תסמונת קרינה חריפה

טיפול בנפגעים, גם במסגרת שאינה בית חולים או מרפאה, יציל את מרבית הנפגעים שספגו מנת קרינה בינונית. טיפול בבתי חולים מעלה את סיכויי ההחלמה ומציל רבים מהנפגעים ברמה קשה.

מחלת קרינה אינה מדבקת, למעט במקרה של אכילת אורגניזם שספג מנת קרינה גבוהה. בהירושימה ונגסאקי^[1] טיפלו רופאים ואחיות ללא הגנה בחולים שספגו מנות קרינה גבוהות מאד של 50 גריי ומעלה, ללא נזק או קיצור בתוחלת חייהם של המטפלים.

הטיפול האפשרי במקרי פגיעה המונית

במקרים של פגיעה המונית אין אפשרות לטיפול אינטנסיבי בבתי חולים. עם זאת ניתן לשפר את סיכויי ההחלמה פי שניים ויותר על ידי טיפול שאפשר לתת בכל מסגרת, גם במקלטים, ובלבד שהמקלט מצויד בחומרי חבישה, כמויות גדולות מאוד של אנטיביוטיקה, כדורי יודיד אשלגן, ואפשרות לתת לנפגע מנוחה שלמה במיטות או ערסלים. הטיפול במחלה כולל ארבעה אמצעים עיקריים: חבישה של דימומים, כדורי יודיד האשלגן^[2], הצפת אנטיביוטיקה ומנוחה מוחלטת.

מטרת יודיד האשלגן היא להציף את בלוטת התריס, כך שלא תאגור יוד רדיואקטיבי בתוכה. יש להתחיל את הטיפול מוקדם ככל האפשר. הצפת הבלוטה במנה יומית של 130 מיליגרם לתינוקות בגיל שנה ומעלה, ילדים ומבוגרים, מורידה ב-99% את הסיכון לפגיעה בבלוטת התריס. מנות גדולות יותר לא משפרות תוצאה זו ויש להימנע מהן. יש להתמיד בטיפול לאורך עשרה ימים^[3].

הצפת האנטיביוטיקה - מתן אנטיביוטיקה במינון גבוה מאוד - מאפשרת לגוף שהמערכת החיסונית שלו פגועה להתמודד עם זיהומים, ולכן גם נדרשת מנוחה מוחלטת. יש להמתין עם הטיפול האנטיביוטי כיממה לאחר החשיפה, משום שנפגעים שהשלב השני (נשירת שיער ושטפי דם רבים תחת העור) מופיע אצלם תוך פחות מיממה אינם שורדים בין כה וכה. המינונים המצוינים בספרות רפואית הם כ-12 גרם של אנטיביוטיקה, מחולקים לשלוש או ארבע מנות, בכל יום.

טיפול מתקדם

כל האמור לעיל מתייחס לטיפול המוגבל האפשרי במקרי פגיעה המוניים, כשלא ניתן לספק טיפול באמצעים מתקדמים יותר. במקרים שניתנים לטיפול אינטנסיבי בבתי חולים סיכויי השרידה גבוהים יותר באופן משמעותי, בייחוד בנפגעים שספגו מנת קרינה גבוהה. באסון צ'רנוביל שרדו כ-30 אחוזים מהנפגעים שסבלו מפגיעה קשה, וייתכן שהיו שורדים אף יותר אלמלא הפגיעה כללה גם כוויות נרחבות בדרגה 2 ו-3.

הטיפול מוסיף:

• מעקב ואיזון של מאזן המלחים בגוף.
• שיקום של טסיות הדם באמצעות עירויי דם. בכך מקטינים את הסיכוי שהנפגע ידמם למוות עקב אי קרישת דם.
• השתלת מח עצם. באופן זה מתאפשר שיקום של כל אוכלוסיית תאי הדם, כולל תאי הדם הלבנים ועל כן שיקום מערכת החיסון.
• טיהור המעי. קיימות שיטות מגוונות לטיפול זה, ואפשר להשתמש בהן במקביל. השיטות המוצלחות ביותר הן טיפול בפחם פעיל, הזרמת תמיסת פוליאתילן גליקול בכמות גדולה דרך מערכת העיכול, וטיפול בקלאטורים לסילוק אטומים של אקטינידים רדיואקטיביים מתוך הגוף^[4][5][6].

מדיה וקבצים בנושא תסמונת קרינה חריפה בוויקישיתוף

• מחלת קרינה חדה, בתוך: כתב עת הרפואה הצבאית, כרך 7 חוברת 3
• רן לוי, על רדיואקטיביות ומחלת קרינה, באתר "עושים היסטוריה" (שידור של הפודקאסט וטקסט מלא שלו)