אונסק"ו

אונסק"ו
United Nations Educational, Scientific and Cultural Organization
מטה הארגון	פריז
חברים	193 ארץ (נכון ל־2019)
יושב ראש	אודרה אזולאי
תקופת הפעילות	16 בנובמבר 1945 – הווה (78 שנים)
פרסים והוקרה	פרס פיבודי (1958)
	https://fr.unesco.org, https://es.unesco.org, https://ru.unesco.org, https://ar.unesco.org, https://zh.unesco.org האתר הרשמי
קואורדינטות	48°51′00″N 2°18′22″E / 48.85°N 2.30611111°E
	(למפת פריז רגילה) מיקום המטה

אוּנֶסְק"וֹ (באנגלית: United Nations Educational, Scientific and Cultural Organization - UNESCO) הוא ארגון החינוך, המדע והתרבות של האומות המאוחדות, שבו חברות 195 מדינות^[1]. אונסק"ו נוסד ב-16 בנובמבר 1945, ומטרתו המוצהרת היא לתרום לשלום ולביטחון על ידי קידום של שיתוף פעולה בינלאומי בתחומים של חינוך, מדע ותרבות, מתוך שאיפה להנחיל ברחבי העולם רגש של כבוד כלפי ערכי הצדק, שלטון החוק, זכויות האדם והחירויות הבסיסיות שהוכרזו בהצהרת האו"ם.

משרדי הארגון הראשיים מצויים בפריז, ולצידם למעלה מ-50 נציגויות שטח, מוסדות ומשרדים ברחבי העולם. רוב נציגויות השטח הן משרדים שמטפלים בענייניהן של שתיים או שלוש מדינות, ובנוסף, קיימים משרדים לאומיים ואזוריים.

אונסק"ו פועל באמצעות חמש תוכניות עיקריות, בתחומים של חינוך, מדעי הטבע, מדעי החברה, תרבות, תקשורת ומידע. מיזמים הממומנים על ידי אונסק"ו כוללים: לימוד קרוא וכתוב, לימודים טכניים, תוכניות להכשרת מורים, תוכניות מדע בינלאומיות, קידום תקשורת עצמאית וחופש העיתונות, מיזמי היסטוריה תרבותית ואזורית, קידום ההכרה במגוון תרבויות, הסכמי שיתוף פעולה בינלאומיים כדי להבטיח את המורשת התרבותית והטבעית של העולם, שמירה על זכויות אדם וניסיונות לגשר על הפער הדיגיטלי בעולם.

מבנה

המבנה הארגוני של אונס"קו כולל שלושה גופים^[2]:

הוועידה הכללית - אספה של המדינות החברות בארגון וחברים שותפים, שבה לכל מדינה יש קול אחד. הוועידה מתכנסת מדי שנתיים, קובעת מדיניות כללית ומגדירה מהם הקווים המנחים את הארגון.
הועד המנהל - הוועד המנהל מונה 58 חברים שנבחרים על ידי הוועידה הכללית לתקופות של 4 שנים. הוועד המנהל אחראי להתכנסות הוועידה הכללית ולכך שהוראותיה יוצאות לפועל. מעבר לכך ישנן סמכויות נוספות בתחום אחריותו, שמוקצות לו על ידי הוועידה הכללית.
המזכירות - המזכירות מורכבת מהמזכיר הכללי וצוותו והיא אחראית לניהול היומיומי של הארגון. המזכיר הכללי, שמהווה את הפנים הציבוריות של הארגון, נבחר לתקופה (הניתנת לחידוש) של ארבע שנים על ידי הוועידה הכללית. הצוות הנוכחי מונה כ-2,100 אנשים ונשים, כשני שלישים מהם יושבים בפריז, והשליש הנותר מפוזר ברחבי העולם, בין 58 נציגויות השטח של הארגון. המזכירות מחולקת למספר משרדים מנהליים ולחמישה חלקים המשקפים את חמשת תחומי הפעילות העיקריים של הארגון.

תקציב

תקציב אונס"קו, מורכב מתמיכות של המדינות החברות בו. אחוז התמיכה של המדינות נקבע, בכל 22 ארגוני האו"ם, על בסיס התל"ג העולמי כאשר הסכום המחושב לכל מדינה מתחשב בהכנסה לנפש בכל מדינה ובחוב החיצוני של המדינה^[3]^[4]. בשנים שארצות הברית תמכה בארגון, תמיכתה היוותה 22% מהתקציב (האחוז הגבוהה ביותר שמדינה תורמת לארגוני האו"ם^[4])^[5].

באוקטובר 2011 אונס"קו קיבלה את פלסטין כחברה בארגון. כתוצאה מהחלטה זו, ארצות הברית הודיעה על הפסקת תמיכה בארגון^[6]. כתוצאה מהפסקת התמיכה בארגון, ארצות הברית איבדה את זכות ההצבעה שלה בוועידה הכללית ובוועד המנהל של הארגון^[5].

פעילויות

ביצוע מיזמים והכרזה על מקומות בעלי ערך תרבותי ומדעי מיוחד, למשל:
- התוכנית "אדם וביוספרה" שקמה ב-1971 ובעקבותיה הוקמו השמורות הביוספריות לשימור יחידות טבע ייחודיות.
- עיר הספרות.
- שפות בסכנת הכחדה ומיזמים אחרים לתמיכה בריבוי שפות.
- המיזם "יצירות מופת שאינן מוחשיות", שעוסק בשימור תרבויות.
- התוכנית "זיכרון העולם", שעוסקת בשימור היסטורי.
- התוכנית ההידרולוגית הבינלאומית, העוסקת בניהול משאבי מים מאז 1965.
- אתרי מורשת עולמית.
עידוד מידע מגוון והנגשתו:
- קידום חופש הביטוי, חופש העיתונות וחופש המידע.
- קידום הנגישות לטכנולוגיית המידע.
- קידום פלורליזם וריבוי תרבויות בתקשורת.
קידום אירועים, כדוגמת:
- "העשור הבינלאומי לקידום תרבות של שלום ואי-אלימות כלפי ילדים ברחבי העולם" עליו הכריז האו"ם ב-1998, והוא העשור הראשון של המאה ה-21.
- יום חופש העיתונות העולמי, החל ב-3 במאי מדי שנה, ונועד לקדם את חופש הביטוי וחופש העיתונות כזכות אדם בסיסית ומאפיין הכרחי של כל חברה דמוקרטית, חופשית ובריאה.
ייסוד ותמיכה מיזמים:
- המרכז האירופי להשכלה גבוהה (UNESCO-CEPES), נוסד בשנת 1972 בבוקרשט, רומניה, כמשרד לקידום שיתוף פעולה בינלאומי בתחום ההשכלה הגבוהה באירופה, קנדה, ארצות הברית וישראל. לארגון יש כתב עת בשם "השכלה גבוהה באירופה".
- הספרייה הדיגיטלית העולמית.
- ספריית התוכנה החופשית- מאז 1998 מממנים יחד אונסק"ו והמוסד לתוכנה חופשית מיזם לקיטלוג תוכנה חופשית.
- המועצה הבינלאומית למדע (ICSU).
- "שגרירים של רצון טוב".

מזכירים כלליים

#	שם	מדינה	תקופת כהונה		הערות
#	שם	מדינה	התחלה	סיום	הערות
1	ג'וליאן הוקסלי	הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת	1946	1948
2	חיימה טורס בודט	מקסיקו (1934-1968) מקסיקו	1948	1952
3	ג'ון ווילקינסון טיילור	ארצות הברית ארצות הברית	1952	1953
4	לותר אוונס	ארצות הברית ארצות הברית	1953	1958
5	ויטורינו ורונזה	איטליה איטליה	1958	1961	התפטר מתפקידו עקב סיבות רפואיות
6	רנה מיו	צרפת צרפת	1961	1974	כיהן 2 כהונות בתפקיד
7	אמאדו-מאהטר אמ'באו	סנגל סנגל	1974	1987
8	פדריקו מאיור סראגוס	ספרד ספרד	1987	1999	כיהן 2 כהונות בתפקיד
9	קוהישירו מאטסואורה	יפן יפן	1999	2009	כיהן 2 כהונות בתפקיד
10	אירינה בוקובה	בולגריה בולגריה	2009	2017
11	אודרי אזולאי	צרפת צרפת	2017	מכהנת

אונסק"ו וישראל

ישראל הצטרפה לארגון בשנת 1949.בנובמבר 1974 החליט הארגון לקבל אליו את אש"ף ולהשעות את הסיוע שלו לישראל. החלטה נוספת גינתה את ישראל על פגיעתה ב"ייחודה ההיסטורי של ירושלים" על ידי "ביצוע חפירות ארכאולוגיות" בעיר. החלטה אחרת מנעה את קבלת ישראל לסניף האירופי של הארגון^[7]. ישראל הוצאה ממנו ב-1974 בעקבות חפירות ארכאולוגיות שביצעה בשטחי הר הבית שלא התקבלו על דעת הארגון.

במאי 1976 הסכים שר החוץ יגאל אלון לאפשר למשלחת הארגון לבחון בעצמה את הנעשה בשטחים המוחזקים. המשלחת הציגה דו"ח חיובי כלפי ישראל^[7].בשנת 1979 הצטרפה ישראל שוב לאונסק"ו לאחר איום של ארצות הברית לחדול מהעברת הכספים למימון פעילות הארגון.

נשיא הוועד הלאומי לאונסק"ו בישראל הוא שר החינוך. המזכירה הכללית של הוועד הישראלי לאונסק"ו היא ד"ר דלית אטרקצ'י ויושב ראש ועדת המורשת העולמית של ישראל הוא האדריכל אריה רחמימוב^[8].

הקשרים המקצועיים עם אונסק"ו בנושאים המקצועיים הרבים שבהם עוסק גוף זה רוכזו כולם על ידי הוועד הישראלי לאונסק"ו. הקשרים המדיניים עם ארגון זה נוהלו על ידי משרד החוץ בעזרת שגריר ישראל לאונסק"ו, שמקום מושבו היה בשגרירות ישראל בפריז. בישראל הוכרזו על ידי אונסק"ו שישה אתרי מורשת עולמית.

באוקטובר 2011 החליט ארגון אונסק"ו לצרף את הרשות הפלסטינית כמדינה חברה, אף על פי שהמהלך מנוגד לחוקת האומות המאוחדות, לפיה רק מדינה החברה באו"ם יכולה להצטרף לאונסק"ו^[9]. ארצות הברית, קנדה וישראל החליטו בתגובה על הפסקת העברת כספים לארגון אשר כרבע מתקציבו ממומן על ידי ארצות הברית^[10]. בעקבות אי העברת הכספים בנובמבר 2013 הושעתה זכות ההצבעה של ישראל ושל ארצות הברית בארגון^[11].

בדצמבר 2012 נחנכה כיכר אונסק"ו לסובלנות ולשלום בחיפה.

בספטמבר 2017 מסרה ישראל לאונסק"ו בטקס חגיגי העתק חלקי משער טיטוס, כהוכחה היסטורית שנועדה לסתור את הטענה שישראל והיהודים כובשים בהר הבית. הרעיון נולד בעקבות החלטת אונסק"ו שישראל היא "כובשת בירושלים". ראש הממשלה בנימין נתניהו החליט שמעשה זה יהיה "דרישת שלום" מהאמת ההיסטורית על קיומו של בית המקדש השני שנחרב, ולא ננטש מרצון. הענקת הרפליקה בוצעה כחלק מההבנות על הצטרפות ישראל מחדש לארגון^[12].

באוקטובר 2017 הודיעה ארצות הברית על פרישתה מאונסק"ו, בשל ההטיה המתמשכת נגד ישראל^[13]. לאחר פרישת ארצות הברית, הנחה שר החוץ וראש הממשלה בנימין נתניהו את משרד החוץ להתכונן לפרישה מאונסק"ו.ב-22 בדצמבר 2017 הודיעה ישראל על פרישתה מאונסק"ו. פרישת ישראל נכנסה לתוקף ב-31 בדצמבר 2018^[14].

ירושלים

ערך מורחב – פרשת החלטת אונסק"ו בעניין הר הבית והכותל

ב-16 באפריל וב-13 באוקטובר 2016 הצביע הוועד הפועל של אונסק"ו בעד החלטות שבין השאר מגנות את ישראל על התנהגותה בנושאים שונים הקשורים להר הבית. בהחלטות נקראים הר הבית והכותל המערבי בשמותיהם המוסלמים (אל אקסה/אל-חראם א-שריף, ואל-בוראק)^[15]^[16].יש הרואים בהחלטות שלילת הזיקה בין היהודים להר הבית והכותל^[17]. ההחלטות זכו לגינויים חריפים בישראל, מימין ומשמאל^[18]. בארצות הברית, חלק מחברי הקונגרס^[19] וכן נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ^[20], הביעו גינויים גם כן.

אחרי ההחלטה באוקטובר הצהירה מזכ"לית הארגון, אירנה בוקובה, כי "הר הבית קדוש גם ליהודים" והוסיפה כי "להכחיש או למחוק היסטוריה שלמה ליהודים, לנוצרים או למוסלמים, חותרת תחת האמינות של המקום ויוצאת נגד מה שמייצגת המורשת העולמית של ארגון אונסק"ו"^[21].

כתגובה להחלטה, הורה שר החינוך נפתלי בנט להשעות כל פעילות עם אונסק"ו^[22] למרות הסתייגותה של בוקובה^[23].

ב-26 באוקטובר 2016 אישרה אונסק"ו עוד החלטה המציגה את הר הבית כאתר פולחן מוסלמי בלבד. גם החלטה זו גונתה בחריפות על ידי ישראל^[24].

ב-2 במאי 2017 אישר הארגון החלטה הקובעת שישראל היא כוח כובש בירושלים^[25]. ב-4 ביולי של אותה שנה גינה גם את החפירות בעיר העתיקה והכריז שישראל אינה הריבון בירושלים^[26].

ב-7 ביולי 2017 החליטה אונסק"ו כי מערת המכפלה והעיר העתיקה בחברון הם אתר מורשת עולמי. מבחינת אונסק"ו הריבון במקום היא הרשות הפלסטינית ולכן חברון ומערת המכפלה יירשמו ככאלה ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו^[27]. החלטה זו גונתה בחריפות על ידי ישראל^[28]. בעקבות ההחלטה, סיכמה ממשלת ישראל כי יקוצצו מיליון דולר מהכספים שישראל מעבירה לאו"ם. הכספים יועברו להקמת "מוזיאון למורשת העם היהודי בקריית ארבע ובחברון", ולפרויקטים נוספים בתחום המורשת הקשורים בחברון^[29].