קנדה תחתית
פרובינציית קנדה תחתית (באנגלית: Province of Lower Canada; בצרפתית: Province du Bas-Canada) הייתה מושבה בריטית ששכנה על גדות נהר סנט לורנס התחתון ולחופי מפרץ סנט לורנס, והתקיימה בשנים 1791–1841. היא השתרעה על פני החלק הדרומי של פרובינציית קוויבק של ימינו, וכן על אזור לברדור שבפרובינציית ניופאונדלנד ולברדור.[1]
| |||
 | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר | אוליגרכיה תחת מונרכיה חוקתית | ||
| שפה נפוצה | צרפתית, אנגלית | ||
| עיר בירה | קוויבק סיטי | ||
| רשות מחוקקת | הפרלמנט של קנדה תחתית | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אמריקה הצפונית | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | חלוקת פרובינציית קוויבק | ||
| תאריך | 1791 | ||
| פירוק | איחוד עם קנדה עילית והקמת הפרובינציה של קנדה | ||
| פירוק | 1841 | ||
| ישות קודמת | פרובינציית קוויבק | ||
| ישות יורשת | פרובינציית קנדה, קולוניית ניופאונדלנד | ||
| שטח בעבר | 534,185 קמ"ר (נכון ל־1839) | ||
| אוכלוסייה בעבר | 700,000 (נכון ל־1839) | ||
  | |||
.svg)
קנדה התחתית כללה חלק מצרפת החדשה, שנכבשה על ידי בריטניה במלחמת שבע השנים שהסתיימה ב-1763 (נקראת גם מלחמת הצרפתים והאינדיאנים בארצות הברית). חלקים אחרים של צרפת החדשה שנכבשו על ידי בריטניה הפכו למושבות של נובה סקוטיה, ניו ברונסוויק ואי הנסיך אדוארד.
פרובינציית קנדה התחתית הוקמה על ידי חוק משנת 1791 כתוצאה מחלוקת המושבה הבריטית של פרובינציית קוויבק (שהתקיימה בשנים 1763–1791)[2] לשתי חלקים: קנדה תחתית וקנדה עילית. המילה "תחתית" בשמה מתייחסת למיקומה הגאוגרפי במורד נהר סנט לורנס ביחס לקנדה עילית, היא דרום אונטריו של היום.
פרובינציית קנדה תחתית חדלה להתקיים בשנת 1841 כאשר היא וקנדה עילית הסמוכה אוחדו לכדי פרובינציה אחת, היא פרובינציית קנדה.[3]
מרד
כמו קנדה עילית, גם בקנה תחתית שרר אי שקט פוליטי משמעותי. 22 שנים לאחר פלישתה של ארצות הברית לאזור במלחמת 1812, מרד קרא תיגר כלפי השלטון הבריטי על האוכלוסייה המקומית, הצרפתית ברובה. לאחר שמרד קנדה תחתית של 1837–1838[4] דוכא על ידי חיילי הממשלה ומתנדבים נאמנים לו, חוקת 1791 הושעתה ב-27 במרץ 1838 ומועצה מיוחדת מונתה לניהול הפרובינציה. ניסיון כושל של המהפכן רוברט נלסון להכריז על רפובליקה בשטחי הפרובינציה סוכל במהירות.
הפרובינציות של קנדה תחתית וקנדה עילית שולבו לתוך הפרובינציה המאוחדת של קנדה בשנת 1841, כאשר חוק האיחוד של 1840 נכנס לתוקף. בתי המחוקקים הנפרדים שלהן אוחדו לפרלמנט אחד עם ייצוג שווה לשתי הפרובינציות לשעבר, אף על פי שבקנדה תחתית האוכלוסייה הייתה גדולה יותר.[5]
ויליאם ליון מקנזי, מנהיג המרד בקנדה עילית
לואי-ג'וזף פפינאו, מנהיג המרד בקנדה התחתית
חוקה
פרובינציית קנדה תחתית ירשה את המכלול המעורב של מוסדות צרפתיים ואנגליים שהתקיימו בפרובינציית קוויבק במהלך השנים 1763–1791, ואשר המשיך להתקיים מאוחר יותר בקנדה-מזרח (מחוז של פרובינציית קנדה שהתקיים בשנים 1841–1867 וירש את שטחה של קנדה עילית) ובסופו של דבר בפרובינציית קוויבק של ימינו (מאז 1867).
אוכלוסייה
קנדה התחתית אוכלסה בעיקר על ידי קנדים צרפתים, קבוצה אתנית שמוצאה במתיישבים צרפתים שהשתקעו בקנדה מהמאה ה-17 ואילך.
| שנה | אומדן מפקד האוכלוסין[6] |
|---|---|
| 1806 | 250,000 |
| 1814 | 335,000 |
| 1822 | 427,465 |
| 1825 | 479,288 |
| 1827 | 473,475 |
| 1831 | 553,134 |
| 1841 | 650,000 |
תחבורה
הנסיעה ברחבי קנדה התחתית הייתה בעיקר באמצעות שיט לאורך נהר סנט לורנס. ביבשה, הדרך היחידה למרחקים ארוכים הייתה דרך המלך (צרפתית: Chemin du Roy), שנבנתה בשנות ה-30 של המאה -18 על ידי צרפת החדשה.[7] דרך המלך הייתה, בנוסף לנתיב דואר, האמצעי העיקרי לתחבורת נוסעים למרחקים ארוכים. זאת עד שספינות קיטור (1815) ומסילות רכבת (1850) החלו לשמש כחלופה לדרך המלכותית.[7] חשיבותה של דרך המלך דעכה לאחר שנות ה-50 של המאה ה-19, והדרך לא שימשה כאמצעי תחבורה מרכזי עד שנוצרה מערכת הכבישים המהירים המודרנית של קוויבק במאה ה-20.
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
 | פורטל היסטוריה | ||
