OLED

OLED (באנגלית: ראשי תיבות של Organic Light-Emitting Diode) היא דיודה פולטת אור המבוססת על חומר אורגני.

OLED ‏(Organic LED) בנוי מחומר אורגני הפולט אור כאשר עובר דרכו זרם חשמלי. החומר מודפס בתהליך מיוחד על שכבה דקה של חומר פולימרי. השימוש העיקרי ב-OLED הוא לבניית צגים דקים. בניגוד לצגי LCD, אין צורך בתאורה אחורית ולכן צריכת החשמל נמוכה יותר. לצגים המבוססים על טכנולוגיה זו פוטנציאל להיות דקים יותר מאשר צגי LCD או פלזמה.

כדי לייצר צג OLED, מדפיסים שתי שכבות דקיקות של חומרים אורגניים פולימריים מוליכי חשמל בין שני לוחות מוליכים דקים (אנודה וקתודה). האנודה עשויה לרוב תחמוצת אינדיום ובדיל שקופה. כאשר מופעל מתח נמוך יוצרת הקתודה (המורכבת מחומרים כגון אלומיניום) זרם העובר דרך שכבת הפולימר לאנודה ומביא לפליטת אור.

על אף שטכנולוגיית ה-OLED מאפשרת לייצר צגים שקופים, דקים, גמישים וחסכוניים, שהם בהירים וברורים מאוד, החיסרון העיקרי שלה היא העמידות הנמוכה יחסית לאורך זמן של החומרים האורגניים לעומת צגי LCD.

צגים בטכנולוגיית OLED נמצאים בשימוש בטלפונים חכמים ונגני מוזיקה. באוקטובר 2007 הציגה לראשונה סוני, חלוצת ה-OLED, מסכי טלוויזיה המבוססים על OLED, בתערוכת האלקטרוניקה Ceatec ביפן.^[1] יחס הניגודיות בצגים החדשים הוא אחד למיליון. עם זאת, תוחלת חיי הצג אינה מרשימה (כ-30,000 שעות, לעומת 60,000 - 100,000 שעות במסכי הפלזמה וה-LCD). עם זאת, טושיבה ופנסוניק הצהירו כי הצליחו יחדיו להכפיל את אורך החיים של מסכי OLED ל-60,000 שעות, על ידי שימוש בחומר מתכתי חדש המעביר את האור באופן יעיל יותר. הדגם המסחרי הראשון היה צג של 11 אינץ' בעובי של שלושה מ"מ בלבד. למרות המחיר שהיה יקר יחסית (1,750 דולרים ביפן), נמכרו בתוך יום אחד 1200 המכשירים הראשונים שהוצאו לשוק בנובמבר 2007.