יום העצמאות

יום העצמאות נקבע כיום חג ב"חוק יום העצמאות", ה'תש"ט-1949^[1][2], שנחקק על ידי הכנסת הראשונה לקראת מלאת שנה להקמת המדינה ופורסם בספר החוקים ב-13 באפריל 1949. במסגרת הדיונים לחקיקת החוק נקבע שמו של יום זה כיום העצמאות (ולא בשמות 'יום הקוממיות' או 'יום המדינה', ביוזמתו של חבר הכנסת אברהם אלמליח ונוספים), תאריך יום העצמאות נקבע לתאריך העברי של הכרזת המדינה (ולא לתאריך הלועזי), ונקבע שבתון ממלאכה ביום החג^[3][4].

מועדו המדויק של החג

במהלך מלחמת העצמאות, בכ' בתמוז תש"ח (27 ביולי) נחגג "יום המדינה", שכלל מצעד צה"ל בתל אביב. היה זה חג העצמאות הראשון של מדינת ישראל הצעירה^[5]. התאריך הזה נבחר מפני שזהו יום פטירתו של בנימין זאב הרצל.

בחוק יום העצמאות, התש"ט-1949, נקבע כי "הכנסת מכריזה בזה על יום ה' באייר כעל 'יום העצמאות' שיוחג מדי שנה בשנה כחג המדינה". כבר בשנה השנייה לעצמאות ישראל, ה'תש"י-1950, נתקלו ראשי המדינה בבעיה: ה' באייר חל באותה שנה בשבת, והיה חשש שחגיגות יום העצמאות יגרמו לחילול שבת. בהתייעצות בין הרב שלמה גורן, שהיה אז הרב הראשי בצה"ל, ובין ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, הוחלט כי יש לשנות את החוק, ולקבוע כי יום העצמאות ידחה משבת, ה' באייר, ליום ראשון ו' באייר. באותה השנה החליט משרד הביטחון, בהתייעצות עם נציגי המשפחות השכולות, לערוך את טקסי הזיכרון לחללי מלחמת העצמאות לפני יום העצמאות, ולא ביום העצמאות עצמו כפי שהוצע מלכתחילה. כיוון שיום העצמאות של אותה שנה חל בשבת (ונדחה ליום ראשון), הוקדמו טקסי הזיכרון ליום חמישי, ג' באייר תש"י.

בשנה שלאחר מכן, ה'תשי"א-1951, שוב עלתה הבעיה, משום שה' באייר חל ביום שישי, והיה חשש לחילול שבת בחגיגות. אז תיקנה הכנסת בשנית את החוק, והחליטה כי אם ה' באייר יחול ביום שישי – יוקדם יום העצמאות ליום חמישי ד' באייר, ויום הזיכרון יוקדם אף הוא ביום אחד, ליום רביעי ג' באייר.

בשנת ה'תשי"ד-1954 שוב חל ה' באייר בשבת, אך הרב הראשי לצה"ל, הרב שלמה גורן התנגד לדחיית יום העצמאות ליום ראשון (כפי שהיה בשנת ה'תש"י-1950) עקב חילולי השבת שהיו בהכנות ליום העצמאות. הכנסת החליטה לתקן את החוק בשלישית, ולקבוע כי אם יחול ה' באייר בשבת – יוקדם יום העצמאות ליום חמישי, ג' באייר (ויום הזיכרון ליום רביעי ב' באייר)^[6][7].

נושא קביעת יום הזיכרון בערב יום העצמאות, על כל השינויים כתוצאה מתזוזת יום העצמאות, עוגן בשנת ה'תשכ"ג-1963, ב"חוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל", שעיגן את המסורת שנוצרה ב-15 שנותיה הראשונות של המדינה, ואשר על-פיה טקסי הזיכרון מתקיימים יום לפני יום העצמאות.

בשנת ה'תשנ"ז-1997 חל יום השואה ביום ראשון. גורמי ביטחון טענו שאין אפשרות לעמוד בסידורי האבטחה המחמירים שנקבעו אחרי רצח ראש הממשלה יצחק רבין בפרק הזמן הקצר שבין צאת השבת לטקס הפותח את יום השואה במוצאי שבת. לפיכך תיקנה הכנסת את חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה, כך שהוא יידחה תמיד מיום ראשון ליום שני, אך לא קיבלה תיקון דומה לגבי יום הזיכרון. המחשבה כי יום הזיכרון יידחה ליום ה' באייר, עוררה אי נחת בקרב אישי ציבור רבים^{[דרוש מקור]}. הבעיה עלתה מחדש לפני יום העצמאות של שנת ה'תשס"ד-2004, שחל באותה שנה ביום שני. הקושי הטכני לקיים את טקסי יום הזיכרון במוצאי שבת גבר בסופו של דבר, והכנסת קיבלה שני תיקונים נוספים לחוק יום העצמאות ולחוק יום הזיכרון שעל פיו יידחו שניהם ביום אחד אם ה' באייר חל ביום שני.

לפי חוק יום העצמאות, יום העצמאות חל בתאריך ה' באייר, אלא אם כן מתקיימים התנאים הבאים:

• אם חל ה' באייר ביום שישי, מוקדם יום העצמאות ביום אחד, ומתקיים ביום חמישי, ד' באייר.
• אם חל ה' באייר ביום שבת, מוקדם יום העצמאות ביומיים, ומתקיים ביום חמישי, ג' באייר.
• אם חל ה' באייר ביום שני בשבוע, נדחה יום העצמאות ביום אחד, ומתקיים ביום שלישי, ו' באייר.

על־פי כללי הלוח העברי, ה' באייר יכול לחול רק בימים שני, רביעי, שישי או שבת. בהתאם לכללים לעיל, יום העצמאות חל בה' באייר רק כאשר ה' באייר חל ביום רביעי בשבוע^[8], אחרת הוא מוקדם^[9] או נדחה^[10].

לקראת יום העצמאות ה-50 קבעה הכנסת, שבנוסף ליום העצמאות שחל בשנת תשנ"ח ביום חמישי ד' באייר, יהיה גם יום שישי, ה' באייר תשנ"ח יום שבתון^[11].

עיגון החג בחוק יסוד

בשנת ה'תשע"ח-2018 חוקקה הכנסת את חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, ובמסגרתו נקבע כי "יום העצמאות הוא יום החג הלאומי הרשמי של המדינה". בכך עוגן יום העצמאות בחוק יסוד וניתן לו מעמד חוקתי.

בעבר

• ב-25 השנים הראשונות לקיום המדינה התקיים ביום העצמאות מצעד יום העצמאות, שבו הוצגו כלי הנשק של צה"ל. מנהג זה הופסק, אך עדיין נערך משט ימי ומטס אווירי לאורך המדינה.
• בשנים הראשונות של המדינה התקיים מרוץ העצמאות מתל אביב לירושלים דרך רחובות, כדי להדגיש את חיבורה של ירושלים לשאר הארץ.
• ביום העצמאות בשנת ה'תשט"ו (1955) חוּלק נס הקוממיות ליישובים שהשתתפו בלחימה במלחמת העצמאות.
• בין השנים 1960–1974 התקיים במוצאי יום העצמאות פסטיבל הזמר והפזמון, שנעל את אירועי יום העצמאות.

כיום

• בערב החג נערך בהר הרצל בירושלים, במעמד יושב ראש הכנסת, טקס הדלקת המשואות המסיים את אירועי יום הזיכרון ופותח את אירועי יום העצמאות. במהלך הטקס מורם דגל ישראל לראש התורן ובכך מתחיל רשמית יום העצמאות. את 12 המשואות בטקס מדליקים ישראלים שנבחרו כאות הוקרה על תרומתם לחברה ולמדינה. הטקס כולל גם חלק אמנותי ומופע דגלנים בו דגלני צה"ל יוצרים תבניות מורכבות על הרחבה.
• נשיא המדינה מעניק את אות מצטיין הנשיא ל-120 חיילים במשכן הנשיא.
• צה"ל מציג את אמצעי הלחימה שלו בחניוני צה"ל ובבסיסים שנפתחים במיוחד ביום זה, ועורך משט ימי ומטס אווירי לאורך המדינה. מטס חיל האוויר כולל טיסה של מטוסי הקרב מתקדמים לצד מטס אווירובטי של מטוסי ההכשרה של החיל.
• חידון התנ"ך העולמי לנוער יהודי נערך בצהרי החג בתיאטרון ירושלים.
• אירועי החג ננעלים בטקס הענקת פרס ישראל. הפרס מוענק לישראלים שהגיעו להישגים יוצאי דופן בתחומם, בעיקר במדעים וברוח, והביאו גאווה מיוחדת למדינת ישראל.
  

חגיגות מיוחדות

• כל עשור נערכות חגיגות מיוחדות ששיאן ביום העצמאות, החל בחגיגות העשור למדינת ישראל ועד חגיגות שנת ה-70 למדינת ישראל.

• 
  ה' באייר ה'תש"ט בתל אביב, יום העצמאות הראשון שנחגג
• 
  תזמורת ילדים צועדת בחגיגות יום העצמאות בקריית גת, שנות השישים.
• 
  מטס חיל האוויר לכבוד יום העצמאות ה-61
• 
  חמישה מטוסי F-16I סופה של טייסת העטלף במטס חיל האוויר לכבוד יום העצמאות ה-67, חופי תל אביב
• 
  טקס חיילים מצטיינים בבית נשיא מדינת ישראל, הנערך בבוקר יום העצמאות.
• 
  הענקת פרס ישראל לפיקוד הנח"ל. טקס הענקת הפרס חותם את יום העצמאות.

כחג חדש יחסית, מנהגי החג עודם בתהליך גיבוש. בשנת 1952, בניסיון לייחד את היום ולכונן עבורו מנהגים, יזם שר החינוך בן ציון דינור את הגדת העצמאות. ההגדה חוברה על ידי הסופר אהרן מגד ויצאה לאור על ידי ענף ההסברה בצה"ל^[12]. מנהיגי הציבור הדתי הביעו מחאה על פרסום ההגדה, שנכתבה במתכונת ההגדה של פסח, והוחלט לגנוז אותה^[13]. חלק ניכר ממנהגי החג מקורם בחגיגות העשור למדינת ישראל בשנת תשי"ח-1958. בין המנהגים שנוצרו בחגיגות העשור: הצבת במות בידור במרכזי הערים והפרחת זיקוקין די-נור. יעקב אגמון ויהודה אילן היו אחראים על ארגון חגיגות העשור, והם הגו חלק מהאירועים שהפכו למסורת.

מנהגי החג העיקריים הם:

• בהתאם לסמכות שניתנה לו בחוק יום העצמאות, תש"ט-1949, קבע ראש הממשלה, דוד בן-גוריון כי "ביום העצמאות יונף דגל המדינה על כל בנין ממשלתי או ציבורי ועל כל בית פרטי"^[14]. אף שהוראה זו אינה נאכפת, דגלי ישראל נתלים ברחבי המדינה כבר ימים אחדים לפני החג. הן מוסדות ציבוריים ופרטיים, והן אזרחים, תולים את דגלי ישראל על בתיהם ומכוניותיהם והעיריות מקשטות את הרחובות בדגלים, דגלוני כחול-לבן ובנורות צבעוניות. כמו כן מחולקים דגלים בעיתונים, בצמתים, במוסדות ציבור וחינוך.
• לאחר הכרזת החג נפתחות במות למופעי מוזיקה ובידור בכל רחבי הארץ, וזיקוקין די-נור משוגרים לשמיים. המונים גודשים את הרחובות באזורי הבידור. יש הנוהגים להביע את שמחתם במתן חבטות בפטיש פלסטיק, התזת תרסיס שלג והתזת תרסיס חוטים דביקים, קניית צעצועים ואלמנטים זוהרים וצבעוניים.
• רבים מתושבי המדינה יוצאים לפיקניקים, מצוידים במנגלים, בכל רחבי המדינה. מכירה נרחבת של ציוד וכלים לפיקניק מתחילה מיד עם תום חג הפסח.
• חלק ממחנות צה"ל נפתחים לביקורים של הציבור הרחב, ונותנים לציבור הזדמנות, פעם בשנה, לפגוש מקרוב את כלי הנשק וכלי הרכב של צה"ל: נשק קל של צה"ל, מטוסים ומסוקים (כולל מטוסי קרב), ספינות הטילים וספינות סיור, טנקים, רכב קרבי משוריין, כלים הנדסיים, אמצעי תצפית ועוד. לצד הבסיסים פותח צה"ל גם חניונים ברחבי הארץ ובהם מוצגים כלי נשק, אמצעי לחימה וכלי רכב לצד הפעלות לילדים. מאז שנת ה-58 למדינת ישראל מקיימת זרוע היבשה של צה"ל תערוכה רב-חילית ביד לשריון בלטרון. בשמי הארץ נערך מטס של מטוסי חיל האוויר ומשט.
• אתרים, מוזיאונים (בהם המוזיאונים של משרד הביטחון) ופארקים נפתחים בחינם לציבור הרחב.
• ערוצי הטלוויזיה משדרים תוכניות חגיגיות ומרבים להקרין סרטים עבריים. הסרטים "גבעת חלפון אינה עונה" ו"הלהקה" נכנסו לקלאסיקה של החג.
• בניו יורק מתקיים מפגן תמיכה בישראל בסוף השבוע האחרון של חודש מאי.
• קישוטים מותקנים ברחבי הערים.

קביעת יום העצמאות כחג והשלכות הלכתיות

ערך מורחב – יום העצמאות בהלכה

שאלת קביעתו של יום העצמאות כחג, לאחר כאלפיים שנה שבהן לא קבעה ההלכה חגים חדשים, הביאה לדיונים הלכתיים רבים בנושא. הדיונים נסבו אודות עצם האפשרות לקבוע חג חדש, על אמירת ההלל ביום זה ואמירת ברכותיו, על האפשרות לאומרו גם בליל יום העצמאות, על ברכת שהחיינו ביום זה, על אמירת ברכת שעשה ניסים ואמירת תפילת על הניסים^[15] ביום זה, על הקריאה בתורה ועל קריאה בהפטרה ביום זה, על דחיית צום ואבלות ביום זה, ועל ההנהגות שצריכות להיות לגבי יום העצמאות שחל בשבת. יום העצמאות חל בזמן ספירת העומר במהלכה נוהגים בימינו^[16] מנהגי אבלות שונים, ולפעמים חלה בו אחת מתעניות בה"ב. לפיכך שאלת הצורך לדחות מנהגי אבלות ביום העצמאות משמעותית מאוד בקרב הציבור הדתי-לאומי. בהתאם לכך, בקרב הציבור הדתי לאומי, ביום העצמאות נהוג שלא חלים מנהגי האבלות של ספירת העומר.

כאשר נקבע יום העצמאות ציין הרב יהודה לייב פישמן מימון כי הוא משתלב בין שאר חגי ישראל בסימני המועדים שיצרו חז"ל לפי ימי הפסח.

מנהגי החג בציונות הדתית

• בבתי הכנסת ובבתי המדרש של הציונות הדתית נתלים דגלי ישראל, לובשים בגדי לבן ועורכים תפילות חגיגיות בהן משלבים אמירת הלל, תפילה לשלום המדינה, שירת "לשנה הבאה בירושלים הבנויה", שירת "אני מאמין", שירת פרק התהלים "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון" במנגינת המנון התקווה, אמירת פרקי תהלים העוסקים בהודאה לה' על הצלה, בקיבוץ גלויות ובגאולת עם ישראל, ועוד ^[17].
• במוסדות הלימוד, בישיבות ובמכינות נערכים שיעורי תורה מיוחדים לרגל החג וכן הרקדות חגיגיות.

מנהגי החג ביהדות החרדית

בראשית ימי המדינה צוין יום העצמאות כמעט בכל חוגי היהדות הדתית והחרדית במדינת ישראל^{[דרוש מקור]}, למעט חוגים קיצוניים כדוגמת נטורי קרתא^[18]. בעקבות מאבקים על רקע דתי בין הציבור החרדי לממשלות ישראל בשנים הראשונות להקמת המדינה, חל פיחות במעמדו של יום העצמאות, וכיום מרבית החרדים אינם מציינים כלל את יום העצמאות, ואינם אומרים הלל באותו יום, מטעמים הלכתיים ואידאולוגיים. ישנם אף שמציינים את יום העצמאות כיום אבל וצום (בעיקר בקרב העדה החרדית), ובמקרים שונים אומרים תחנון אף כאשר על פי המנהג אין אומרים אותו (כדוגמת יום בו נערכת ברית מילה), על מנת להדגיש את ההתנגדות לחגיגת היום.

עם זאת, בקרב קבוצות חרדיות שונות ישנו ציון מצומצם של היום, כדוגמת הנפת דגל ישראל על גג ישיבת פוניבז' בעקבות הוראת מייסדה הרב יוסף שלמה כהנמן, והוראת האדמו"ר מבוסטון בשנת תש"ע (2010) כי בבית מדרשו לא יאמר תחנון ביום העצמאות^[19].

החלטות הרבנות הראשית

בשנים הראשונות למדינת ישראל, ברוב בתי הכנסת של הציבור הדתי-לאומי נתקבלה עמדת הרבנות הראשית. מועצת הרבנות הראשית והרב שלמה גורן תיקנה את אמירת הלל בברכה בליל יום עצמאות, בישיבתה ביום כ"ה בניסן תשל"ד^[20] ושנתה את משנתה בשנת תש"מ^[21]. ההחלטה נקבעה על ידי הרבנים הראשיים הרב הרצוג והרב עוזיאל, הרב שלמה גורן גם נכח. בשל הרצון למזער את המחלוקת עם חוגים חרדיים רבים. למרות זאת, עדיין היו רבנים (כדוגמת הרב עובדיה יוסף) שהורו למי שמעוניין לומר הלל - לומר אותו ללא ברכה ובסוף התפילה, מחמת מספר סיבות בהן בשל אי השלמתו של הנס. דיון שהתקיים במועצה ביום ב' בניסן תשמ"ג^[22] נאמרו שלוש דעות: היה מי שרצה לבטל את התקנה; היה מי שרצה להותירה על כנה; והייתה הצעת הפשרה שהתקבלה, והיא: להורות לציבור "סדרי התפילה הידועים והמקובלים מדי שנה בשנה יהיו כפי שנקבעו ונהגו בעבר^[23]". לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות צצו קולות הקוראים לביטול אמירת הלל בברכה ביום העצמאות. למרות זאת, מרבית הרבנים הדתיים והחרדים לאומיים הורו להמשיך לומר הלל בברכה^[24].

במרבית הקהילות אין מברכים שהחיינו על יום העצמאות, ואין מברכים ברכת "שעשה ניסים". כמו כן אין קוראים בתורה (אלא אם חל ביום שני או חמישי בשבוע [או הוקדם ליום זה], שאז קוראים שלושה קרואים בפרשת השבוע, כרגיל). ואת הפטרת ”עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד”^[25], הנקראת מחוץ לישראל בשמיני של פסח (שאינו נחוג בארץ), קוראים בלא ברכה. אמנם יש אומרים שיש לברך 'שהחיינו' בכניסת יום העצמאות כמו בשאר חגי התורה^[26], ויש אומרים שנכון לברך על בגד חדש ולכוון גם על היום^[27]. מנהג יוצאי טריפולי לקרוא בתורה ביום העצמאות: בשחרית קוראים בפרשיית "מקרא ביכורים" העוסקת בשיבת עם ישראל לארצו לאחר גלות מצרים, ומפטירים בברכה ב”קוּמִי אוֹרִי”^[28], ובמנחה קוראים את עליית ראשון של פרשת קדושים, ומפטירים ב”הִנְנִי מוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי”^[29].

במהלך השנים הועלתה ההצעה להוסיף לסדר התפילה נוסח על הניסים ייעודי עבור יום העצמאות. במסגרת זאת, הרב פרופ' עזרא ציון מלמד טען כי לאורך הדורות כל המאורעות הלאומיים שפקדו את עם ישראל מצאו ביטויים בתפילה, ולאור זאת היה הראשון שחיבר תפילת על הניסים עבור יום העצמאות. בהתאם לכך, מספר חוגים בציונות הדתית^[30] נוהגים להוסיף את הברכה. לרגל יום העצמאות ה-70 למדינה הוציא ארגון רבני בית הלל איגרת בה מופיעה ברכה זו, שהודפסה גם בסידור פעמי גאולה. כמו-כן בקהילות רפורמיות וקונסרבטיביות נוהגים להוסיף את הברכה. עם זאת, הרבנות הראשית ומרבית הרבנים בחוגי הציונות הדתית לא תמכו בהוספה זו מחשש הפסק בתפילה. כמו כן, הרבנים בחוגים החרדיים כלל לא נדרשו לסוגיה עקב עמדתם השלילית ביחס להודאה על הקמת המדינה.

ישעיהו ליבוביץ בספרו "יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל"^[31] האשים את הרבנות הראשית באחיזת עיני הציבור בכך שמחד קבעה ליום העצמאות מנהגים שנראים דתיים, אך אין להם משמעות הלכתית של ממש, ומאידך שללה קביעת מנהגים דתיים האופייניים לימי שמחה, כמו אמירת ברכת "שהחיינו". בהקשר זה הסביר ליבוביץ' שאין הוא מוצא משמעות דתית למדינה או ליום הזיכרון להקמתה, אך לקיום המדינה יש חשיבות כשלעצמו והקמת המדינה היא מאורע משמח, ולפיכך יהודי דתי צריך לנקוט ביום הזיכרון להקמת המדינה במנהגים הדתיים האופייניים לימי שמחה.

בזרמים הלא-אורתודוקסים

סידור ואני תפילתי, הסידור של התנועה המסורתית (קונסרבטיבית) בארץ ובחו״ל כולל הלל עם ברכה (בחלק מהקהילות גם בערב), ״על הניסים״ מיוחד לתפילת העמידה, אמירת ״שהחיינו״, קריאה בתורה מיוחדת לחג, וקריאת ההפטרה עם ברכה^[32]. בארצות הברית בתי הספר של התנועה הקונסרבטיבית מקפידים לחגוג את יום העצמאות, אולם בחלק מהקהילות ניתן פחות תשומת לב לאירועי היום^[33].

הסידור של התנועה הרפורמית במדינות דוברות האנגלית כולל סדר מיוחד ליום העצמאות הכולל הדלקת מנורה בעלת 7 קנים והקראת חלקים ממגילת העצמאות^[34]. על פי רוב נוהגים בבתי הכנסת הרפורמים בעולם לקרוא הלל עם ברכה, בבוקר היום או בשבת שלפני (במקרה שבית הכנסת לא מקיים תפילת ציבור בבוקר יום העצמאות) קוראים בהפטרה שנהוגה לשמיני של פסח עם ברכות הפטרה. בנוסף ישנו 'יעלה ויבוא' מיוחד כתוספת לתפילת העמידה ו'על הניסים' שנוסף לברכת המזון ביום זה^[35]. נוסחים של אלו משתנים בין התנועות הרפורמיות במקומות השונים כאשר הישראלית מעניקה ליום העצמאות משמעות משיחית-ניסית, האמריקנית מעניקה לו משמעות דתית אך לא משיחית (בדומה לחנוכה או פורים) והתנועות האירופאיות נמצאות בין קטבים אלו. במספר קהילות של התנועה הרפורמית נהוג לציין בשבת שלפני יום העצמאות "שבת תקומה". במסגרת תפילות שבת זו מוסיפים קטעים הרלוונטיים לחג^[36].

לקראת החג הופקה כרזת יום העצמאות כחלק מחגיגות העצמאות, משנת 1949 ועד שנת 2017. את הכרזה הפיק מטה ההסברה שבמשרד החינוך, שערך לשם כך תחרות בין מעצבים. הכרזה הכילה ציור סמלי, המשקף את שמחת החג או אחד מערכיה של מדינת ישראל, וכתובת המציינת את השנה שבה הופקה הכרזה.

בולי יום העצמאות הם סדרת בולים שמנפיק השירות הבולאי לקראת יום העצמאות. החל משנת תש"י (1950) ועד לשנת תשל"ג (1973) הונפקה סדרה מדי שנה, ובשנים שלאחר מכן מונפקת הסדרה רק אחת לכמה שנים, בדרך כלל בשנת עשור.

• כל הארץ דגלים (מילים: רפאל ספורטה, לחן: עמנואל עמירן)
• ארץ ישראל שלי (מילים: ולחן: דתיה בן-דור)
• ארץ ישראל יפה (מילים: דודו ברק, לחן: שייקה פייקוב)
• יש לי חבר (מילים ולחן: נעמי שמר)
• מי יבנה בית (מילים: לוין קיפניס, לחן: נחום נרדי)
• הדגל שלי (מילים: יורם טהרלב, לחן: אילנה אביטל)
• כחול ולבן (מילים: סמדר שיר, לחן: נורית הירש)

יום העצמאות משמש גם לפעולות מחאה של קבוצות שונות בחברה הישראלית:

• ועד העקורים של ערביי ישראל עורך, מאז 1996, תהלוכה לציון נוסף של "יום הנכבה". התהלוכה נערכת במקום שבו שכן יישוב ערבי שחרב, והיא מתואמת עם ועדת המעקב של ערביי ישראל. רוב הפלסטינים מציינים את "יום הנכבה" ב-15 במאי, אולם ערביי ישראל בחרו לציין אותו ביום העצמאות, הן משום שמדובר ביום שבתון והן כדי לעורר את התעניינות התקשורת שמסקרת את אירועי יום העצמאות. סיבה נוספת היא כיוון שבזמן הממשל הצבאי על ערביי ישראל, בין השנים 1948 –1966, אסור היה לערבים לצאת מתחומי מגורם משך כל השנה (למעט אישורים לצורך עבודה), למעט ביום העצמאות - בו הותר להם לנוע לאן שיחפצו. היתר זה נוצל, בין השאר, לצורך ביקור של אלה מהם שהיו נפקדים נוכחים בכפריהם שנחרבו, לשימור זכר מקומות היישוב ולהנחלת המורשת לדור הצעיר.
• קבוצות חרדים מביעות מחאה. ישנה הפגנה שנתית של נטורי קרתא מול ישיבת פוניבז' שבהוראת מייסדה, הרב יוסף שלמה כהנמן, מניפה את דגל ישראל. קבוצת מיעוט חרדית קיצונית נוהגת לצום ביום העצמאות, ובתפילת מנחה הם מתכנסים בבית הכנסת של נטורי קרתא במאה שערים וקוראים בתורה ובהפטרה של תענית. העיתונות החרדית המשתייכת לעדה החרדית יוצאת לקראת החג במאמרי ביקורת כנגד הציונות והמדינה שהוקמה בעקבותיה. העיתונים החרדים הגדולים "יתד נאמן", "המבשר", "המודיע" ו"הפלס" מתעלמים מהחג, אך אינם כותבים נגד הרעיון הציוני.
• החל מיום העצמאות תשנ"ח מקיימת תנועת "יש גבול" ערב הדלקת משואות אלטרנטיבי ברחבת אמיל גרינצוויג מול משרד ראש הממשלה בירושלים. בטקס זה מוצגים ערכיה של תנועת "יש גבול": הפסקת האיבה הדו-צדדית שישנה בין יהודים ופלסטינים, יציאה משטחי יהודה, שומרון ועזה, תיקון היחס לחלשים בחברה ועוד.

• עדי שרצר, עיצובה של תרבות ממלכתית יהודית-ישראלית: יום העצמאות, 1948–1958 (עבודת דוקטורט), באר שבע, 2019.
• פרופ' נחום רקובר, הלכות יום העצמאות ויום ירושלים, ירושלים תשמ"ה, 408 עמודים.
• הרב אורי בצלאל פישר, הלכות יום העצמאות ויום ירושלים: מעבדות לחירות, ממוות לחיים, מחושך לאור גדול, ראשון לציון תשס"ח, 470 עמודים.
• אהרן ארנד, פרקי מחקר ליום העצמאות, ירושלים תשנ"ח.

מיזמי קרן ויקימדיה
טקסט בוויקיטקסט: חוק יום העצמאות
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יום העצמאות

• יום העצמאות, בתוך לקסיקון הכנסת, אתר הכנסת
• יום העצמאות – חגה של מדינת ישראל, באתר "חגים"
• יום העצמאות, באתר "דעת"
• מידע על יום העצמאות בקטלוג הספרייה הלאומית
• מבחר פרטים הקשורים ליום העצמאות באתר הספרייה הלאומית
• מ"יום הרצל" ל"יום המדינה": כך נולד "יום העצמאות" באתר הספרייה הלאומית
• תערוכה וירטואלית על יום העצמאות באתר הספרייה הלאומית
• אוסף הגדות עצמאות באתר הספרייה הלאומית
• הגדת יום העצמאות, היסטוריום: רגע היסטורי למורים ותלמידים, המרכז ללימודי רוח בספרייה הלאומית
• כתבות ומאמרים בנושא יום העצמאות בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית
• בנו רותנברג, אוסף תצלומים של יום העצמאות הראשון, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, אפריל 2021
• חוק יום העצמאות, מאגר החקיקה של הכנסת.
• עדי שרצר, אם תרצו, הן זו הגדה: החיפוש אחר טקסט וטקס ליום העצמאות באתר מכון הרטמן.
• שי ואלטר, "יום העצמאות והלוח העברי", בד"ד - בכל דרכיך דעהו; כתב-עת לענייני תורה ומדע 34 (תשע"ט), עמ' 47–73.
• שואה ועצמאות, באתר האקדמיה ללשון העברית, 1 במאי 2011
• חגיגות יום העצמאות הראשון בירושלים ובתל אביב, 7 במאי 1949, 5:04 דקות, ארכיון הסרטים הישראלי
• חגיגות יום העצמאות השלישי, גנזך המדינה 1951 (באנגלית)
• הָדי אור ודוד אסף, מן הגורן ומן היקב: עצמאות לישראל, בבלוג "עונג שבת", 15 באפריל 2021
• נעמה ריבה, עם כל הכבוד למנגלים ולפטישים, זה המנהג שבאמת עושה סדר ביום העצמאות, באתר הארץ, 27 באפריל 2020
• עדי שרצר, על השורשים העתיקים של היהודי החדש כפי שמשתקפים בימי העצמאות הראשונים, 31 בינואר 2017.

ביהדות הדתית

• עקיבא גלזנר, חגיגת יום העצמאות במדינה ובגולה (אייר תשט"ז), בתוך: הדרום מה, תשרי תשל"ח, עמ' 18–25, באתר היברובוקס
• הרב אורי שרקי, שיעורים על יום העצמאות, מתוך האתר של הרב אורי שרקי ואתרים אחרים.
• הרב אורי שרקי, מאמרים על יום העצמאות, מתוך האתר של הרב אורי שרקי ואתרים אחרים.
• דף מיוחד על יום הזיכרון ויום העצמאות
• הרב זכריה זרמתי, היתר תגלחת (גילוח) ותספורת ביום העצמאות על פי ההלכה, באתר "תורת אמ"ת"
• שמואל כ"ץ, חידוש שלא היה כמותו מימי בית שני, מקור ראשון, מוסף "שבת", 7 במאי 2011, גיליון 717 - על עיצוב דמותו הרוחנית של יום העצמאות בידי הרבנות הראשית
• יום אסתקלל ישראל, באתר מרכז אור שלום – לשימור והנחלת מורשת יהודי לוב
• Adi Sherzer, “The Chief Rabbinate and Israel's Independence Day Religio‐National Rituals During the 1950s,” Journal of Religious History (2021).