שרה הסטרין-לרנר
שרה הסטרין-לרנר (1 במאי 1918 - 18 בנובמבר 2017)[1] הייתה חוקרת ישראלית בתחום הפיזיולוגיה. כלת פרס ישראל למדעי הרפואה לשנת 1955.
 | |
| לידה | 1 במאי 1918 ויניפג, קנדה  |
|---|---|
| פטירה | 18 בנובמבר 2017 (בגיל 99) |
| ענף מדעי | פיזיולוגיה |
| מקום מגורים |  ישראל |
| מקום קבורה | בית העלמין ירקון |
| מקום לימודים | האוניברסיטה העברית בירושלים |
| פרסים והוקרה | פרס ישראל למדעי הרפואה |
  | |
ביוגרפיה
הסטרין נולדה בוויניפג שבקנדה. הוריה, יוסף ומרים הסטרין, היו קשורים בפעילות הציונית של אזור מגוריהם. בשנות ילדותה אירחו בביתם רבים מבכירי תנועת העבודה שעסקו בשליחות בצפון אמריקה, בהם רחל ינאית בן-צבי, זלמן שזר ויהודה אבן שמואל. לאחר עלייתם לארץ ישראל, בשנת 1932, שימש אביה מזכיר המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית תחת ניהולו של ברל לוקר ומנהל המכון החקלאי. אחיה, שלמה, שימש לימים פרופסור לביוכימיה ובשנת 1957 זכה בפרס ישראל למדעים מדויקים.
מחקר והוראה
בארץ למדה הסטרין זואולוגיה ובלימודי הדוקטורט עסקה בפיזיולוגיה פתולוגית. היא נמנתה בין ראשוני הסגל האקדמי של המחלקה לפיזיולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1961 יצאה לשנת שבתון ועבדה עם פרופסור הוקין ב-אוניברסיטת מדיסון במדינת ויסקונסין בארצות הברית.
פרס ישראל
מחקרה המשותף עם בנימין שפירא בנושא ספיגת גלוקוז זיכה אותם בפרס ישראל למדעי הרפואה לשנת 1955.[2]
