שמואל וילנברג
שמואל וילנברג (16 בפברואר 1923 - 19 בפברואר 2016) היה ניצול שואה, צייר, פסל וסופר ישראלי. אמנותו הוקדשה ברובה לשימור זיכרון השואה. היה במותו הניצול האחרון ממחנה ההשמדה טרבלינקה.[1]
 | |
| לידה | 16 בפברואר 1923 צ'נסטוחובה, רפובליקת פולין  |
|---|---|
| פטירה | 19 בפברואר 2016 (בגיל 93) תל אביב-יפו, ישראל |
| מקום לימודים | האוניברסיטה העברית בירושלים |
| תחום יצירה | השואה באמנות, השואה, ציור, פיסול, מחנה ריכוז |
| פרסים והוקרה | עיטור ההצטיינות של הרפובליקה של פולין בדרגת מפקד צלב הכסף של וירטוטי מיליטארי צלב מרד ורשה צלב הגבורה מפקד עם כוכב של מסדר פולוניה רסטיטוטה |
  | |
ביוגרפיה
שמואל וילנברג נולד בצ'נסטוחובה שבפולין. אביו, פרץ וילנברג, היה מורה בבית ספר יהודי מקומי. אמו מניאפה לבית פופוב הייתה אחות, נוצרייה אורתודוקסית שהתגיירה. בהמשך עברה המשפחה לוורשה.עם פלישת הנאצים לפולין בתחילת מלחמת העולם השנייה התנדב וילנברג לצבא הפולני.לאחר השתלטות גרמניה הנאצית על צ'נסטוחובה, הוא איבד את הקשר עם בני משפחתו. באוקטובר 1942, היה בגטו אפטא ועם חיסול הגטו הוא נשלח לטרבלינקה.הוא צורף לחוליית אסירים שטיפלה בחפצי היהודים אחרי שעברו סלקציה. במהלך עבודתו שם נתקל במעיל שתפרה אמו לאחותו הקטנה, תמרה, שהייתה אז בת שש ובחצאית של אחותו הבכורה, איטה, שהייתה בת עשרים וארבע.וילנברג לא היה שותף לתכנון המרד בטרבלינקה, אך הצליח להימלט במהלך המרד וניצל. במהלך מנוסתו ספג פגיעה מכדור אקדח. התחבא בכפרים יקוביקי (Jakubiki) וקוסטקי (Kostki) ולאחר מכן הצליח להגיע חזרה לוורשה, ושם הצטרף לתנועת ההתנגדות הפולנית במלחמת העולם השנייה והשתתף במרד ורשה. בהמשך לחם בפושצ'ה קמפינובסקה בשורות פרטיזנים. לאחר המלחמה לימד הגנה עצמית בהכשרות תנועת הנוער הציוני.
בשנת 1950 עלה לישראל. עבד כממונה על המדידות במשרד השיכון.
ב-1986 יצא לאור ספרו "מרד בטרבלינקה", ובו עדותו ממחנה ההשמדה. בשנת 2014 יצא לאקרנים סרט תיעודי על חייו: "העד האחרון של טרבלינקה".[2]
היה נשוי לעדה, ניצולת שואה ילידת ורשה ולהם בת, אורית וילנברג־גלעדי, אדריכלית, ונכדים. התגורר בתל אביב.[3] נפטר ב-19 בפברואר 2016 במושב אודים.
לקריאה נוספת
- שמואל וילנברג, מרד בטרבלינקה, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשמ"ו 1986.
