קבוצה אתנו-דתית
קבוצה אתנו-דתית (או קבוצה אתנית-דתית) היא קבוצה חברתית אנושית המתאפיינת ברקע אתני ודתי משותף.[1] זוהי תת-קטגוריה של המושג "קבוצה אתנית", הכולל גם תת-קטגוריות נוספות כדוגמת קבוצה אתנו-לשונית (אנ').[2] במובן צר יותר, מונח זה מתייחס לקבוצות שבהן המסורת הדתית והמסורת האתנית קשורות זו בזו מבחינה היסטורית.[3]
המאפיינים המרכזיים של קבוצות אתנו-דתיות הם "סגנון חברתי, רקע היסטורי ואמונות תאולוגיות".[4] מאפיין בולט המבדיל קבוצות אתנו-דתיות מקבוצות אחרות בסביבתן הוא הקפדה על אנדוגמיה.[5]
הגדרה
באופן כללי, קבוצות אתנו-דתיות מגדירות את הזהות האתנית שלהן באמצעות שילוב בין מוצא משותף לבין השתייכות דתית. לקבוצות אתנו-דתיות יש היסטוריה משותפת ומסורת תרבותית – שניתן להגדיר כדתית – המבחינה אותן מקבוצות אחרות. במקרים רבים קבוצות אתנו-דתיות הן גם קבוצות אתנו-תרבותיות בעלות דת אתנית מסורתית; במקרים אחרים קבוצות אתנו-דתיות מתחילות את דרכן כקהילות דתיות בלבד (בעלות מערכת אמונה משותפת), ובאמצעות אנדוגמיה, חברי הקהילה יוצרים ביניהם גם קשרי דם וקשרים תרבותיים.[6][7]
זהותן של חלק מהקבוצות האתנו-דתיות מתוחזקת באמצעות החוויה של חיים בתוך קהילה גדולה יותר כמיעוט נפרד. קבוצות אתנו-דתיות יכולות להתאפיין בלאומיות אתנית אם לקבוצה האתנו-דתית יש בסיס היסטורי באזור מסוים.[8] בקבוצות אתנו-דתיות רבות מושם דגש על אנדוגמיה ורתיעה מנישואים בין-דתיים או קיום יחסי מין עם פרטים מחוץ לקהילה, כאמצעי לשימור היציבות ואריכות הימים ההיסטורית של הקהילה והתרבות.
דוגמאות
הקבוצות הבאות הוגדרו כולן כקבוצות אתנו-דתיות בידי מקורות מהימנים:
| היתוך אתני | דת אתנית | אתניות דתית |
|---|---|---|
יהודים
עוד קודם לגלות בבל בראשית המאה ה-6 לפנה"ס, בני ישראל כבר התקיימו כקבוצה אתנו-דתית נבחנת, כנראה לפני תקופת הושע במאה ה-8 לפנה"ס.[45]
כמושג משפטי
אוסטרליה
בחוק האוסטרלי, החוק נגד אפליה של ניו סאות' ויילס מגדיר את המושג "גזע" (race) כמי שכולל קבוצות ממוצא "אתני, אתנו-דתי או לאומי".[46] המונח "אתנו-דתי" נוסף לחוק בתיקון שנערך בשנת 1994.[47] ג'ון האנפורד, התובע הכללי של ניו סאות' ויילס דאז, הסביר שתיקון זה "נועד להבהיר כי גם לקבוצות אתנו-דתיות, כגון יהודים, מוסלמים וסיקים, יש גישה להוראות ההשמצה והאפליה הגזעית שנחקקו בחוק".[48][49]
ההגדרה של "גזע" בחוק נגד אפליה (1998) כוללת גם כן התייחסות ל"מוצא אתני, אתני-דתי או לאומי".[50] עם זאת, בניגוד לחוק נגד אפליה של ניו סאות' ויילס, הוא גם אוסר על אפליה על רקע "אמונה או השתייכות דתית" או "פעילות דתית".[51]
בריטניה
בבריטניה, פסק הדין בתיק Mandla v Dowell-Lee הציב הגדרה משפטית על קבוצות אתניות בעלות קשרים דתיים, אשר, בתורה, סללה את הדרך להגדרה בחוק של קבוצות אתנו-דתיות.[52] בעקבות זאת, יהודים[53][54][55] וסיקים[56][57][58] נקבעו כקבוצות אתניות דתיות על פי החוק נגד אפליה (תיקון) משנת 1994. חוק זה התבסס על פסק הדין בתיק Mandla v Dowell-Lee, שהגדיר את מאפייני הקבוצה האתנו-דתית כך:
- היסטוריה משותפת ארוכה, שהקבוצה מודעת לה כמבדילה אותה מקבוצות אחרות, ואת הזיכרון שלה היא שומרת בחיים;
- מסורת תרבותית משלה, לרבות מנהגים ונימוסים משפחתיים וחברתיים, הקשורה לעיתים קרובות, אבל לא בכל המקרים, גם לאדיקות דתית. בנוסף לשני המאפיינים החיוניים הללו, המאפיינים הבאים רלוונטיים לדעתי:
- או מוצא גאוגרפי משותף, או מוצא ממספר קטן של אבות משותפים;
- שפה משותפת, לא בהכרח ייחודית לקבוצה;
- ספרות משותפת הייחודית לקבוצה;
- דת משותפת שונה מזו של קבוצות שכנות או מהקהילה הכללית הסובבת אותה;
- קבוצה שמהווה מיעוט או קבוצה מדוכאת או דומיננטית בקרב קהילה גדולה יותר. לדוגמה, עם שנכבש (נניח, תושבי אנגליה זמן קצר לאחר הכיבוש הנורמני) וכובשיו עשויים להיות שניהם בני קבוצות אתניות נפרדות.
בעקבות פסק דין זה, קבוצות כמו יהודים וסיקים נעשו מוגנות תחת חוק יחסי הגזע של שנת 1977, שנועד למנוע אפליה על-בסיס גזע בממלכה המאוחדת.[57]
