תותח פריז
תותח פריז (גרמנית: Paris-Geschütz או Kaiser Wilhelm Geschutz, מילולית: תותח הקיסר וילהלם, על שם וילהלם השני, קיסר גרמניה) היה תותח-על שנבנה על ידי תאגיד קרופ במטרה לטווח את העיר פריז ממרחק 130 ק"מ (אזור יער קרפי Crepy). התותח הופעל על ידי הצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה ממרץ עד אוקטובר 1918.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מודל נשק  |
| מדינה מייצרת |  האימפריה הגרמנית |
| יצרן | פרידריך קרופ AG |
| משתמשים עיקריים | צבא הקיסרות הגרמנית |
| מערכה מרכזית | מלחמת העולם הראשונה |
| מידע טכני | |
| אורך | 37,000 מ"מ |
| משקל | 256 טון |
| צוות | 80 חיילים |
| מערכות נשק | |
| קליבר | 211 מ"מ מאוחר יותר 238 מ"מ |
| אורך קנה | 28 מטר מחורץ + 6 מטר חלק |
| סוגי תחמיש | 21 cm high explosive |
| משקל פגז | 94 - 120 ק"ג |
| מהירות לוע | 1600 מטר לשנייה |
| טווח מקסימלי | 130 ק"מ |
  | |
מטרה והשלכות
התותח לא יועד להרס תשתיות או למטרה צבאית אלא ללוחמה פסיכולוגית של הטלת מורא ופחד בלב אזרחים עירוניים. הירי הראשון של התותח, בשעה 7:18 בבוקר ה-21 במרץ 1918, עורר בהלה רבה. ביום שישי הטוב, 29 במרץ, פגע פגז פגיעה ישירה בכנסיית St-Gervais-et-St-Protais וגרם להרג 91 אזרחים ולפציעתם של 68. בסך הכול גרם התותח למותם של 256 מתושבי פריז ולפציעתם של 620.
לאור הצלחת התותח בהכבדה על מורל היריב היו ניסיונות לבנות בעת מלחמת העולם השנייה את "תותח לונדון" ("וי 3"), אך הפרויקט נפסק לאחר שבעלות הברית הפציצו את אתר הניסויים בתותח הייעודי. עם זאת, פיתוח אמצעי ירי לטווח רחוק המשיכו להניע את הגרמנים לייצור רקטות ה-V-1 ו-V-2.
נתונים טכניים
קליבר התותח היה 210 מ"מ ולאחר ירי של 56 פגזים הורחב לכדי 240 מ"מ. אורך הקנה היה 28 מטרים של קנה מחורץ ועוד 6 מטרים קנה חלק. כל פגז שנורה במהלך ירי רצוף היה בקליבר גדול מעט מקודמו.
מפעלי קרופ העשירו את הפלדה לייצור הקנה בכמות קטנה של היסוד מוליבדן. המוליבדן שהוסף לפלדה העלה את נקודת ההתכה של הפלדה ל-2,620 מעלות צלזיוס, כאלף מעלות יותר מעל נקודת ההתכה של ברזל. כן ביטל המוליבדן את תכונת הפריכות של הפלדה המתגלה בטמפרטורות גבוהות וגורמת להסדקותה.[1]
משקל פגז היה בין 94 - 120 ק"ג, כל פגז נשא כ-7 ק"ג חומר נפץ ונורה למרחק 130 ק"מ, תוך הגעה לרום מרבי של 40 ק"מ ומהירות לוע של 1,600 מטר בשנייה (מעט פחות מפי 5 ממהירות הקול) ובכך השיג את נתוני הגובה, המרחק והמהירות הגדולים ביותר לכלי ירי עד המצאת ה-V-2. לצורך כל ירי בודד נדרשו 180 ק"ג אבק שרפה. זמן שהיית הפגז באוויר עד הפגיעה היה 170 שניות. דיוק התותח לא היה גדול והתאים למטרות בגודל עיר, כמו פריז. הטווח הגדול ביותר הושג בירי בזווית של 55°, כיוון שבזווית זו הגיעו הפגזים לשכבת אטמוספירה גבוהה יותר מאשר בירי בזווית 45° (שהיא, תאורטית, בהזנחת התנגדות האוויר, הזווית המיטבית לירי לטווח מקסימלי). בשכבה זו, הסטרטוספירה, האוויר דליל והתנגדותו קטנה וכך הושג טווח גדול יותר.[2]
משקל התותח היה 256 טונות והוא נישא על גבי מסילת ברזל ייעודית. לכל תותח היה צורך בצוות הפעלה ותחזוקה של 80 לוחמים, אשר השתייכו לצי הגרמני הקיסרי, כיוון שהתותח הוגדר כתותח ימי והשתמש בטכנולוגיות דומות לתותחי ספינות. על הכוח פיקד אדמירל. שלושה תותחים בלבד שימשו במהלך שבעת חודשי ההפעלה וככל הנראה הושמדו על ידי הכוחות הנסוגים, משום שכוחות ארצות הברית שתפסו את נקודת הירי לא מצאו להם שריד.
השוואה בין תותחי על גרמנים
| תותח פריז | קרופ K5 | שוורר גוסטב | V-3 | |
|---|---|---|---|---|
| תמונה | |  |  |  |
| יצרן | קרופ | קרופ | קרופ | קרופ |
| משתמשת | הקיסרות הגרמנית |  גרמניה הנאצית | גרמניה הנאצית | גרמניה הנאצית |
| ייעוד מקורי | פגיעה באוכלוסייה אזרחית | פגיעה במטרות מבוצרות | פגיעה במטרות מבוצרות | פגיעה באוכלוסייה אזרחית |
| מערכה | מלחמת העולם הראשונה | מלחמת העולם השנייה | מלחמת העולם השנייה | מלחמת העולם השנייה |
| קוטר | 211 מ"מ בגרסאות אחרות 238 מ"מ | 283 מ"מ | 800 מ"מ | 150 מ"מ |
| אורך קנה | 34 מטרים | 32 מטרים | 32.48 מטרים | 127 מטרים |
| מהירות לוע | 1640 מטרים/שנייה | 1120 מטרים/שנייה | פגז נפיץ - 820 מטרים/שנייה | 1500 מטרים/שנייה |
| טווח מקסימלי | 130 ק"מ | 64 ק"מ | 38-48 ק"מ (תלוי בחימוש) | 165 ק"מ |
| קצב אש | 1.2 פגזים/שעה (20 פגזים ביום) | 15 פגזים/שעה | 1.5-2 פגזים/שעה (פגז כל 30–45 דקות) | 12 פגזים/שעה |
| משקל פגז | 94-120 ק"ג | 248-265 ק"ג | 4,800 - 7,100 ק"ג | 140 ק"ג |
לקריאה נוספת
- Henry W. Miller, The Paris Gun: The Bombardment of Paris by the German Long Range Guns and the Great German Offensive of 1918, Jonathan Cape, Harrison Smith, New York, 1930
- Gerald V. Bull, Charles H. Murphy, Paris Kanonen: The Paris Guns (Wilhelmgeschutze) and Project HARP, E. S. Mittler, Herford, 1988
- Herbert Jäger, German Artillery of World War One, The Crowood Press, ISBN 1-86126-403-8
קישורים חיצוניים
- ערך באנציקלופדיית המלחמה (באנגלית)
- תותח פריז באנציקלופדיית המדע והטכנולוגיה (באנגלית)
- תותח פריז באתר אסטרונאוטיקס (באנגלית)
- דיווח מעיתון אמריקאי, 3 באפריל 1918 (באנגלית)
- דיווח מעיתון בריטי, יוני 1918 (באנגלית)
- תותח פריז, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)