

בשנת 2012, סיפור שנדחה על ידי כתב העת "ניו יורקר" ב-1936, פורסם על ידיו. כתב העת דחה במקור את הסיפור בטענה כי הוא "פנטסטי מדי". הסיפור, Thank You for the Light"", מתאר אשה המתגנבת לכנסייה קתולית כדי לעשן בה. כתב העת קיבל שוב את הסיפור מנכדו של פיצג'רלד, שהציע כמה סיפורים אחרים שלו למכירה פומבית בסותבי'ס^[8].

בשנת 2015 פורסם לראשונה סיפור קצר של פיצג'רלד שלא ראה אור מעולם, הסיפור, "Temperature", הושלם ביולי 1939, כשנה לפני מותו^[9].

סקוט פיצג'רלד פיצח בספריו את הדי אנ. איי של תקופתו, טוען אירי ריקין.^[7] הוא עצמו חי את החיים שכתב עליהם, והדבר הקל על כתיבתו. בני הדור שלו, שלאחר מלחמת העולם הראשונה, שכונו בני הדור האבוד, רצו לחיות את החיים עד כלות; הם קיצרו את השמלות והשיער, החליפו את הכינור בסקסופון, שנאו את הקומוניסטים ורקדו צ'ארלסטון במסיבות חשק. פיצג'רלד חווה את החיים האלו וכתב עליהם לאחר התפכחותו משכרונם.

ב"גטסבי הגדול", ספרו המפורסם ביותר, חושף הסופר את ריקנותם של החיים הללו, את הסגידה לכסף, לידוענים, לחיים ההוללים. פיצג'רלד כותב בספר מעין סאטירה נוקבת על אורח החיים החדש באמריקה שרודף אחר המצליחנות ומטה עורף לערכים הישנים. הוא חושף את הניגוד הדיכוטומי לבין הזוהר והנוצץ ובין היאוש, השעמום והצביעות של גיבורי הספר, שכישרונם הגדול הוא הרס עצמי במירוץ תמידי אחר סיפוקים מהירים^[10].

הספר ספוג בליריקה יפה, ומהווה שיקוף ריאליסטי מושלם של דור הג'אז עם החתירה התמידית שלו לאהבה ולהגשמת החלום האמריקני^[11].

ב"ענוג הוא הלילה" מנפץ הסופר אגדה רומנטית על חייהם של הזוג סקוט וזלדה פיצג'רלד. הועם זוהרו של הסופר ההולל, כספו התנדף ואמריקה מחפשת כוכב חדש. הספר מתאר פסיכיאטר שנישא לאחת ממטופלותיו ומאבד את שפיותו שלו במהלך החלמתה. שנותיהם המשותפות האחרונות של סקוט וזלדה לא היו קלות בלשון המעטה, והספר חושף זאת.^[7]

אף שהרומן התקבל בתחושות מעורבות, וכשל מסחרית, עם השנים זכה להערכה מחודשת וכבוד רב, מסופרים ומבקרים כאחד. ב-1962 זכה לגרסה קולנועית (בימוי - הנרי קינג) לא מוצלחת, אך בשנות התשעים הפך לסדרת טלוויזיה בריטית מעולה.

על השניות הזו שקיימת בספריו, בין הרצוי והמצוי, ניתן ללמוד גם מהפתיח בספר מאמרים שכתב: The Crack-up, "המבחן לכל תבונה עליונה הוא היכולת לחשוב באותו זמן על שני רעיונות מנוגדים ועדיין לשמור על היכולת לתפקד . [...] עליך להיות מסוגל להבין שהדברים הם חסרי תקווה ועם זאת להיות נחוש בדעתך לשנותם"^[12].

סקוט פיצג'רלד הצליח לתת ביצירתו תמונה כוללת של החיים המודרניים באמריקה. הוא לא התמקד רק בזווית הראייה של מעמד אחד, אלא השתדל לשלב בין מגוון מאפיין של פרטים מכל המעמדות, שנבעו מכושר הבחנה מעולה של סופר^[13]. בכך הוא יצר השוואה בין הקיום החברתי האמריקני לזה של העולם כולו, תוך כדי נקיטת 3 טכניקות מבט מודרניות: ריאליזם, מודרניזם ואקזיסטנציאליזם.

חניתה עשתאי טוענת שפיצג'רלד בחר בספריו לעסוק בחברה הגבוהה, כי היה מודע להשלכות הפסיכולוגיות שיש לשיטה הכלכלית על הפרט ועל החברה. הוא נזקק לתאר את הבורגנות כדי להבליט את מה שראוי לבוז שלו כלפיה. הוא העלה בספריו את המונחים עושר, הצלחה, חירות אנושיות ואהבה, כדי שיוכל להדגיש את המרד שלו, את אי השתייכותו. ספריו, המלאים בגיבורים שרודפים כוח, ממון ותהילה, מהווים, לדעתה, מעין כתב האשמה לעידן המודרני, ובעיקר לחברה האמריקאית^[14].

• ענוג הוא הלילה, תרגום - אסתר כספי, הוצאת עם עובד, 1973.
• ענוג הוא הלילה, תרגום - חוה כפרי, הוצאת אוריון, 2016.
• גטסבי הגדול, תרגום - גדעון טורי, ספרי סימן קריאה, מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור, 1973. תרגום נוסף - ליאור שטרנברג, הוצאת אחוזת בית, 2013.
• הטייקון האחרון, תרגום - אהרון בר, הוצאת לוין-אפשטיין ומודן, 1975. תרגום נוסף - אורי בלסם, הוצאת זמורה-ביתן, 1991.
• באכה גן עדן, תרגום - טוביה אורנן, הוצאת צ'ריקובר, 1977.
• היפה והארור, תרגום - טוביה אורנן, הוצאת צ'ריקובר, 1979.
• העשור האבוד וסיפורים אחרים, תרגום - אורי בלסם, הוצאת זמורה-ביתן, 1988.
• יהלום גדול כמו הריץ וסיפורים אחרים, תרגום - דפנה לוי, הוצאת זמורה-ביתן, 1992^[15].
• ברניס מסתפרת וסיפורים אחרים, תרגום - דפנה לוי, הוצאת זמורה-ביתן, 1993.
• סיפורי פט הובי, תרגום - דפנה לוי, הוצאת זמורה-ביתן, 1994.
• הו מכשפה אדמונית!, תרגום - ניצה פלד, הוצאת נהר ספרים, 2017^[16].
• התרסקות | על שינה וערות, תרגום - ניצה פלד, הוצאת נהר ספרים, 2017^[17].
• אהבה בלילה, השחיינים, תרגום - רעיה ג'קסון, הוצאת נהר ספרים, 2018^[18].
• איך לחיות כמעט בחינם; איך לחיות משלושים ושישה אלף דולר לשנה, תרגום - דב שילוח, הוצאת נהר ספרים, 2018^[18].

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: פרנסיס סקוט פיצג'רלד
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פרנסיס סקוט פיצג'רלד

• פרנסיס סקוט פיצג'רלד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• פרנסיס סקוט פיצג'רלד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי פרנסיס סקוט פיצג'רלד בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• פרסומים של ועל סקוט פיצג'רלד בספרייה הלאומית
• מספריו של סקוט פיצג'רלד בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• עדית זרטל, "סקוט פיצג'רלד; צד זה של גיהנום" דבר, 22 בפברואר 1974
• מיכאל הנדלזלץ, "פילים רוקדים בלט; אגדה של הרס עצמי, סקוט פיצג'רלד", דבר, 3 במרץ 1978
• אריק גלסנר, על "ענוג הוא הלילה" של סקוט פיצג'ראלד, מקור ראשון, 2007
• תמר מרין, אשתו של גנב המחברות: חייהם של סקוט וזלדה פיצג'רלד, באתר הארץ, 23 בדצמבר 2009
• אירי ריקין‏, על החיים המופלאים, העמוסים והעצובים של פ. סקוט פיצג'רלד, באתר וואלה!‏, 14 במאי 2013
• פ. סקוט פיצג’רלד, שבר כלי - איך נסדקתי בטרם עת, באתר הארץ, 15 ביוני 2013
• פרנסיס סקוט קי פיצג'רלד (1896-1940), דף שער בספרייה הלאומית

• פרנסיס סקוט פיצג'רלד, ברשת החברתית Goodreads