קרב אפולוניוס

ערך מורחב – גזירות אנטיוכוס

הגזירות שהטיל אנטיוכוס הרביעי גרמו לכעס ותסכול רב אצל היהודים מה שהוביל בסופו של דבר לפרוץ המרד. לאחר פרוץ מרד החשמונאים, צבאו המורד של יהודה התבצר - על פי השערתו של אבי יונה - בהרי גופנה, מצפון-מזרח למודיעין, ובאמצע הדרך שבין שומרון לירושלים, ובמסגרת לוחמת גרילה תקף את היישובים הסמוכים ופגע במתייוונים. הכוחות המקומיים שהיו בירושלים לא הספיקו לדיכוי המרד, לכן נשלחה תגבורת בראשותו של ראש מחוז שומרון לדכא את המרידה, ולחסל את הגרעין הראשוני שלו.

הכוח של אפולוניוס הורכב מבני המושבה הצבאית מוקדונית שבסאמריה-שומרון ואליהם הצטרפו שומרונים. על פי בצלאל בר כוכבא מספרם של המתיישבים הצבאיים היה מוגבל למדי, ואילו השומרונים, אף שיכלו להיות רבים, לא היו בעלי יכולות צבאיות של ממש^[2].

בניגוד לתפיסה שהשתרשה, מקום הקרב הברור איננו מצוין כלל בספר מקבים והוא משוער על ידי החוקרים. ההשערה המקובלת שהקרב נערך בנקודה כלשהי על הציר המרכזי המוביל משומרון לירושלים. על פי הצעתו של מיכאל אבי-יונה הקרב נערך במעלה לבונה (32°03′26″N 35°15′11″E / 32.057264°N 35.253117°E / 32.057264; 35.253117), במחצית הדרך בין שכם לירושלים, מעלה מפותל עם קפלי קרקע, שאפשר לארוב בהם לעולים שמתייגעים בעליה^[3]. לעומתו איתן אבישר הציע את ואדי חרמיה (32°00′04″N 35°15′09″E / 32.001024°N 35.252376°E / 32.001024; 35.252376), שמיקומה כ-9.5 ק"מ דרומה למעלה לבונה ומצפון לכפר סילוואד, ובו הדרך שעוברת בגיא צר, נשלטת על ידי רכסים משני צידיה. על פי בצלאל בר כוכבא אין טעם לדבוק בהצעת זיהוי, כיוון שיכולים להיות הרבה אתרים מתאימים בדרך שבין העיר שומרון לירושלים והוא מעדיף לקרוא לקרב זה "הקרב נגד אפולוניוס"^[2].

צבאו של אפולוניוס שיצא מסמריה-שומרון, כנראה עבר דרך שכם, ומשם צעד והדרים לכיוון יהודה, מסע לא קצר שארך בין כ-36 ק"מ (מעלה לבונה), ל-45 ק"מ (ואדי חרמיה). כאשר אפולוניוס הגיע ליהודה הוא נאלץ לטפס בהרים או לעבור בוואדיות, ונחשף עד מהרה על ידי מרגליו של יהודה המכבי ("וידע יהודה").

ככל הנראה צבאו של אפולוניוס, הופתע בעוברו על הדרך בין שכם לירושלים, במעלה לבונה/ואדי חרמיה או מקום נשלט אחר על הציר, על ידי צבאו של יהודה המכבי. אם נכונה ההנחה כי אפולוניוס הותקף במעלה לבונה, הרי שהחיילים הסלווקים עמוסי הנשק שהלכו בטור עורפי, התייגעו במעלה התלול והמפרך (שמתפתל לאורך של כ-3.5 ק"מ), כאשר באחד מהפיתולים האחרונים ממתינים להם המורדים, ומסתערים עליהם מלמעלה כלפי מטה. לפי ההנחה שאפולוניוס הותקף בוואדי חרמיה, שהוא ואדי צר מאוד שמשני צדדיו מתנשאים הרים תלולים, נראה שיהודה ואנשיו ארבו להם ברכסים השולטים משני צידי הואדי, וכאשר הסלאוקים עברו שם בטור עורפי שרוחבו כרוחב הדרך, הם התקיפו אותם מלמעלה למטה.

כך או כך, יהודה המכבי ואנשיו התנפלו על הכוח מהמארב, כאשר הם בוחרים לעצמם תנאי שטח עדיפים שינטרלו את הכוח העודף של הסלאוקים. עקב תנאי השטח שהיו לא נוחים לכוח הסלאוקי, שהיה מסורבל וכלל כלי נשק כבדים, הצבא הסלאוקי הובס ומפקדו ורבים מחייליו נהרגו^[4]. היה זה הניצחון המשמעותי הראשון של יהודה המכבי, והיה בו לרמוז על הבאות.

בתיאור בספר מקבים א' מתואר כי יהודה המכבי לקח את חרבו של אפולוניוס, ומאז נלחם בה כל הימים^[5].

לפרשנותו של ברוך קנאל, למרות שמדובר בכח מקומי בראשותו של המושל המקומי, יהודה הצליח להוכיח שמקבוצת מורדים הוא הפך לכוח צבאי משמעותי, שיש ביכולתו לנצח כוח סלאוקי סדיר. ניצחון זה העביר לרשותם כלי נשק, דבר שהיה חשוב ביותר להתבססות הצבאית של המורדים, עקב מיעוט הנשק והציוד שהיה ברשותם בתחילת המרד.

המורדים שלטו על השדרה שמובילה מצפון לירושלים, והשלטון היה צריך להתחשב בהם בעניין הזה, ובפעם הבאה הכוח הסלוקי, שהגיע בכוחות מתוגברים, העדיף לא לחזור על אותה דרך, אלא ניסה לפרוץ לקו פרשת המים בדרך אחרת. האפקט הפסיכולוגי והמורלי היה אף הוא חשוב למדי. יהודה התחיל להוכיח ליהודים שיש לו כישורים מנהיגותיים וצבאיים, ושאפשר לסמוך עליו שלא ימיט אסון על אנשיו ועל תומכיו ואוהדיו ביהודה. הצלחתו זו הגבירה את האהדה כלפיו, וגררה הצטרפות של מורדים נוספים למחנהו.

ידיעות מדויקות על מהלך הקרב ומיקומו אינן בנמצא. הקרב מאוזכר באופן תמציתי וקצר בספר מקבים א' (שלוש פסוקים) ובקדמוניות היהודים, שהוא עיבוד פרוזאי שלו (אך הקרב איננו מתואר כלל בספר במקבים ב'). על פי בצלאל בר כוכבא, נראה שלמחבר ספר מקבים א' היה מידע מועט על ההתרחשות כולה: הרכב הצבאות וכמותם, מעמד המפקד היווני, ציר המסע, מספרי אבדות, כיווני נסיגה ועוד, והוא משלים את התוכן החסר במליצות מקראיות.

מקורות עתיקים

• ספר מקבים א, ג' 10–12
• יוספוס, קדמוניות היהודים, י"ב 287

מקורות מודרניים

• מיכאל אבי יונה, הקרבות שבספרי החשמונאים, מסות ומחקרים בידיעת הארץ, תשכ"ד, עמ' 57–68, מובא בספר מדינת החשמונאים, עמ' 187
• בצלאל בר כוכבא, מלחמות החשמונאים, הוצאת משרד הביטחון, ירושלים תשמ"ח, עמ' 160–164
• אלוף איתן אבישר (ז. פון-פרידמן), מלחמות יהודה המכבי, תל אביב: הוצאת מסדה, תשט"ז. (זוכה פרס דב הוז של עיריית תל אביב)