ראש ממשלת ניו זילנד

תפקידיו של ראש ממשלת ניו זילנד לא מוגדרים באופן רשמי, עקב היותם מבוססים על מוסכמה חוקתית (constitutional convention) ולא על חקיקה מסוימת. על פי מוסכמות חוקתיות אלה, ראש הממשלה הוא מנהיג הקבינט ותפקידו לתאם את פעולותיו.

המוסכמות החוקתיות מתייחסות לראש הממשלה כאל "ראשון בין שווים". ראש הממשלה אכן מחזיק באמת בתפקיד הבכיר ביותר בממשל של ניו זילנד, אך הוא נדרש לדבוק בכל ההחלטות שמתקבלות בקבינט. יכולתו המעשית של ראש הממשלה לתת הוראות ישירות, מוגבלות מאוד. רוב הסמכויות של התפקיד נובעות מאמצעים אחרים כמו:

• היכולת לקבוע את סדר היום של הקבינט, ולפיכך להחליט על הנושאים שיעלו לדיון.
• היכולת למנות ולפטר שרים. היקף יכולתו של ראש הממשלה להפעיל סמכות זו משתנה על פי המפלגה שהוא עומד בראשה. מפלגת הלייבור של ניו זילנד, למשל, בוחרת את שרי הממשלה מטעמה בהחלטות ועידת המפלגה ומשאירה בידיו של ראש הממשלה את חלוקת התיקים בין השרים שנבחרו בוועידה.
• סמכותו של ראש הממשלה נובעת בעיקר מהיותו מנהיג המפלגה הגדולה. מעמד זה נותן לו את הסמכות כלפי הכפופים לו יותר מאשר היותו ראש הממשלה.

ראש הממשלה יכול להחליט על עריכת בחירות חדשות על ידי ייעוץ למושל הכללי של ניו זילנד לפזר את הפרלמנט. המושל הכללי רשאי לסרב לבקשה כזאת אם קודם לכן איבד ראש הממשלה את אמון הפרלמנט בהצבעה, אך עד היום לא עשה אף אחד מהמושלים הכלליים שימוש בסמכותם זאת.

משרת ראש הממשלה, כמו משרותיהם של שאר השרים, הן מינוי של המושל הכללי "על פי רצון המלך". יחד עם זאת, החוקה מגדירה את הצורך של ראש הממשלה לקבל את תמיכת רוב חברי הפרלמנט. מבחינה היסטורית, משמעות הדבר היא שראש הממשלה הוא מנהיג המפלגה הגדולה בפרלמנט.

סמכויות בלעדיות

לראש הממשלה ארבע סמכויות שרק הוא המחזיק בהן. סמכויות אלו נוגעות לעצות שהוא נותן למלך ניו זילנד.

• רק ראש הממשלה יכול לייעץ למלך על זהות המועמדים לתפקיד המושל הכללי של ניו זילנד. מתוקף סמכות זו, למעשה ראש הממשלה הוא זה שממנה את המושל הכללי.
• רק ראש הממשלה מוסמך להחליט על פיטוריו של המושל הכללי, כל עוד הוא נהנה מתמיכת הרוב בפרלמנט (סמכות זו לא הופעלה מעולם).
• ראש הממשלה מייעץ למלך בנוגע לתיקון מכתבי הרשאה.
• ראש הממשלה מייעץ למלך בנוגע להענקת אותות כבוד (למעט כיבודים שהם מתנה אישית של המלך).
• ראש הממשלה הוא יושב ראש ועדת הקבינט לביטחון לאומי של ניו זילנד.

סגן ראש הממשלה

ערך מורחב – סגן ראש ממשלת ניו זילנד

במהלך חמישים השנים האחרונות, נוצר תפקידו של סגן ראש הממשלה. בדרך כלל מחזיק סגן ראש הממשלה את אחד מהתיקים הבכירים בממשלה ובהיעדרו של ראש הממשלה או כשנבצר ממנו למלא את תפקידו, הוא מכהן כראש הממשלה בפועל. בדרך כלל סגן ראש הממשלה הוא חבר אותה מפלגה שראש הממשלה עומד בראשה, אך כלל זה אינו מחייב. בממשלות קואליציוניות, נהוג להציע למנהיג המפלגה השנייה בגודלה בקואליציה, את התפקיד.

ראש הממשלה מקבל סיוע מ"משרד ראש הממשלה והקבינט" (Department of the Prime Minister and Cabinet). ראש הממשלה מתגורר במעונו הרשמי (Premier House) ברחוב טינאקורי בוולינגטון. עם בחירתו לתפקיד מוצמד לשמו של ראש הממשלה התואר The Right Honourable לכל ימי חיו.^[1] משכורתו של ראש הממשלה ותשלומי הגמלאות שלו נקבעים על ידי גוף שהוסמך לכך בחוק.

ראש הממשלה מאובטח בידי שירות ההגנה הדיפלומטי של משטרת ניו זילנד.

בהנחה שהנרי סואל הוא ראש הממשלה הראשון של ניו זילנד, 38 גברים ונשים כיהנו בתפקיד זה מאז תחילתו. כמה מהאישים שכיהנו בתפקיד עשו זאת במספר תקופות כהונה בלתי רצופות, כשאת השיא למספר הפעמים שבו כיהן אותו אדם בתפקיד ראש הממשלה, חולקים ויליאם פוקס והארי אטקינסון, שכל אחד מהם כיהן בתפקיד ארבע פעמים. ראש הממשלה שכיהן בתקופת הכהונה הארוכה ביותר הוא ריצ'רד סדון, שכיהן בתפקיד 13 שנים. ראש הממשלה הראשון, הנרי סואל, כיהן בתקופת הכהונה הקצרה ביותר, 13 ימים (למעשה תקופת כהונתו השלישית של אטקינסון ארכה שבעה ימים בלבד, אך בסך הכול כיהן אטקינסון יותר מסואל). הצעיר מבין כל האישים שכיהנו בתפקיד היה אדוארד סטפורד, שבעת שהחל לכהן בתפקיד, ב-1856, הוא היה בן 37. המבוגר ביותר מבין ראשי הממשלה היה וולטר נאש, שכאשר נבחר לתפקיד ב-1957, הוא היה בן 75.

ניו זילנד היא אחת הארצות היחידות בעולם שבראש הרשות המבצעת שלה כיהנו שתי נשים והיא אחת משתי הארצות היחידות בעולם (השנייה היא סרי לנקה) שבה כיהנו שתי נשים בתפקיד ראש הממשלה אחת אחרי השנייה. האישה הראשונה בתפקיד הייתה ג'ני שיפלי, שנבחרה לתפקיד ב-1997 והשנייה הייתה הלן קלארק, שהחליפה אותה ב-1999.

מושבה

עם הפיכתה למושבה ב-1841 נשלטה ניו זילנד ישירות על ידי מושל, שמונה על ידי משרד המושבות. ממשל עצמי החל להיות בניו זילנד ב-1853, לאחר חקיקתו של חוק חוקת ניו זילנד על ידי הפרלמנט הבריטי ב-1852 ולאחר שהפרלמנט של ניו זילנד התכנס לראשונה ב-24 במאי 1854.

נסיבות יצירתו של תפקיד ראש ממשלת ניו זילנד שנויות במחלוקת. השימוש במילים "ראש הממשלה" (prime minister), כמונח המתאר את נושא תפקיד זה, החל בפרלמנט הראשון והתייחס לג'יימס פיצג'רלד ולתומאס פורסיית'. לשניים לא היו תארים רשמיים. אך בכל אופן בשלב זה לא היה לניו זילנד עדיין שלטון עצמי ולפיכך, לא ניתן להגדיר אותם כראשי ממשלה במובן המקובל של המילה.

האדם הראשון שמונה באופן רשמי לתפקיד זה היה הנרי סואל, שהרכיב ממשלה עם תחילת כהונתו של הפרלמנט השני. למרות תפקידו הרשמי, תארו המעשי היה "מזכיר קולוניאלי" תפקיד שניתן להשוות אותו לתפקיד שר הפנים. ליורשו בתפקיד, ויליאם פוקס, ניתן גם תואר רשמי, אך לא היה זה תואר המזכיר הקולוניאלי. רק בימיו של ראש הממשלה השישי, פרדריק ולד, החל להיות מוזכר תפקיד מנהיגותי ממשי, Premier. יורשו של ולד, אדוארד סטפורד, שינה לזמן קצר את הגדרת התפקיד ל"השר הראשון" (First Minister), אך זה שונה חזרה על ידי פוקס כאשר זה נבחר מחדש לתפקיד. מנקודת זמן זו והלאה, היה התואר Premier המונח המקובל. לקראת סוף המאה ה-19 החל המונח ראש הממשלה (Prime Minister) לעלות כאלטרנטיבה מקובלת למונח Premier והראשון שהשתמש כמעט אך ורק בתואר זה היה ריצ'רד סדון. יורשו של סדון, ויליאם האל-ג'ונס, נבחר באופן רשמי כראש הממשלה. מאז זהו המונח היחיד בשימוש.

בתחילה פעלו ראשי הממשלה כיועצים למושל. מצב זה החל להשתנות במהלך כהונתו של אדוארד סטפורד. סטפורד היה נפגש עם שריו וקיבל החלטות מחוץ למסגרת הרשמית של "המועצה המנהלת של ניו זילנד" (Executive Council of New Zealand), וכך יצר את הקבינט (Cabinet of New Zealand). סטפורד גם התעמת עם המושל בנוגע לשליטה בענייניהם של המאורים, ובסופו של דבר הוכנס נושא זה לתחום אחריותו של ראש הממשלה. ההרחבה הבאה בסמכויותיו של ראש הממשלה התרחשה במהלך כהונתו של ג'ון באלנס שכיהן בראשית שנות התשעים של המאה ה-19, אז קיבל ראש הממשלה את היכולת להגביל את אורכם של המינויים למועצה המחוקקת (הבית העליון).

דומיניון וממלכה

ב-1907 העביר הפרלמנט הצהרה שהכריזה על ניו זילנד כעל "הדומיניון של ניו זילנד" (Dominion of New Zealand). מהלך זה הוביל להגדרתו מחדש של תפקיד המושל כמושל הכללי, ולצמצום סמכויותיו. כתוצאה מכך, הורחבו סמכויותיו של ראש הממשלה פעם נוספת.

ב-1967 מינתה המלכה אליזבת, על פי הצעתו של קית' הוליאוק את סר ארתור פוריט לתפקיד המושל הכללי הראשון שהיה יליד ניו זילנד.

עד לכהונתה של הלן קלארק, היה מקובל שחברים בכירים ברשות המחוקקת, ברשות המבצעת וברשות השופטת, כולל ראש הממשלה, ימונו כחברים במועצה המלכותית, ובתוקף מינוי זה הם זכו לתואר Right Honourable. נוהג זה לא המשיך מאז, במקביל לביטול הענקתם של תוארי האבירות בניו זילנד, החל משנת 2000. ג'ון קי מהמפלגה הלאומית, שנבחר כראש הממשלה ב-2008, דאג להחזרתם של התארים הללו אך יותר לא בוצעו מינויים למועצה המלכותית. לפיכך קיבל קי רק את התואר The Honourable.^[2] ב-3 באוגוסט 2010 העניקה המלכה אליזבת לראש הממשלה, למושל הכללי, ליושב ראש הפרלמנט ולנשיא בית המשפט העליון את התואר Right Honourable עם מינויים. החלטה זו לא נוגעת לכאלו שכיהנו בעבר בתפקידים אלו.^[3]

מדיה וקבצים בנושא ראשי ממשלת ניו זילנד בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של ראש ממשלת ניו זילנד