תומאס סיי

נולד בפילדלפיה למשפחת קוויקרים חשובה, תומאס סיי היה נינו של ג'ון ברטראם, ואחיינו של ויליאם ברטראם. אביו, ד"ר בנימין סיי. למשפחת סיי היה בית, "הצוקים" במעבורת גריי, צמוד לחוות משפחת ברטראם בעיר קינגסינג, מחוז פילדלפיה. כילד, סיי ביקר לעיתים קרובות בגן המשפחתי, הגן של ברטראם, שם לקח תכופות דגימות של פרפרים וחיפושיות אל דוד רבא שלו ויליאם.

קריירה

סיי היה חוקר טבע אוטודידקט, עזר לייסד את האקדמיה למדעי הטבע של פילדלפיה (ANSP) בשנת 1812. בשנת 1816, הוא פגש את צ'ארלס אלכסנדר לסואר, חוקר טבע צרפתי שהפך במהרה לחבר באקדמיה ושימש בתור האוצר שלה עד 1824.

באקדמיה, סיי החל את עבודתו על מה שיפרסם כאנטומולוגיה אמריקאית. כדי לאסוף חרקים, הוא ערך מסעות רבים לאזורי גבול, תוך סיכון מהתקפות אינדיאנים אמריקאים וסכנות של טיול באזורים פראיים. ב-1818, סיי ליווה את חברו ויליאם מקור, אז נשיא ה-ANSP ואבי הגאולוגיה האמריקאית; גרהרד טרוסט, גאולוג; וחברים אחרים באקדמיה במשלחת גאולוגית לאיים שליד החוף של ג'ורג'יה ופלורידה, אז מושבה ספרדית.

בשנים 1819–1820, מייג'ור סטיבן הרימן לונג הוביל חקירה להרי הרוקי וליובליו של נהר מיזורי, סיי היה זואולוג במשלחת. התיאור הרשמי שלהם על המסע זה את התיאורים הראשונים של זאב הערבות, שועל מהיר, ציפור מלכית מערבית, יונת זנב, כרכית סלע, פובי של סיי, חוחית קטנה, דרור עפרוני, לטאה משובצת, נחש חולדה מערבי ונחש סרט מערבי. ^[6]

ב-1823 שימש סיי כזואולוג ראשי במשלחת של לונג אל המקורות של נהר המיסיסיפי. הם נסעו ״ספינת הידע״ ליישוב שנקרא ״ניו הרמוני״ באינדיאנה (1826–34), קהילה שניהלה חברה אוטופית שייסד רוברט אוון. שם פגש מאוחר יותר את קונסטנטין סמואל רפינסק-שמאלץ, חוקר טבע נוסף.

ב-4 בינואר 1827 התחתן סיי בחשאי עם לוסי ווי, אותה הכיר כאחת הנוסעות לניו הרמוני. היא הייתה אמנית ומאיירת של דגימות, כמו בספר שכתב ״קונכיות אמריקאיות״. היא נבחרה כחברה הראשונה באקדמיה למדעי הטבע.

כתוצאה של משלחת זו, תומאס סיי המשיך בעבודתו המונומנטלית המתארת חרקים ורכיכות, מה שהוביל לשתי יצירות קלאסיות:

אנטומולוגיה אמריקאית, או תיאורי החרקים של צפון אמריקה, 3 כרכים, פילדלפיה, 1824–1828. ״קונכולוגיה אמריקאית״, או תיאורים של הקונכיות של צפון אמריקה מאויירות מדמויות צבעוניות מתוך רישומים מקוריים שצוירו בטבע.

במהלך שנותיהם בניו הרמוני, סיי ושותפיו חוו קשיים ניכרים. סיי היה אדם צנוע, שחי בחסכנות כנזיר. הוא נטש את הפעילות המסחרית והתמסר למחקרים, תוך שהוא מקשה על משפחתו.

סיי מת, ככל הנראה ממחלת הטיפוס, בניו הרמוני ב-10 באוקטובר 1834, כשהיה בן 47.

מורשת והצטיינות

סיי תיאר יותר מ-1,000 מינים חדשים של חיפושיות, יותר מ-400 מינים של חרקים אחרים, ושבעה מינים ידועים של נחשים. ^{[7] [8]}

מדיה וקבצים בנושא תומאס סיי בוויקישיתוף

• תומאס סיי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• תומאס סיי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי תומאס סיי בפרויקט גוטנברג (באנגלית)