קורט ולדהיים

ולדהיים נולד בכפר ליד וינה, ולמד משפטים ודיפלומטיה באוניברסיטת וינה שם גם היה חלק מברית הסטודנטים הנציונאל סוציאליסטית של גרמניה. במלחמת העולם השנייה שירת בוורמאכט (שירות שלימים התגלה כבעייתי בנסיבותיו). לאחר המלחמה הצטרף לשירות החוץ, ושירת כמזכיר ראשון בשגרירות אוסטריה בצרפת (1948–1951) ומאוחר יותר כשגריר ארצו בקנדה (1956–1960). בשנת 1964 מונה כשגריר אוסטריה באו"ם, ובשנת 1968 מונה כשר החוץ של אוסטריה מטעם "מפלגת העם האוסטרית". בשנת 1970 חזר לתפקידו כשגריר באו"ם, ובשנת 1971 התמודד על תפקיד נשיא אוסטריה, אך הפסיד לפרנץ יונאס.

ב-1972 נבחר כמזכ"ל האו"ם, וב-1976 נבחר לקדנציה שנייה בתפקיד למרות התנגדות מצד מדינות העולם השלישי. ניסיון לקדנציה שלישית ב-1981 נבלם בגלל וטו של סין. בשנת 1976, כמזכ"ל האו"ם כינה בהתבטאות אנטי-ישראלית את מבצע אנטבה לחילוץ בני הערובה כ"תוקפנות משוועת".

ב-1986 הציג שוב את מועמדותו לנשיאות אוסטריה. בשלב הזה החלו לעלות האשמות על עברו הנאצי ומעורבותו בפשעי מלחמה בתקופת שירותו כקצין במלחמת העולם השנייה. חרף ההאשמות הוא נבחר לתפקיד^[1], אותו מילא עד 1992^[2]. בתקופת נשיאותו נחשב "אישיות בלתי רצויה" ברוב מדינות המערב, ולכן מיעט בביקורים ממלכתיים.

ולדהיים מת בשנת 2007 באוסטריה^[3].

בתקופת מערכת הבחירות לנשיאות אוסטריה ב-1986, החל כתב עת אוסטרי בשם "פרופיל" לפרסם סדרת כתבות תחקיר, שלפיהן השמיט ולדהיים מהביוגרפיה שלו פרטים שנגעו לפעילותו בתקופת המלחמה. באוטוביוגרפיה שהוציא לאור חודשים מספר לפני כן, סיפר ולדהיים כי במשך מרבית תקופת המלחמה עסק בלימודי משפטים בווינה, כשהוא מחלים מפציעה. העיתון, ובהמשך עיתונים נוספים בעולם והקונגרס היהודי העולמי^[4], חשפו ממצאים לפיהם ולדהיים היה בשרות פעיל כקצין ביחידות הצבא הגרמני במדינות הבלקן. יחידות אלה היו מעורבות בפשעי מלחמה נגד אוכלוסייה אזרחית, פרטיזנים ויהודים ביוגוסלביה וביוון. ולדהיים אמנם לא הואשם בביצוע ישיר של פשעי מלחמה, אך התקשו לקבל את טענותיו כי הועסק כמתרגם בלבד, לא ידע על המתרחש, היה בחופשה בעת ביצוע הפשעים ו"רק מילא את חובתו כחייל".

החשיפה לא מנעה את בחירתו לנשיאות, אך בחירתו ותקופת נשיאותו נחשבות פרק מביך בתולדות אוסטריה. באפריל 1987, בעקבות בחינת המידע על ידי משרד המשפטים של ארצות הברית, הוצב ולדהיים ב"רשימת מעקב" של זרים לא-רצויים בארצות הברית. מדינות רבות הלכו בעקבות ארצות הברית. באוסטריה נשמעו קולות להתפטרותו, בצד קולות אחרים שהתנגדו לכך בטענה שנבחר בבחירות דמוקרטיות. לבסוף הוחלט על הקמת ועדה בינלאומית של היסטוריונים ומומחי זכויות אדם לבחינת הנושא. בפברואר 1988 פרסמה הוועדה את מסקנותיה, לפיהן אין ראיה חד-משמעית למעורבותו של ולדהיים בפשעי מלחמה, אך מן הסתם ידע על פשעים שבוצעו. ולדהיים פירש את מסקנות הוועדה כטיהור שמו והמשיך בתפקידו עד סוף הקדנציה, אך לא הציב את מועמדותו לבחירה מחדש ב-1992.

ישראל צמצמה את יחסיה עם אוסטריה בתקופת נשיאותו, וכאשר סיים שגריר ישראל בווינה את תפקידו, לא נשלח לו מחליף אלא לאחר תום כהונתו של ולדהיים. מצד אוסטריה, לא נשלח שגריר חדש עד תום כהונתו של ולדהיים אלא מונה ממונה על היחסים.^[5]

מדיה וקבצים בנושא קורט ולדהיים בוויקישיתוף

• קורט ולדהיים, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• קורט ולדהיים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• קורט ולדהיים במהלך מלחמת העולם השנייה - אלי רוזנבאום על קורט ולדהיים
• עמירם ברקת, מת מזכ"ל האו"ם ונשיא אוסטריה לשעבר, קורט ולדהיים, באתר הארץ, 14 ביוני 2007
• ביוגרפיה באתר האו"ם.
• קורט ולדהיים (1918-2007), דף שער בספרייה הלאומית