ר"מ

תפקיד הר"מ בישיבות חרדיות בעיקר מסתכם בהוראת התלמוד. עם זאת, פעמים רבות - בעיקר בישיבות לצעירים - תפקידו של הר"מ רחב הרבה יותר, והוא משמש גם כיועץ רוחני וכאוזן קשבת לתלמידים, בדומה למשגיח. באופן כללי ישנה התנגדות בציבור החרדי להכשרת ר"מים מבחינה פדגוגית^[1][2].

בישיבות קטנות לאומיות ובישיבות תיכוניות, הר"מים הם מלמדי התלמוד אך גם המחנכים בפועל, ואילו שאר המורים (גם למקצועות קודש אחרים) אינם נושאים תואר זה. בדרך כלל הר"מים בישיבות אלו הם בעלי השכלה פדגוגית^[3]. הפירוש המקובל לראשי התיבות בישיבות אלו הוא "רב מחנך". בישיבות הגבוהות ובישיבות ההסדר של הזרם הדתי לאומי אפשר למצוא גם ר"מים לתנ"ך ור"מים לאמונה ולמחשבת ישראל.

ישנן ישיבות, כמו ישיבת רבנו יצחק אלחנן, שהר"מים הבכירים בהן, שאינם ראשי הישיבה, מקבלים את התואר "ראש ישיבה ב... ".

על בסיס התואר נוצר התואר חצר"מ (חצי ר"מ), לתיאור בעלי תפקידים דומים בישיבה הנמצאים במשרה חלקית או המשמשים כעוזרים לר"מים^[4].

• ראש ישיבה
• משגיח

• מרדכי בר-לב, הישיבה התיכונית ושיטת תורה עם דרך ארץ, בתוך "תורה עם דרך ארץ" הו' אונ' בר-אילן תשמ"ז, עמודים 248–250.