תרגילי קיגל
תרגילי קיגל (באנגלית: Kegel exercise), הידועים גם כתרגילי רצפת האגן, מורכבים מכיווץ והרגעת השרירים המהווים חלק מרצפת האגן באופן מתמשך. שרירים אלו לפעמים מכונים בפירוש כ"שרירי קיגל". התרגילים יתחילו להשפיע רק לאחר שיבצעו אותם מספר פעמים בכל יום, במשך כמה דקות בכל פעם, למשך חודש עד שלושה חודשים.
תרגילי קיגל יכולים להפוך את שרירי רצפת האגן לחזקים יותר. אלו השרירים המחזיקים את שלפוחית השתן ומסייעים למנוע דליפה ובריחת שתן. תרגילים נעשים בדרך כלל כדי להפחית את הלחץ על שלפוחית השתן (במיוחד לאחר לידה) ולהפחית שפיכה מוקדמת אצל גברים.[1][2]
קיימים מספר כלים המסייעים בתרגילים אלו, אם כי מחקרים שונים מטילים ספק ביעילותם היחסית של כלים שונים, לעומת תרגילים מסורתיים. הם תוארו לראשונה ב-1948 על ידי הגינקולוג האמריקאי ארנולד קיגל.
השפעות בריאותיות
גורמים כגון: הריון, לידה, הזדקנות, עודף משקל, ניתוחי בטן - כגון ניתוח קיסרי, עלולים לגרום לעיתים קרובות להחלשת שרירי האגן. החלשות זו ניתנת להערכה על ידי בדיקה דיגיטלית של לחץ הנרתיק או באמצעות פרינומטר קיגל. תרגילי קיגל שימושיים בהחזרת חוזק שרירי רצפת האגן במקרים כאלו.[3]
בריאות השתן
תרגילי רצפת האגן (אימון השרירים) יכולים להיכלל תחת ההגדרה של טיפול שמרני לנשים עם בריחת שתן. ישנן עדויות חלקיות לכך שבמקרה של ביצוע ביופידבק (משוב ביולוגי), נשים עם בעיה של בריחת שתן אשר מבצעות אימונים לשרירי רצפת האגן, יעידו על תוצאות חיוביות יותר מנשים אשר לא ביצעו תרגילים אלו. אולם, במקרים שלאחר כריתת בלוטת הערמונית אצל גברים, אין ראיות ברורות לכך שתרגילי רצפת האגן משנים את הסיכון לאי-בריחת שתן.[4]
צניחת האגן
הסימפטומים של צניחת רצפת האגן והחומרה שלהם יכולים לרדת בזכות ביצוע תרגילי קיגל. את יעילות התרגילים ניתן לשפר בעזרת ביופידבק שבו יומלץ כיצד יש לבצע את אותם התרגילים.[5][6][7]
מנגנון פעולה
מטרת תרגילי קיגל היא לשפר את טונוס השרירים על ידי חיזוק שרירי הפובוקוקוג'יס (pubococcygeus) של רצפת האגן. תרגילים אלו פופולריים בעיקר לנשים בהריון כדי להכין את רצפת האגן עבור הלחצים הפיזיולוגיים שמתרחשים בעת השלבים המאוחרים של ההיריון ולידה. תרגילי קיגל אמורים להיות טובים בטיפול ובמניעת צניחת הרחם אצל נשים ולטיפול במקרים של כאב בבלוטת הערמונית ובנפיחות כתוצאה מערמונית מוגדלת (BPH) ובפרוטטיטיס (דלקת בלוטת הערמונית) אצל גברים. תרגילי קיגל עשויים להיות מועילים בטיפול מניעתי לבריחת שתן אצל גברים ונשים כאחד. בנוסף, תרגילי קיגל עשויים להגביר את הסיפוק המיני בכך שהם מסייעים במניעת שפיכה מוקדמת אצל גברים. פעולות רבות שמבוצעות על ידי שרירי קיגל כוללים החזקת שתן ומניעת עשיית צרכים. שחזור פעולות הדומות לפעילותם של השרירי קיגל יכול לחזק את השרירים האלו. למשל, פעולת האטת או עצירת זרימת השתן עשויה לשמש בדיקה לתרגול נכון על שרירי רצפת האגן.[8][2]
כיום, זה ידוע שהמרכיבים של מערכת הרבייה מתכווצים ונרפים כשריר אחד. לפיכך, תרגילי רצפת האגן מערבים את כל מערכת הרבייה ולא את שרירי הפובוקוקוג'יס בלבד. תרגילי רצפת האגן עשויים להוות תועלת במקרים של בריחת שתן וצניחת איברים באגן. כדוגמת הצטלקות רקטלית.[9]
מכשירים לעיצוב וחיטוב האגן
נכון לשנת 2013 לא נמצאה עדות לכך שתרגולי רצפת האגן עם משקולות מועילים יותר מאשר תרגילי קיגל ללא משקולות. בנוסף, יש סיכון גדול יותר עם בתרגילים עם משקולות, כי אובייקט זר נחשב כחפץ פולשני הנכנס לתוך הנרתיק.
שימוש יתר בתרגילי קיגל, בין אם בשימוש במכשיר ובין אם לא, עלול להוביל לכאב באגן או לכאב במהלך יחסי מין. בנוסף, הכנסת חפצים זרים לנרתיק מעלה את הסיכון לזיהומים, כמו: בקטריאל וגינוזיס או תסמונת הלם רעלי.
שיווק
במחצית השנייה של המאה ה-20, מספר מכשירים רפואיים ופסאודו-רפואיים שווקו לצרכנים כמו שיפור יחסי המין והאורגזמה. כמו כן, גם בשביל הגדלת ה"אנרגיה", "איזון ההורמונים", ובנוסף גם כבעלי יתרונות בריאותיים אחרים או סגנון חיים מסוים. אין כל עדות לטענות אלה, ורבות מהן הן פסאודו-מדעיות.[10][11]
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.