שיטת המקל והגזר
שיטת המקל והגזר – כינויה של שיטת שכנוע וחינוך המתבססת על מתן תגמול עבור התנהגות רצויה, וענישה בעקבות התנהגות בלתי רצויה. שיטה זו מתבססת על הנעה חיצונית: המקל מסמל את חלק הענישה, והגזר – את חלק התמריצים.
מקור השיטה אינו מהשפה העברית, אך ישנם שהפכו את משמעות הסימולים בעברית, כך שהמקל - מלשון "הקלה", הוא התמריץ החיובי, והגזר - מלשון "גזירה", הוא העונש.
רציונל השיטה
הרעיון העקרוני העומד מאחורי השיטה הוא כי אין די באחת מן הפעולות (המקל או הגזר) כדי להפעיל כראוי את מבצע הפעולה, וזאת משום שאם יופעל רק החלק השלילי (המקל), הדבר עלול להביא לאנטגוניזם כלפי המפעיל, ואם יופעל רק התמריץ החיובי, הדבר כשלעצמו איננו מספק, בשל חוסר המחויבות מצד הפועל לביצוע העניין.
בכללות בחינוך השיטה מקובלת, וניתן לראותה לדוגמה במורים הנותנים תמריצים לתלמידים מצטיינים אך מאידך, במידת הצורך, מורידים ציונים לתלמידיהם הכושלים במבחנים ותעודות.
ביהדות
רעיון דומה מובא כבר בדברי הנביא זכריה, במשל הרועים שלו: "ואקח לי שני מקלות: לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים"[1].
יש סימוכין לשיטה זו בדברי חז"ל (מסכת סוטה דף מז) "לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת". הדבר נאמר אודות גיחזי וישו שיצאו לתרבות רעה ועל-פי פרשנות הגמרא הדבר אירע משום שהורחקו בשתי ידיים ללא כל תמריץ חיובי לשנות את מעשיהם.
