קבר הומאיון
קבר הומאיון הוא מתחם בניינים הבנוי בסגנון מוגולי ושוכן בניזאמודין מזרח שבניו דלהי. הקבר הראשי במתחם הוא זה של הקיסר הומאיון, שהיה הקיסר המוגולי השני. לצידו, כ-150 קברים של שליטים שמלכו אחריו. המתחם זכה למעמד של אתר מורשת עולמית מאונסק"ו ב-1993 והוא הדוגמה הקדומה ביותר בהודו לאדריכלות מוגולית. המאוזוליאום המצוי במתחם בנוי בסגנון הדומה לסגנונו של המאוזוליאום בטאג' מהאל באגרה.
 | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| מידע כללי | |||||
| סוג | קבר  | ||||
| על שם | הומאיון | ||||
| מיקום | South East Delhi district | ||||
| מדינה | הודו | ||||
| הקמה ובנייה | |||||
| חומרי בנייה | אבן חול | ||||
| סגנון אדריכלי | אדריכלות מוגולית | ||||
| מידות | |||||
| שטח | 27.04 הקטאר | ||||
| קואורדינטות | 28°35′36″N 77°15′02″E / 28.593264°N 77.250602°E | ||||
| אתר רשמי | |||||
(למפת דלהי רגילה)   קבר הומאיון | |||||
  | |||||
היסטוריה
בתקופת שלטונה של שושלת העבדים המקום שימש כמבצר קילוקהרי שהיה עיר הבירה של הסולטאן מואיז אוד דין קאיקאבאד, שהיה נכדו של נאסיר אוד דין מחמוד (1268–1287).
קברו של הומאיון נבנה החל ב-1562 לפי פקודה של חמידה באנו בגאם, אלמנתו של הומאיון. האדריכלים שתכננו את המבנה היו האפגאנים סעיד מוחמד איבן מיראק גהייאטהודין ואביו מיראק הייאטהודין. בניית המתחם נמשכה שמונה שנים ובמהלכה נבנה גן בסגנון הפרסי - צ'אר באאה, שהיה הראשון מסוגו באזור. הקבר הראשי במתחם הוא זה של הקיסר הומאיון, וכן קבורים במקום אשתו הראשית חמידה באנו בגאם וכ-150 שליטים שמלכו אחריו. מספר הקברים הגבוה הוא הסיבה שלמקום הוענק הכינוי "הנקרופוליס של השושלת המוגולית".
עבודות השיקום שבוצעו על ידי קרן אגא חאן לתרבות הושלמו במרץ 2003, ואפשרו למים לזרום מחדש דרך התעלות שבגנים[1]. המימון לעבודות היה ממוסדות הצדקה של אגא חאן עבור הודו. בנוסף, הקרן מבצעת עבודות שחזור בקבר הספר, מקום קבורתו של אביו של הומאיון בקאבול.
תיאור
הקבר עצמו נמצא במרכז גן גדול המחולק לרבעים בסגנון צ'אר-באג (צ'אר=4, באג=גן), שכל רבע מחולק לשמונה גנים. במתחם יש בריכות המחוברות על ידי תעלות. הכניסה הראשית למתחם נמצאת בצדו המערבי, אך הכניסה למבנה עצמו כמו במבני קבר מוסלמיים בהודו, נמצאת מצד דרום. בסמוך לקירות המזרחי והצפוני יש ביתן ומתקן רחצה, בהתאמה.
המאוזוליאום עצמו שוכן על מישור טראסי ובצדדים שלו יש תאים קטנים. מבחינה מבנית צורתו של המאוזוליאום היא מתומן בעל ארבע צלעות ארוכות וארבע קצרות. המאוזוליאום מכוסה על ידי כיסוי כיפתי כפול בגובה 42.5 מטרים עם קישוטי שיש.
המבנה עצמו רחב ונמוך יחסית למבנים הסובבים אותו. בכל הכניסות אליו יש קשתות רחבות וגבוהות המאפשרות לאור השמש לחדור אל תוך המבנה. מעל המבנה כיפה ראשית ובאגפיו כיפות משניות. בחזית המבנה בריכת מים.
החלק הפנימי של המאוזוליאום מתואר כחדר מתומן עם גג הבנוי ממקטעים קמרוניים המחוברים על ידי גלריות או מסדרונות. המבנה המתומן מאפיין גם את הקומה השנייה. המאוזוליאום מכוסה באבן חול אדומה המשולבת עם פסי שיש שחורים ולבנים.
בתוך החומה של המתחם כולו, בצד הדרום-מזרחי, נמצאת כיכר המתוארכת ל-1590 או 1591, וידועה בשם כיכר הספר.
לקריאה נוספת
- Zohreh Bozorg-nia, Mimaran-i Iran. ISBN 964-7483-39-2, 2004, p.184.
