תוכנית השלבים של אש"ף

בכינוס ה-12 של המועצה הלאומית הפלסטינית, שנערך ב־1–9 ביוני 1974, אומצה תוכנית השלבים של אש"ף,^[1] בעקבות החלטה זו, הודיעו בסוף ספטמבר 1974 ארבעת הארגונים, "החזית העממית", "חזית השחרור הערבית", "החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית" ו"חזית המאבק העממי", על השעיית חברותם בוועד הפועל של אש"ף ועל הקמת "חזית הסירוב".^[1]

התוכנית אינה קובעת צעדים אופרטיביים ברורים וחוזרת על עקרונות המדיניות שקיבלה "המועצה הלאומית הפלסטינית" בעבר: שלילת החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם (שהתקבלה בעקבות מלחמת ששת הימים), שלילת קיומה של מדינת ישראל, דרישה להחזרת כל הפליטים הפלסטינים לבתיהם המקוריים, והקמת מדינה פלסטינית בכל שטחי פלסטין (ארץ ישראל). החידוש בתוכנית הוא הקביעה שכל צעד שיוביל להגשמת המטרות האלה הוא צעד ראוי. כמו כן, יש תביעה להעביר לשלטון פלסטיני כל שטח מ"פלסטין" שיעבור לשלטון ערבי, גם אם ההשתלטות על שטחים אחרים תתעכב. יש המפרשים את סדרת ההחלטות הזו כאילו המועצה הכירה באפשרות שמטרותיה לא יוגשמו בבת-אחת, אלא בצעדים קטנים הדרגתיים, וכן כי יש בכך הכרה באפשרות להפעיל צעדים מדיניים ודיפלומטיים ולא רק "מאבק מזוין" (אם כי לפי סעיף 2 המאבק המזוין הוא הדרך המועדפת), ובלבד שהמטרה - "שחרור" כל פלסטין (ארץ ישראל) וחיסול הציונות - תושג.

להלן שלושה סעיפים מהתוכנית שעליהם מבוססת הפרשנות דלעיל (תורגם מהנוסח האנגלי):

• סעיף 2 בתוכנית קובע:

"הארגון לשחרור פלסטין ינקוט את כל האמצעים, בראש ובראשונה מאבק מזוין, לשחרור טריטוריה פלסטינית, ולהקמת רשות לאומית לוחמת למען העם, על כל חלק מטריטוריה פלסטינית שישוחרר. דבר זה ידרוש שינויים נוספים שיתבטאו במאזן הכוחות לטובת עמנו ומאבקו."

• סעיף 4 קובע:

"כל צעד בכיוון השחרור הוא צעד למימוש האסטרטגיה של הארגון לשחרור פלסטין להקמת מדינה פלסטינית דמוקרטית, כפי שנקבע בהחלטות הקודמות של המועצה הלאומית הפלסטינית."

• סעיף 8 קובע:

"ברגע שתוקם, הרשות הלאומית הפלסטינית תפעל לאיחוד המדינות הלוחמות, במטרה להשלמת שחרור כל השטחים הפלסטינים, וכצעד נוסף לאחדות ערבית כוללת."

ישראל ראתה בתוכנית השלבים תוכנית מסוכנת, כיוון שהיא מאפשרת לכאורה להנהגה הפלסטינית להיכנס למשא ומתן עם ישראל על עניינים שבהם ישראל יכולה להתפשר, מתוך כוונה לנצל את הפשרות לשם "שיפור עמדות" לצורך תקיפת ישראל. במשך השנים התקיים משא ומתן בין ישראל לבין אש"ף או הנהגה פלסטינית אחרת, בצל החשש כי המשא ומתן אינו כן, וכי נכונות הפלסטינים לפשרות היא רק מסווה למימוש תוכנית השלבים. כשנחתמו הסכמי אוסלו, החל משנת 1993, טענו מנהיגים פוליטיים ישראלים ממפלגות הימין, כי מדובר במזימה למימוש תוכנית השלבים. ערפאת עצמו, 12 יום לפני חתימת הסכמי אוסלו (13 בספטמבר 1993), בנאום מוקלט מראש ששודר ברדיו הירדני הודיע לעם הפלסטיני כי הסכם אוסלו

יהיה הבסיס למדינה עצמאית פלסטינית, בהתאם להחלטת המועצה הלאומית הפלסטינית מ-1974... החלטת המל"פ מ-1974 קראה להקמת רשות לאומית על כל חלק מאדמת פלסטין ממנו ישראל נסוגה, או אשר שוחרר.

משרד החוץ הישראלי הגדיר בשנת 1996 אמירה זו כהכרזה מפי ערפאת שמשמעותה היא שאוסלו הוא חלק מ"תוכנית השלבים" לחיסול ישראל.^[2] בשנת 2009 התייחס שגריר אש"ף בלבנון לתוכנית השלבים.^[3]

תוכנית השלבים בוטלה באופן רשמי בנובמבר 1988, עת קיבל את החלטות האו"ם 181, 242 ו-338 ותיקן בהתאם את אמנתו שכללה את השמדת ישראל. ההיסטוריון של הסכסוך שאול אריאלי מסביר בספרו ככה בדיוק קרה? 12 מיתוסים ישראלים על הסכסוך הישראלי-פלסטיני כי התנועה הפלסטינית קיבלה ב־1988 את החלטת האו"ם 242, כך שהפלסטינים למעשה קיבלו על עצמם למעשה הכרה בזכות הקיום של מדינת ישראל. אריאלי מביא נתונים להפרכת המיתוס לפיו נחשפו עמדותיו האמיתיות של יו"ר הרשות הפלסטינית לשעבר יאסר ערפאת, וטוען כי מי שמבקשים לטעון שאש"ף או הרשות מחזיקים בתורת השלבים עושים זאת באופן ספקולטיבי, וללא כל קשר למעשיה או התבטאויותיה של הרשות.

עם זאת, בשיח הציבורי כיום ישנו ויכוח האם הרשות הפלסטינית, שהוקמה בעקבות ההסכמים, עדיין דבקה בתוכנית השלבים, או שהתביעות הטריטוריאליות הפלסטיניות חלות רק על שטחי הגדה המערבית (כולל מזרח ירושלים) ורצועת עזה.^[4]

התוכנית הופיעה באתר המשלחת הפלסטינית לאו"ם עד שנת 2010.‏^[5]

בעקבות חדירת הביטוי "תוכנית השלבּים של אש"ף" לשיח בציבור הישראלי, נוצר הביטוי המקוצר תוכנית השלבּים או תורת השלבּים שנועד לסמל את גישתם של כמה גורמים ערביים כלפי מדינת ישראל. השימוש במונח זה נושא בתוכו מסר פוליטי שלפיו גם נכונות לצעדים מקרבי שלום, כמו משא ומתן, הם חלק מאסטרטגיה כוללת שמטרתה השמדת מדינת ישראל. השימוש במונח ככזה, מקובל בעיקר בקרב גורמי ימין בפוליטיקה הישראלית.

אמנם השימוש במונח מתייחס בדרך כלל לתוכנית עשרת השלבים של אש"ף, אך ניתן למצוא דוגמאות נוספות, כגון "תורת השלבים של נאצר"^[6] או "תורת השלבים של החמאס".^[7][8]

• שאול אריאלי, ככה בדיוק קרה? 12 מיתוסים ישראלים על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ספרי עליית הגג והוצאת ידיעות אחרונות, 2021, הפרק "הפלסטינים לא נטשו את תורת השלבים והם רוצים להשמיד את ישראל", עמ' 168–213.^[9]

עיינו גם בפורטלים:
	פורטל המזרח התיכון
	ההיסטוריה

• תוכנית השלבים, באתר המשלחת הפלסטינית לאו"ם