לידה | 9 ביוני 1901 כ"ב בסיוון ה'תרס"א ג'רבה, תוניסיה |
---|---|
פטירה | 19 בינואר 1959 (בגיל 57) י' בשבט ה'תשי"ט |
מקום קבורה | הר המנוחות |
מדינה | תוניסיה הצרפתית, תוניסיה |
מקום פעילות | ג'רבה תוניס,ברכה ישראל |
תקופת הפעילות | 1916–1959 (כ־43 שנים) |
רבותיו | הרב כלפון משה הכהן הרב דידו הכהן |
תלמידיו | הרב מצליח מאזוז והרב רפאל כדיר צבאן |
הרב רחמים חי חְוִויתָה הכהן (כ"ב בסיוון ה'תרס"א, 9 ביוני 1901 - י' בשבט ה'תשי"ט, 19 בינואר 1959) היה ראש ישיבה ודיין. אב בית דין ורבה הראשי של ג'רבה בתוניסיה[1][2], ומחשובי רבניה במאה ה-20. תלמידו המובהק וממשיך דרכו של הרב כלפון משה הכהן. לאחר שעלה לארץ ישראל כיהן כרב המושב בֶרֶכְיָה שבדרום.
נולד בג'רבה לרב חנינא ולג'זילה, מצד אביו דור שביעי לרב מרדכי הכהן, שהיה דיין בג'רבה, ודור חמישי לרב שאול הכהן מצד אמו.
בצעירותו התחנך מפי אביו, ובהמשך אצל הרב דוד (דידו) הכהן. בחודש פברואר 1916 (אדר ה'תרע"ו) החל ללמוד אצל הרב כלפון משה הכהן.
בשנת 1919 (ה'תרע"ט) נסע לטיפול בתוניס לאחר שחלה בעיניו, שם למד ערבית וצרפתית, והוסמך לשחיטה ובדיקה. על תעודת ההסמכה חתומים הרב אברהם בלעיש, הרב דוד כטורזה, הרב ישועה אלמליח, הרב ישראל זיתון והרב משה שתרוג.
בשנת 1920 (ה'תר"פ) החל לשמש כסופר בית הדין בג׳רבה, ובאותה השנה נשא לאשה את סעדו. בשנת 1921 (ה'תרפ"א) החל לשמש כמורה לתלמידים, ובשנת 1925 (ה'תרפ"ה) החל לשמש כראש ישיבה ששכנה בבית כנסת מקומי בג'רבה.
בחודש פברואר 1932 (תשרי ה'תרצ"ב) החל לשמש כדיין בבית הדין המקומי בג'רבה. בשנה זו נפטרו אביו, שתי אחיותיו הצעירות ובנו היחיד. בשנת 1936 (ה'תרצ"ו) נולד לו בן נוסף, שנפטר מספר חודשים לאחר מכן. בשנת 1938 (ה'תרצ"ח) נולדה לו בת נוספת, שנפטרה גם היא לאחר מספר חודשים.
מדי יום שישי היה לומד את תורת הקבלה יחד עם רבנים נוספים בבית כנסת מקומי, ביניהם הרב מצליח מאזוז והרב רפאל כדיר צבאן, והיה מתכתב רבות בנושאי קבלה עם הרב עובדיה הדאיה מארץ ישראל.
במשך חייו סבל ממחלות שונות ובעיקר משיגרון וממחלת עיניים, ונאלץ לעבור טיפולים שונים, רובם ללא הצלחה. בשנת 1929 (ה'תרפ"ט) נסע בפעם השנייה לטיפול במחלותיו בתוניס, ופעם נוספת בשנת 1934 (ה'תרצ"ד).
בסוף שנת 1951 (ה'תשי"א) עלתה משפחתו לישראל, כשבכוונתו לעלות גם הוא מספר חודשים אחריהם. בחורף של שנת 1952 (ה'תשי"ב) חלה שוב ורותק למיטה, ובקיץ של אותה השנה נסע שוב לתוניס לצורך טיפולים, ושהה שם במשך כשנה. מתוניס נסע לכפר "חמאם אליף" בו היו מעיינות מרפא, ואשתו חזרה מישראל כדי לשהות לצידו.
בכ"ז באב ה'תשי"ד (אוגוסט 1954) נסע בטיסה לצרפת, ומשם נסע בהפלגה לנמל חיפה בישראל, והשתכן במושב בֶרֶכְיָה הסמוך לאשקלון, שם מונה לרב המושב. לאחר פטירת רבו, כלפון משה הכהן, נחשב לרבם של יוצאי ג'רבה בישראל ובתפוצות.
הרב הכהן השתוקק לעלות לארץ ישראל ואף עלה אליה למרות מחלתו, וכיבד והעריך מאוד את רבני ארץ ישראל. הוא נהג לומר ביום העצמאות הלל ללא ברכה, ובדילוג[3].
נפטר לאחר מחלה בי' בשבט ה'תשי"ט (19 בינואר 1959), ונקבר בחלקת הרבנים הספרדים בהר המנוחות בירושלים[4]. רבים עולים לקברו לצורך תפילה והעלאת בקשות.
ארכיונו האישי שמור בספרייה הלאומית[5].
על שמו הוקמו שתי רשתות של מוסדות חינוך:
6. הנחיית הרה"ג רבי רחמים חי חוויתה לאמירת ההלל ביום העצמאות בספר אתחלתא חלק א עמוד קלא'