רות תקוע

תקוע (לבית וידנפלד) נולדה ביאשי שברומניה, וגדלה בבית יהודי מסורתי. היא למדה בבית הספר הצרפתי בבוקרשט. עלתה לארץ ישראל בשנת 1940, בגיל 16, על רקע עליית המשטר הפשיסטי לשלטון ברומניה ופרוץ מלחמת העולם השנייה, והתגוררה בתל אביב.

עם קום המדינה התקבלה לעבודה במחלקת יחסי ציבור במשרד החוץ, שם הכירה את הדיפלומט יוסף תקוע, והם נישאו ב-1951. היא התלוותה לבעלה בשליחויות בארצות הברית, בברזיל ובברית המועצות (1958-1965), וכן במסגרת תפקידו כשגריר ישראל באומות המאוחדות (1968-1975).

משנת 1975 התגוררו רות תקוע ובעלה בעומר, לאחר שיוסף תקוע נבחר לנשיא אוניברסיטת בן-גוריון ואחר כך לנגיד אוניברסיטה זו. בתקופה זו החלה להתנדב באיגוד ויצו. בשנים 1980-1984 שימשה יו"ר סניף ויצו בירושלים ובשנים 1984–1991 יו"ר ויצו בישראל.במסגרת התפקיד נסעה למסעות גיוס כספים מטעם הארגון וביקרה במדינות אירופה, דרום אמריקה, דרום אפריקה וארצות הברית. בשנת 1987 נוסד ביוזמתה מוקד חירום טלפוני ראשון מסוגו בישראל לנשים מוכות. באותה שנה חנך ויצו מוסד ראשון מסוגו לטיפול בנערות במצוקה, אשר לימים נקרא על שמה.^[1] לאחר סיום תפקידה כיהנה כגזברית ארגון ויצו העולמי.^[2]

היא חלתה במחלת הסרטן והחלימה ממנה, ולאחר מכן התנדבה כפעילה בעמותת "אחת מתשע".

תקוע הייתה חברה בחבר הנאמנים של המרכז האקדמי ויצו חיפה ובחבר הנאמנים של אוניברסיטת בן-גוריון.

נפטרה ב-19 באוגוסט 2013 בבית החולים איכילוב והובאה לקבורה בהר המנוחות, לצד בעלה. הם היו הורים לשני בנים ובת.