אבו עגילה
אַבּוּ עַגֵילַה (בערבית: أبو عجيلة) הוא צומת דרכים במזרח חצי האי סיני שבמצרים, הסמוך לגבול הבין-לאומי עם ישראל ונמצא כ-30 קילומטרים מערבית לניצנה וכ-45 קילומטרים דרומית מזרחית לאל-עריש. גובה השטח הוא 150 מטר מעל פני הים ובסמוך אליו נמצא ואדי אל-עריש. הצומת והמשלטים הסמוכים אליו עמדו במוקד קרבות חשובים במלחמת העצמאות, במבצע קדש ובמלחמת ששת הימים.
הצומת
הצומת הוא למעשה צומת מדורג וההסתעפות צפונה נמצאת כ-10 קילומטר ממערב להסתעפות דרומה. מן הצומת מסתעפות דרכים:
מקור השם אינו ברור. יש המבטאים "אַבּוּ עֻגֵילַה", ופירושו בערבית: אבי העקאל הקטן.[1] על פי יצחק ביילי, שם המקום נגזר מהשם הבדואי לצמח הגה מצויה – "עגול".[2]
היסטוריה צבאית
עקב חשיבותו האסטרטגית של הצומת וקרבתו לגבול הישראלי, הוקמו על ידי הצבא המצרי משלטים בסביבותיו. במלחמת העצמאות, במסגרת מבצע חורב (מבצע עי"ן), נכבשו הצומת והמשלטים סביב על ידי כוחות צה"ל ב-29 בדצמבר 1948. לחץ מדיני בין-לאומי על ממשלת ישראל הביא לפקודת נסיגה מהאזור לאחר מספר ימים. לאחר מלחמת העצמאות שיפרו המצרים את ביצורי המתחמים שסביב לצומת.
במבצע קדש הותקף אזור הצומת על ידי חטיבה 7. על אחד ממשלטיו, משלט סכר הרואיפה הנמצא על ואדי אל-עריש, נערך אחד מהקרבות המכריעים במבצע – קרב סכר הרואיפה. מערכת אום כתף - אבו עגילה הייתה הכבדה ביותר במערכת סיני ונהרגו בה 61 חיילי צה"ל. לאחר השלמת המבצע, ביצע הרב שלמה גורן, שהיה אז הרב הראשי לצה"ל, טקס הקדשה שנועד להגדיר אזור זה, הלכתית, כ"ארץ ישראל".[3]
במלחמת ששת הימים פעל כוח אוגדתי משולב שכלל כוחות רגלים, שריון, ארטילריה והנדסה בפיקודו של אריאל שרון במטרה לכבוש את מתחם אום כתף הנמצא ממזרח לאזור הצומת. יש הטוענים,[4] כי ניצחון הצבא הישראלי על הצבא המצרי בקרב אום-כתף היה נקודת ההכרעה בקרב היבשה בחצי האי סיני במלחמה.
שימוש במונח אבו עגילה
בשנות ה-60 ובשנות ה-70 של המאה ה-20 רווח בישראל הכינוי "אבו עגילה" לתסרוקת נשית שנועדה ליישר שיער מתולתל ודרשה שימוש במוצרי שיער,[5] ברולים ובסיכות,[6] למשך שעות מספר.[7]
ראו גם
לקריאה נוספת
- מאיר פעיל, "שלוש מערכות אבו עגילה - 1948, 1956, 1967", בספר: אריה שמואלביץ' (עורך), זירת קרב - קרבות הכרעה בארץ ישראל, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2007.