חטיבה 7

גדוד 71 - במלחמת יום הכיפורים - 1973

הגדוד פעל בשני שלבים:

• בפיקוד סא"ל משולם רטס - עד שנהרג בקרבות הבלימה מול המתקפה הסורית ברמת הגולן.
• בפיקוד סא"ל עמוס כץ מיום שלישי 9 באוקטובר 1973, כגדוד מילואים שביצע את עיקר מהלך הפריצה למובלעת הסורית וכבש את העיירה מזרעת בית ג'אן.

גדוד 75 (רומח)

גדוד 75 הוקם באוגוסט 1948 במסגרת חטיבה 7, ונעשה ניסיון לרכז בו חיילים יוצאי צרפת וצפון אפריקה שרצו בכך. הניסיון נכשל. חלק מן החיילים רוכזו ביחידה בגודל פלוגה, בערך, שכונתה הקומנדו הצרפתי וצורפה לחטיבת הנגב, ויתר הגדוד הועבר לחטיבת יפתח, עד שפורק בנובמבר.^[2]

בתחילת שנת 1970, הטיל האלוף אברהם אדן (ברן), שכיהן כמפקד גייסות השריון, על סא"ל דוד רון להקים את גדוד 75, גדוד סדיר בחטיבה 7. הגדוד החדש הוקם כגדוד חרמ"ש עם הנגמ"שים הראשונים של צה"ל ומוקם במחנה נתן, כאשר הפלוגות הגיעו ממחזורי הטירונות של השריון. לאורך שנתיים פיקד דוד על הגדוד ובמהלך התקופה נוספה לגדוד פלוגת טנקים אורגנית.

עם סיום תפקידו של דוד רון בגדוד 75, עבר הפיקוד אל מאיר שפיר (שפיגלר), אותו העביר למג״ד יוסף אלדר בתחילת 1973.במלחמת יום הכיפורים צורפו לגדוד טנקים עימם לחם בקרב עמק הבכא, במתקפת הנגד, כיבוש המובלעת ובמלחמת ההתשה בחזית הסורית.

במלחמת לבנון הראשונה שימש גדוד החוד של החטיבה בכניסה ללבנון. בקרבות נהרגו 3 לוחמים מהגדוד ונפגעו 7 טנקים. הגדוד השמיד 14 טנקי T-62 סוריים. מפקד הגדוד זיו הלוי זכה בצל"ש מפקד אוגדה על פועלו.

במלחמת לבנון השנייה הצטרף גדוד 75 בפיקודו של סא"ל דן נוימן ללחימה, עיקר פעילותו הייתה בגזרה המערבית והוא לחם בקרבות רבים. מפקד פלוגה כ' במלחמה, סרן אחסאן דקסה, זכה אף לצל"ש אלוף פיקוד צפון על חלקו בלחימה בעיר עייתה א-שעב. הגדוד סיים תקופה ארוכה של לחימה ללא הרוגים כלל.

בסוף אוקטובר 2014 הוסב הגדוד לגדוד מרכבה סימן 4מ, והיה הגדוד הראשון בחטיבה 7 לקלוט את הטנק החדש ביותר בסדרת המרכבה.^[3]

בשנת 2017 השמיד הגדוד בירי טנקים מספר עמדות חמאס סמוך לגבול רצועת עזה במסגרת תעסוקה מבצעית בציר הוברס.^[4]

בסיס האם של הגדוד שוכן במעלה גמלא ברמת הגולן.

מפקדי גדוד 75

גדוד 77 (עֹז)

ב-1969 ירדה חטיבה 7 מרמת הגולן לסיני, אך השאירה ברמה את גדוד השוט 53 (אותו קיבלה ב-1968 בתמורה להעברת גדוד המגח 79 לחטיבה 401) שעבר לחטיבה 188. בתמורה, בחטיבה הוקם באותה שנה (1969) גדוד 77 "עֹז" - טנקי שוט. הגדוד הוקם כגדוד 211 צמ"פ (צוות-מחלקה-פלוגה) - גדוד המאמן את החיילים להתאמן כקבוצה ולא רק כיחידים (אימון בצוות שונה מאימון בפלוגה, ששונה מאימון כמחלקה). הגדוד אז התאמן בשבטה בדרום. כאשר ירד הגדוד להתאמן באזור סיני, התמקם ליד אבן דרך מצרית מספר 77, אשר ציינה את המרחק מתעלת סואץ. בגדוד דבק הכינוי ובהמשך שונה שמו לגדוד 77 - בגימטריה ״עז״. הטנקים הראשונים שהיו בשימוש הגדוד היו טנקים מסוג "שוט". מפקד הגדוד הראשון היה שמעון בן שושן.

הגדוד במלחמות ישראל

במלחמת יום הכיפורים - גדוד טנקי שוט קל, בפיקודו של אביגדור קהלני, השתתף בקרבות הבלימה של החטיבה בעמק הבכא, שהתרחשו עם פרוץ המלחמה. הקרב הקשה ביותר בו השתתף הגדוד נודע לאחר מכן כקרב על עמק הבכא בו הפגינו חיילי החטיבה אומץ ותושיה רבה, ובמהלכו נספרו כ-250 טנקים סורים דוממים שהושמדו בגזרה זו, אל מול 72 טנקים של חטיבה 7 שנותרו כשירים מתוך 105 איתם יצאה למלחמה. לאחר שתמו קרבות הבלימה, הבקיע הגדוד כפלוגת חוד את גבול סוריה וסייע בכיבוש והחזקת המובלעת באדמת סוריה. רבים ממפקדי הגדוד קיבלו צל"שים שונים על תפקודם במלחמה.

במלחמת לבנון הראשונה הגדוד פעל מטעם החטיבה באוגדה שונה, תחת פיקודו של רס״ן דוביק רוזנטל. הגדוד השתתף בכניסה לדרום לבנון, והשתתף בקרב בו מנעו מהסורים להשתלט על הגשר שמעל נהר הליטאני - אשר חשיבותו הייתה גבוהה מאוד להמשך הלחימה של צה"ל.

מאז, הגדוד השתתף באופן פעיל בפעילות בט"ש (ביטחון שוטף)^[6] ובמבצעי החטיבה בגזרות השונות, אבטח את רצועת הביטחון עד היציאה מלבנון.

במהלך האינתיפאדה הראשונה ביצע פעילות בט"ש מגוונת ככוח חי״ר בעיקר בגזרת איו״ש כנגד פעילויות הטרור, לאחר מכן השתתף במבצע חוק וסדר בדרום לבנון והמשיך בפעילותו בגזרה זו.

הגדוד השתתף במבצע חומת מגן. במבצעי גאות ושפל היה תחת פיקודו של איציק רונן וביצע פעילות מבצעית בשכם כגדוד חי"ר. בהמשך חזר לפעול תחת פיקודו של יאיר וולנסקי עם שאר החטיבה ברצועת עזה.

בקיץ 2005 השתתף הגדוד במהלך ההנתקות מרצועת עזה והגיע לתגבר בגזרת עזה ביום חטיפתו של גלעד שליט ולחם שם במלחמת לבנון השנייה במקביל למאמץ המלחמתי בצפון הארץ.

במבצע עופרת יצוקה הגדוד הוקפץ לדרום הארץ לאזור אימונים שם התכונן ליום פקודה אך בסופו של דבר לא נכנס למערכה.

בתחילת מבצע צוק איתן נכנס הגדוד ללחימה ביום השלישי לתמרון הקרקעי. לחם בהצלחה במבצע והיה מהאחרונים לצאת מהרצועה.

ערב מלחמת חרבות ברזל תפס הגדוד את גזרת רצועת עזה, ורבים מלוחמי הגדוד נהרגו וחלק נחטפו ע"י חמאס במתקפת הפתע על ישראל.

מבנה הגדוד

במבנה הישן כלל שלוש פלוגות. שתי פלוגות של טנקי מרכבה סימן 4 מבצעיות ושמותיהם - וולקן וחרמון, ופלוגה מסייעת יגואר. פלוגת חרמ"ש (חי"ר משוריין) במילואים ופלוגת מפקדה.

לאחר שינוי המבנה הארגוני שנעשה בחיל כולל הגדוד 4 פלוגות סדירות: 2 פלוגות טנקים-וולקן וחרמון, פלוגה מסייעת יגואר ופלוגת מפקדה - טייגר. בנוסף להן 2 פלוגות במילואים, פלוגת טנקים נוספת-זוהר ופלוגת חרמ"ש. במחזור גיוס מרץ 15 גם גדוד זה הוסב למרכבה סימן 4מ.

מפקדי גדוד 77

גדוד 82 (געש)

גדוד 82 (גדוד "געש") הוא גדוד הטנקים הראשון שהוקם בצבא ההגנה לישראל כחלק מחיל השריון. הוא הוקם כגדוד השני בחטיבה 8 ומכאן מספרו. הגדוד הורכב מפלוגות לוחמים מרקע מגוון, אנשי מח"ל, גדנ"ע ויוצאי אצ"ל ולח"י. מפקד הגדוד היה פליקס באטוס. במלחמת העצמאות לחם הגדוד במבצע חורב, מבצע דני ומבצע יואב. באוגוסט 1949 עבר יחד עם גדוד 9 לחטיבה 7.

לפני מבצע קדש השתתף הגדוד, בפיקודו של אברהם אדן, במבצע יונה לפריקת ספינות נשק מצרפת. במלחמה כלל פלוגת טנקי סופר שרמן, פלוגת טנקי שרמן M50, פלוגת חרמ"ש ופלוגת חרמ"ן, הגדוד השתתף בקרב סכר הרואיפה וכיתור מערך אבו עגילה. פלוגה א' של הגדוד זכתה בתום הקרבות לצל"ש יחידתי ממפקד גייסות השריון. ב-1965 זכתה מחלקה מהגדוד בצל"ש חטיבתי במהלך המלחמה על המים. במלחמת ששת הימים היה גדוד טנקי שוט בפיקודו של גבי עמיר (סמג"ד אלי גלובוס, שנפל במלחמה) הגדוד כלל שלוש פלוגות אורגניות בפיקוד אהרון סטולר (טל), עמיר יפה, אלישיב שמשי. ופלוגה רביעית פלוגת הקק"ש מבית הספר לשריון, בפיקוד שמאי קפלן (מפקד מגמת שוט בקק"ש) שנפל במלחמה. הגדוד השתתף בכיבוש ח'אן יונס וצומת רפיח, מתחם הג'יראדי והגיע עד לתעלת סואץ. ב-1968 השתתף הגדוד בפעולת כראמה.

במלחמת יום הכיפורים פיקד על הגדוד חיים ברק שמונה תקופה קצרה קודם לכן (סמג"ד דני פסח, שנפל במלחמה). הגדוד היה באימונים בסיני של שתי פלוגות צמ"פ. שתי הפלוגות המבצעיות שלו נשלחו לפני המלחמה לתגבר את רמת הגולן, פלוגה א' בפיקוד אלי גבע שהוכשרה לגרור את גשר הגלילים. פלוגה ג' בפיקוד מאיר זמיר סופחה לגדוד 77 של החטיבה ובמהלך המלחמה זכתה לכינוי "כוח טייגר". הכוח מנה 7 טנקים ובין יתר הקרבות בהם השתתף, בלם במארב לילי את חטיבה 43 הסורית ונטרל 60 משוריינים, מבלי לאבד אדם או טנק. על פעולותיו אלו זכה זמיר בעיטור העוז. עם פרוץ הלחימה הוטסו שאר לוחמי הגדוד לצפון, הצטיידו בטנקים והגדוד סופח לחטיבה 188. פלוגה ד של הגדוד נשלחה לתגבר את גדוד 53 מחטיבה 188 בדרום הגזרה והשתתפה בקרב הבלימה ב'ציר הנפט' ובתל א-סקי ו-12 מלוחמיה נהרגו בקרבות. שלושה מאנשיה נפלו בשבי הסורים. בקרבות הבלימה נפצע המג"ד ונהרג הסמג"ד. 28 מלוחמי הגדוד נהרגו במלחמה.

הגדוד השתתף במבצע ליטני ובמלחמת לבנון הראשונה.

במבצע חומת מגן זכה הגדוד לצל"ש יחידתי, באתר הגבורה על חלקו בלחימה בשטחים תחת פיקוד חטיבת גולני.

במלחמת לבנון השנייה פיקד על הגדוד סא"ל עודד בסיוק. הגדוד היה גדוד הקו בגזרת אביבים והגיב באופן מיידי לחטיפת חיילי צה"ל. בתגובה לאירוע החטיפה, פרץ ללבנון טנק מפלוגה בפיקודו של סמ"ר אלכס קושנירסקי, אך עלה על מטען ובו קיפח הצוות את חייו. כוח קטן בפיקוד המג"ד נותר בשטח ללא חיפוי תחת אש במשך שעות רבות עד לחילוץ גופות אנשי הצוות. הגדוד המשיך בלחימתו עד יומה האחרון של המלחמה, כאשר בסיומה קיבלו שני מפקדי פלוגות את עיטור העוז וצל"ש מפקד פיקוד הצפון.

ב-2014 לחם הגדוד במבצע צוק איתן, ובמסגרת הלחימה נפל מפקד פלוגה ג', דימטרי לויטס.

בקיץ 2016 גם גדוד זה הוסב למרכבה סימן 4מ.^[7]

באוגוסט 2022 פרץ מבצע עלות השחר כאשר היה הגדוד בתעסוקה מבצעית בגבול רצועת עזה ולקח חלק משמעותי בלחימה. באוקטובר 2022 הגדוד נבחר מטעם אוגדה 36 להתמודדות על פרס הרמטכ"ל בהצטיינות מבצעית בעלות השחר.

לרגל ציון שנת ה-75 להקמת הגדוד, הוחלט לחדש את סמלו באופן שישקף את סיפורו. הסמל החדש שומר על הצורה האליפטית שהיתה בסמל חטיבה 8 המקורי. במרכזו צללית טנק הוצ׳קס ולפניו מגן דוד צהוב וברק, מסמלה של חטיבה 7. מגן הדוד מייצג את הלוחמים בגדוד ובחטיבה שורדי השואה, לצד הברק הצהוב המייצג את גדוד הטנקים הראשון. צבעי הסמל לקוחים גם הם מסמלה של חטיבה 7 ומסמל הגדוד שהיה נהוג בשנים האחרונות. הסמל עוצב מחדש על ידי שגיא בלומברג, מ״פ וסמג״ד בגדוד בשנים 1999-2002.

במהלך מלחמת חרבות ברזל הגדוד נטל חלק פעיל בלחימה ברצועת עזה. במהלך הלחימה נפלו שני לוחמים מהגדוד. רס״ל (במיל׳) יהונתן מלכה ורס״ל (במיל׳) אור ברנדס ז״ל.^[8].

מפקדי גדוד 82

גדוד 603 (להב)

ערך מורחב – גדוד 603

גדוד להב (603) הוא גדוד של חיל ההנדסה הקרבית המוכפף מבצעית לחטיבה 7. הגדוד כולל פלוגות פלסים שמתמחים בכל נושא החבלה וזירות המטענים, השמדת תשתיות אויב. ובנוסף המפעילים נגמ"שי הנדסה כבדים מדגם נמ"ר הנדסי, ופלוגת צמ"ה ("ציפורני החתול") המפעילה דחפורי D9 משוריינים, מחפרים ממוגנים, כלי צמ"ה ממוגנים אחרים (בהם מחפרים ושופלים) ואמצעי גישור שונים. תפקיד הגדוד במלחמה הוא לפלס את הדרך לטנקי החטיבה דרך שדות מוקשים, תעלות נ"ט, סוללות עפר, זירות מטענים ועוד, וסיוע לכוחות השריון והח''יר בנושא החבלה ולחימת ח''יר. כמו כן, הגדוד בונה עמדות ירי ועמדות מגנן לטנקים, וכן מחלץ טנקים וכלי רכב פגועים או תקועים בסיוע חיל החימוש. הגדוד פועל באופן רגלי וממוכן.

בא"ח 7

יחידה שנסגרה - פלס"ר 7

פלס"ר 7 הייתה פלוגת הסיור של חטיבה 7. הפלוגה הוקמה ב-1948 בשל הצורך ביחידת סיור שתספק את צורכי המודיעין בזמן אמת של חטיבת השריון 7 - ותתפקד בדומה לסיירות בחטיבות חיל הרגלים. פלס"ר 7 השתתפה באופן מהותי בכלל מלחמות ישראל, ובראשן מבצע קדש, מלחמת ששת הימים שלאחריה קיבלה הסיירת 9 צל"שים - מספר הצל"שים הגבוה ביותר לפלוגה במלחמה אחת - על השתתפותה בקרבות וביניהם קרב רפיח בו ניתבה הסיירת את החטיבה כדי לכתר את המצרים בדרך לניצחון המוחץ.

במלחמת יום הכיפורים הייתה היחידה ממונעת על נגמ"שי ברדלס (M113) ולחמה ברמת הגולן. הפלוגה ספגה אבדות כבדות בקרב מול גדוד קומנדו סורי באזור הר חרמונית ב-9 באוקטובר 1973 ו-24 מלוחמיה נהרגו. לאחר הקרב ונפילת המ"פ אורי כר-שני (פישמן), הסמ"פ איציק מבורך, ושלושה מפקדי מחלקות נוספים, הוחלט על פירוק היחידה. במקום הקרב מוצבת אנדרטת פלס"ר 7 לזכר 24 מנופלי היחידה בקרב.^[9]

ב-1986 הטיל מח"ט חטיבה 7 אמי פלנט על אלון וולף מ"פ מוערך בחטיבה 7 להקים מחדש סיירת חטיבתית - סיירת השריון, בבסיס קבע נפרד מהחטיבה ברמת הגולן (מחנה טיסן).^[10] בתחילת דרכה השתמשו לוחמי היחידה בנגמ"שי הברדלס ובג'פסים (ג'יפ סיור אמריקאי קל-M151). צוות וסגל ההקמה הורכב מבוגרי מסלול שריון, סיירת גולני, סיירת צנחנים ועוד. הצוות הראשון אשר עבר מסלול הכשרה מלא התגייס בפברואר 1987 ומוין בגיבוש הראשון ליחידה שבוצע במחנה השריון צוקי עובדה במרץ 1987. הצוות הראשון עבר טירונות שריון בצוקי עובדה ולאחר מכן שלושה חודשים של טירונות יחידה ב"משתא" ברמת הגולן. לאחר מכן הצוותים הוכשרו בשלב א של טירונות גולני בבאח גולני "בזק" אשר לאחריו המשיכו לטירונות יחידה של שלושה חודשים בבסיס אליקים אשר סמוך דלית אל כרמל (חירבת סומק). באותם ימים ראשונים היה נהוג לסיים את טירונות היחידה במסע של 107 ק"מ. לימים הפך מסע זה למסע "עלייה ליחידה" שכלל מסע באפוד מלא מהכנרת עד לבסיס האם דרך כיפת הנשרים (דרך מעלה גמלא). לימים הוחל בגיוס חיילים בהתנדבות דרך גיבוש צנחנים.

ב-1992 לאחר הצלחה בקווים בלבנון והצורך ביחידה נוספת לעת מלחמה, פוצלה סיירת השריון לשתי סיירות - פלס"ר 500 ופלס"ר 7.

במלחמת לבנון השנייה ביצעה הסיירת, תחת פיקודו של רס"ן אודי צור, מספר רב של פעולות בעומק שטחה של לבנון, ובכלל זה סיורים, פשיטות, מארבים ותצפיות להכוונת אש ארטילריה וטנקים,^[11] בשיתוף עם יחידות נוספות, והיוותה כוח סיור תוקף.^[12]

במבצע צוק איתן פגעה הסיירת בפיקוד רס"ן אמרי יורן,^[13] במחבלים והשמידה מנהרות לחימה ותשתיות אשר שימשו את ארגון החמאס.^[14]

ב-2021 פורסם שהוחלט לסגור את פלס"רי השריון, ובהם פלס"ר 7. תפקידיהם יבוצעו בידי יחידות ייעודיות שיוקמו לשם כך.^[15]

הכשרה

מסלול הסייר נמשך שנה וחודשיים; מתוכו שישה חודשים טירונות ואימון מתקדם עם יחידת אגוז, בהם החיילים מוכשרים לרובאי 07. ולאחר מכן שמונה חודשים בהם המשיך המסלול ביחידה, ובהם התבצעו ההכשרות הייעודיות, ובכלל זה קורס סיור. לאחר מכן הגיעו החיילים לפלגת הלוחמים ביחידה. עם סוף המסלול ניגש חלק מהצוות לקורס מכ"ים סיירות, שהתבצע בביסל"ח. מתגייסי הפלס"ר הגיעו לאחר גיבוש שהתבצע לאחר הגיוס לחיל השריון.^[16] העוברים את גיבוש הופנו אל התחלת מסלול אימוני חי"ר עם יחידת אגוז, עד לסיום אימון מתקדם אז עלו הלוחמים ליחידה במסע, וקיימי את מסע הכומתה מהכנרת דרך מעלה גמלא וכיפת הנשרים ועד לבסיס האם.^[17]

תפקידי פלס"ר חש"ן בזמן מלחמה

• אספקת מודיעין קרבי בזמן אמת על כוחות אויב
• ניתוב כוחות החטיבה
• גילוי וזיהוי חומרי לחימה כימיים (גו"ז - חל"כ)
• הגנת קווי אספקה וחניוני החטיבה
• איכון שריון, ארטילריה וחיל אוויר
• פשיטות קומנדו
• לוחמת שטח בתנאים שונים (אזורים מיוערים, לחימת סלעים, הסוואה ועוד).

מפקדי פלס"ר 7

גלריה

מלחמת העצמאות

חטיבה 7 הוקמה במהלך מלחמת העצמאות כעתודה מטכ"לית, כיוון שבעת הקמתה, אמצע מאי 1948, יתר חטיבות ההגנה והפלמ"ח היו מרותקות לחזיתות השונות. מפקד החטיבה היה תחילה שלמה שמיר, עליו הוטלה המשימה להקימהּ בתוך שבוע בזמן המלחמה. הוא הקים את מטה החטיבה בחדר בבית מלון בריסטול בתל אביב. לצורך הקמת החטיבה קיבל תקציב של מאתיים לא"י. בין קציני המטה שגייס היו אהרן חטר-ישי, פיטר וולף, חיים הרצוג, תד אריסון, דבורה אילון סרני, חיים בן אשר ועוד. רוב אנשי המטה היו יוצאי הבריגדה היהודית. בסיסי החטיבה היו באזורי עין שמר, נען, ותל ליטוינסקי. בחטיבה היה גדוד אחד ממוכן - גדוד 73 (שנקרא אחר כך גדוד 79) בפיקוד חיים לסקוב, ובו אנשי חיל הרגלים מוסעים על שלל כלי רכב, ג'יפים, משוריינים פרי הרכבה עצמית וזחל"מים. וכן 2 גדודי חי"ר - גדוד 71 בפיקוד יהודה ורבר, וגדוד 72 בפיקוד צבי הורוביץ. הלוחמים גויסו ממקורות מגוונים: יוצאי הצבא הבריטי, מתנדבי חוץ לארץ, עולים חדשים, אנשי "ההגנה" והפלמ"ח ולוחמים מחטיבות שהפרישו כוחות לטובת החטיבה. כמו כן, גדוד 32 בפיקוד צבי גרמן מחטיבת אלכסנדרוני עבר לחטיבה 7 לקראת מבצע בן נון א' לכיבוש לטרון.

החטיבה נכשלה בכיבוש לטרון במבצע בן נון א', בו היא קיבלה תחת פיקודה את גדוד 32 מחטיבת אלכסנדרוני. לאחר התארגנות קצרה הוטלה החטיבה, שתוגברה הפעם בגדוד 52 מחטיבת גבעתי, עליו פיקד יעקב פרי, לקרב נוסף על לטרון - מבצע בן נון ב', שאף הוא נכשל. על אף שהחטיבה לא הצליחה לכבוש את מתחם לטרון, שעליו שלט הלגיון הירדני, היא הצליחה לאבטח את דרך בורמה, ובכך איפשרה את פריצת המצור על ירושלים. בקרבות אלו ספגה החטיבה 139 אבדות (מתוכם 19 בפריצת דרך בורמה) והליגיון הירדני שבה ממנה ששה שבויים. בין חיילי החטיבה שהשתתפו בקרבות לטרון היו משה זנבר, יצחק מודעי, אריאל שרון, נסים אלוני, יעקב פרקש (זאב), אלוף יעקב פרולוב, ודוד עזריאלי.

ביוני 1948 עברה החטיבה לחזית הצפון, והתארגנה לצורך כך זמן מה בעין שמר. ביולי 1948, בן דונקלמן, מתנדב מח"ל מקנדה, החליף את שמיר בתור מפקד החטיבה. יהודה בן דוד התמנה למפקד גדוד 71. בהמשך מלחמת העצמאות, ניהלה החטיבה שכללה ברוב התקופה האמורה שלושה גדודים: 71, 72 (חי"ר) ו-79 (ממוכן), קרבות בגליל: במבצע דקל, באמצע יולי, נכבשו שפרעם ונצרת ובמבצע חירם, בסוף אוקטובר, נכבשו מירון, ג'יש (גוש חלב), מלכיה וסאסא. ב-1949, בעקבות ארגון מחדש של צה"ל לאחר המלחמה, אוחדו חטיבות שבע ושמונה תחת שמה של הראשונה. לאחר מלחמת ששת הימים, הוקמה על גבעת לטרון אנדרטת זיכרון לחטיבה שבע לזכר הקרב הראשון שלה, עקוב הדם, שניהלה במקום זה במלחמת העצמאות.^[18]

מלחמת סיני

לאחר מלחמת העצמאות נרכשו הטנקים הראשונים והחלה להתגבש תורת לוחמת השריון. ב־1 בינואר 1954 פורקה החטיבה, וגדודיה הועברו לפיקוד ישיר של גייסות השריון. אולם חזרה להיות חטיבת שריון החל מסוף אוקטובר 1955.^[19]

במלחמת סיני, החטיבה בפיקודו של אל"ם אורי בן ארי, כללה 3 גדודים: גדוד טנקים 82 (שרמן) בפיקוד סא"ל אברהם אדן, גדוד חרמ"ש 52 בפיקוד סא"ל אורי רום, וגדוד חרמ"ש 9 בפיקוד רס"ן ישראל הדר. כמו כן תוגברה החטיבה בגדוד חרמ"ן 61 מחטיבה 16 בפיקוד רס"ן שמשון עופר. החטיבה ניהלה קרבות באזור מתחם אבו עגילה שבסיני. קרבות אלה שינו את התפיסה לגבי השריון בצה"ל והפכו אותו מחיל מסייע לחיל המכריע בכוחות היבשה. פלוגה א' מגדוד 82 בפיקודו של בריל קיבלה צל"ש על לחימתה בקרב סכר הרואיפה.

בין המלחמות

בשנת 1958 הוסב גדוד 52 מחרמ"ש לטנקי שרמן וAMX. בשנים 1959–1960 הוסב גדוד 82 מטנקי שרמן לטנקי שוט. בשנת 1961 הועבר לחטיבה גדוד המילואים 46, שהוסב מחי"ר לגדוד טנקי AMX. במחצית הראשונה של שנות ה-60, גדוד 82 ופלוגות השרמן של גדוד 52 פעלו ככח מרכזי במלחמה על המים. לחטיבה צורף גדוד 9 חרמ"ש. בשנת 1965 הוקם בחטיבה גדוד המגח הראשון בצה"ל, גדוד 79. בתמורה, הועבר גדוד 52 לחטיבה 14. במקביל, הוסב גדוד המילואים 46 למגח. בשנת 1967 הועבר גדוד 46 לחטיבת מגח חדשה, חטיבה 401, והיווה את גדוד ההקמה שלה.

מלחמת ששת הימים ולאחריה

במלחמת ששת הימים, החטיבה בפיקודו של אל"ם שמואל גונן, פעלה בציר הצפוני בסיני, במסגרת כוחות אוגדה 84 בפיקוד ישראל טל. החטיבה כללה 3 גדודים ופלוגת סיור חטיבתית. גדוד 82 - טנקי צנטוריון בפיקוד גבריאל עמיר, גדוד 79 - טנקי פטון M48 בפיקוד אהוד אלעד (שנהרג ביום הראשון למלחמה, והוחלף על ידי חיים ארז), גדוד 9 - חרמ"ש בפיקוד מקסי אביגד, ופלס"ר 7 - פלוגת הסיור החטיבתית בפיקוד אורי אור. החטיבה פרצה דרך רצועת עזה, בציר ח'אן יונס - רפיח, אל סיני, לאחר כיבוש צומת רפיח המשיכה החטיבה מערבה, הבקיעה את מערך שיח' זוויד ומעבר הג'יראדי ובלילה התייצבו כוחות החטיבה במבואות אל עריש שבסיני. בסופו של קרב זה, שבו ניצחה החטיבה, נשא המח"ט שמואל גורודיש, את נאומו - "אחי גיבורי התהילה", בו שיבץ את משפטו המפורסם:

אל המוות הישרנו מבט - והוא השפיל את עיניו.

לאחר המלחמה בוצע מהלך ארגון חטיבות השריון לפי סוגי טנקים. חטיבה 7 הפכה לחטיבת טנקי שוט. במסגרת זו בשנת 1968 הועבר גדוד המגח 79 לחטיבה 401, וחטיבה 7 קיבלה במקומו גדוד שוט 63 שמספרו השתנה מאוחר יותר לגדוד 53. ב-1968 החטיבה עלתה לרמת הגולן.

ב-1969 ירדה חטיבה 7 לסיני, אך גדוד 53 נשאר ברמת הגולן ועבר לחטיבה 188. במקומו הוקם בחטיבה גדוד 77.

מלחמת ההתשה

במלחמת ההתשה השתתפה החטיבה בקרבות באזור תעלת סואץ, בבקעת הירדן ובפעולת כראמה. החטיבה השתתפה גם במבצע רביב - פשיטה משוריינת בחוף המערבי של ים סוף בה השתתפו גם טנקי טיראן. בתקופה זו, החל משנת 1970, הוסבה החטיבה לטנקי שוט קל. בשנת 1971 הוקם גדוד 75 כגדוד חרמ"ש. חטיבה 7 הייתה חטיבת עתודה של המטה הכללי ומחנה הקבע שלה היה בשדה תימן, ליד באר שבע.

מלחמת יום הכיפורים

ערך מורחב – חטיבה 7 במלחמת יום הכיפורים

בקיץ 1973 הייתה החטיבה פרוסה בחצי האי סיני. ב-26 בספטמבר 1973, ערב ראש השנה, הוחלט להעלות שתי פלוגות מגדוד 77 לתגבור חזית רמת הגולן, בעקבות בקשת אלוף פיקוד צפון יצחק חופי, שחשש מהעיבוי המשמעותי של הכוחות הסורים מול רמת הגולן. ב-30 בספטמבר הועלה שאר הגדוד לרמת הגולן. עם התגברות הסימנים המעידים המלחמה, אושר תגבור נוסף של רמת הגולן ובערב יום כיפור הועלו בבהילות חיילי שני הגדודים הנותרים של חטיבה 7, גדוד טנקים 82 וגדוד חרמ"ש 75 שאחת מפלוגותיו הייתה פלס"ר 7, מסיני לרמת הגולן. גדוד טנקים 71 אשר כלל צוערים ומדריכים ממתקני האימונים של חיל השריון צורף לחטיבה ולחם עימה עד סיום המלחמה. הטנקים של הגדודים נותרו בסיני, ושני הגדודים הצטיידו בטנקים של שנים מתוך שלושת גדודי חטיבה 179, חטיבת הגיוס המהיר של פיקוד הצפון במחנה פילון.^[20]

במלחמת יום הכיפורים לחמה החטיבה על גבי טנקי שוט קל, בפיקודו של אל"ם אביגדור בן-גל, בגזרה הצפונית של רמת הגולן. כוחות החטיבה הצליחו באחד מקרבות הבלימה המרכזיים - קרב עמק הבכא לעצור את ההסתערות הסורית בגזרה. הכוחות בקרב זה, כללו את גדוד 77 בפיקוד אביגדור קהלני, גדוד 75 בפיקוד יוסף אלדר, גדוד 71 בפיקוד משולם רטס, יחד עם סיוע משמעותי של כוחות מגדוד 74 (חטיבה 188) בפיקוד יאיר נפשי, ומגדוד 53 (חטיבה 188) בפיקוד יוסי בן-חנן. על פי מח"ט 7 אביגדור בן-גל, הצלחת החטיבה בקרב עמק הבכא, הושגה גם בזכות לחימתה המכריעה של חטיבת המילואים 679 בפיקוד אורי אור, שלחמה בגזרת נפח, ומנעה מהסורים לכתר את חטיבה 7. משולם רטס שנפל בקרב עמק הבכא, קיבל את עיטור העוז. קהלני קיבל את עיטור הגבורה.

במקביל ניהל גדוד 82 קרבות בגזרה הדרומית של הרמה.

במהלך קרבות הפריצה הישראלית לסוריה והקמת המובלעת בה, מ-11 באוקטובר 1973, לחמה החטיבה בגזרה הצפונית של ההתקפה והגיעה עד לכפר מזרעת בית ג'אן שבמורדות החרמון. כמו כן השתתפו יחידות ממנה בקרבות בגזרה הדרומית של המובלעת.

ממלחמת יום הכיפורים ואילך שוכנת החטיבה בקביעות ברמת הגולן, וכוללת שלושה גדודי טנקים (גדוד 82, גדוד 77, וגדוד 75 שלאחר המלחמה הוסב מחרמ"ש).

מלחמת לבנון הראשונה

במהלך מלחמת לבנון הראשונה לחמה החטיבה, בפיקודו של אל"ם איתן קינן, במורדות החרמון בציר הכפרים עין עטא וינטא, החטיבה כללה 3 צוותי קרב גדודיים: גדוד 75 בפיקוד זיו הלוי, גדוד 82 בפיקוד דור מוסל, וגדוד מאולתר (שכלל פלוגה מגדוד 75 ופלוגה מגדוד 82) בפיקוד ניצן סלע כמג"ד וגרשון הכהן כסמג"ד, בנוסף, גדוד הצנחנים 9264 בפיקוד יצחק נודלמן סופח לחטיבה. לעומת זאת גדוד 77 בפיקוד דוביק טל, שמנה שתי פלוגות מבצעיות, פלוגת צמ"פ (מסלול), פלוגת חרמ"ש ושתי מחלקות הנדסה, לחם תחת פיקוד יחידות אחרות בגזרה המרכזית של לבנון. הגדוד עבר ערב מלחמת לבנון לאחריות חטיבה 769 בפיקוד שאול מופז. עם פרוץ הקרבות פעל הגדוד בגזרה המערבית של הבקאע, כבש בין היתר את הכפרים עישייה, ריחן, ערמתא ועין א-טינה. בהמשך הלחימה הועבר הגדוד לכוח דן ורדי ולכוח יוסי פלד שפעל באזור אגם קרעון.

מלחמת לבנון השנייה

ערך מורחב – חטיבה 7 במלחמת לבנון השנייה

ערב המלחמה, הייתה חטיבה 7 בפיקודו של אל"ם אמנון אשל. ביום פתיחת מלחמת לבנון השנייה היה זה גדוד 82 ("געש") שנתן את התגובה הראשונית לאירוע חטיפת החיילים בגבול הלבנון. במהלך האירוע נכנס כוח משולב לתוך לבנון, אשר כלל טנק מפלוגה א'. הטנק עלה על מטען גחון וכל הצוות נהרג. הגדוד בפיקודו של סא"ל עודד בסיוק פגע בתגובה בכלל מוצבי חזבאללה הפרוסים לאורך הגדר.

מפקדת חטיבה 7 למעשה הייתה הראשונה שהוקצתה לגזרת אוגדה 91 על מנת לסייע באירועים הרבים בימי הלחימה הראשונים. החטיבה, בעזרת יחידות שסופחו אליה (גדוד 601, גדוד 299 (גדוד חרב), וגדוד 52) קיבלה אחריות בתחילה על מרחב החוף, ובתוך כך ביצעה משימות של השמדת מוצבי חזבאללה במרחב, וכן חישוף שטחים מיוערים להכנת השטח ללחימה. בימיה הראשונים של המלחמה, התמקמה מפקדת החטיבה ביישוב חניתה ומשם ניהלה את מרחב החוף.גדוד 77 שהועבר לגזרת עזה עם חטיפת גלעד שליט נשאר בגזרת עזה ולחם בה במהלך כל מלחמת לבנון השנייה.

לאחר מספר ימים, עם ההתבססות ההבנה שמסתמנת הרחבת הלחימה בלבנון, שונתה משימתה של מפקדת החטיבה והיא קיבלה אחריות במרחב שבין מלכיה ליישוב דובב. במסגרת תוכנית לכיבוש בינת ג'בייל, חטיבה 7 הייתה הכוח השלישי (יחד עם חטיבת גולני וחטיבת הצנחנים) והייתה אחראית על מרחב מארון א-ראס - ג'בל כחיל ורכס ה"שקד". לאחר האירועים בבינת ג'בייל, הוחלט על הוצאת הכוחות מהמרחב והחטיבה נשארה בהגנה במרחב כפי שהייתה פרוסה קודם.

לקראת הכניסה השנייה לבינת ג'בייל סד"כ החטיבה השתנה באופן משמעותי וכלל: מפקדת החטיבה, שלושה גדודי שריון - גדוד 82, גדוד 75, גדוד מחטיבה 673, 3 גדודי חי"ר - גדוד 299, גדוד מחטיבה 2, גדוד 435 מגבעתי (הצטרף בהמשך הלחימה), גדוד הנדסה קרבית 603, פלס"ר 7 ובסיוע ישיר גדוד תותחנים. עם הכניסה השנייה עמדו לרשות החטיבה כוחות רבים מאוד. החטיבה ביצעה את תוכניתה ואגפה את העיירה בינת ג'בייל במהלך מפתיע לאויב ובודדה החטיבה את העיירה.

גדוד 82 המשיך בלחימה בגזרת מארון א-ראס ורכס שקד כל זאת כשהוא ממשיך לפקד על גזרת אביבים. בהמשך הלחימה לחם הגדוד בגזרות מרון א-ראס, ג'בל כחיל ורכס הקָרְחבוּן והיה גדוד השריון שהתקדם משמעותית בגזרתו בלילה אחד בהובלת מ"פ ב׳ וחבר אל גדוד חרב שנותר לבדו בשטח. שני מפקדי פלוגות זכו לעיטורים בקרבות אלו, הראשון מ"פ ב' סרן עידן מורג שזכה לעיטור המופת (גם אביו של עידן, תא״ל במיל עמי מורג קיבל עיטור זה) ומ"פ א' סרן אלעד צורי זכה אף הוא בצל"ש מפקד פצ"ן על לחימתו.

גדוד 82 לחם מהיום הראשון עד הפסקת האש ואפילו אחריה. ב-21 ביולי, לאחר החלטת הממשלה על הרחבת הלחימה בגבול הצפון, הוקפץ גדוד 75 מהגזרה המבצעית אותה החזיק בגבול ישראל-מצרים והצטרף ללחימה, עיקר פעילותו של גדוד 75 הייתה בגזרות המערביות, והוא השתתף בלחימה מול העיירות בינת ג'בייל, מיס א-ג'בל, עייתא א-שעב ואף בפאתי העיר צור בעומק לבנון. בגדוד 75 קיבל מפקד פלוגת "כפיר", סרן אחסאן דקסה, אף הוא את צל"ש אלוף פצ"ן על חלקו בקרב בעיירה עייתא א-שעב עת סייע בחילוץ כוח צנחנים שנפגע קשות בהתקלות וספג הרוגים ופצועים במרחב העיירה, סרן אחסאן סיים את החילוץ תוך חתירה למגע מול האויב וללא נפגעים נוספים.

חטיבה 7 נלחמה לאורך כל המלחמה תחת אוגדה 91, והייתה החטיבה האחרונה שיצאה מלבנון. אחרוני החיילים ביציאה היו לוחמי גדוד 299 (גדוד חרב), שהיה מרבית המלחמה תחת החטיבה.לאורך המלחמה לא נהרג אף לוחם תחת פיקוד החטיבה, כאשר שירתו תחת החטיבה אלפי לוחמים בעומק לבנון (בשיא הלחימה כ-4500 לוחמים), ומאות כלי רק"מ נסעו במרחב הלחימה.גדוד 299 זכה לציון לשבח בהמלצת החטיבה לאור הישגיו הראויים לאורך המלחמה. כ-20 מלוחמי החטיבה זכו לעיטורים במלחמה על הפגנת אומץ לב, גבורה, מקצועיות ומצוינות לאורך המלחמה.

העשור השני של המאה ה-21

ב-2014 החלה חטיבה 7 בהסבה מטנקי מרכבה סימן 2ד לטנקי מרכבה סימן 4מ המצוידים במערכת ההגנה האקטיבית "מעיל רוח".^[21][3]

בשנת 2015 גיבשה זרוע היבשה תוכנית לסגור את החטיבה אך המהלך בוטל בהתערבות הרמטכ"ל.^[22]ביולי 2016 סיימה את ההסבה, כאשר גדוד 82, הגדוד המשוריין הראשון בצה"ל, הוסב לגדוד מרכבה סימן 4מ.^[7]

ב-2018 נכללה החטיבה, ביחד עם גדחה"ן 603 וחטיבת גולני, בצק"ח גדעון, צוות קרב חטיבתי ניסיוני.

מלחמת חרבות ברזל

בזמן מתקפת הפתע על ישראל הגן גדוד 77 של החטיבה על גבול רצועת עזה. הגדוד נלחם בקרבות קשים כנגד המחבלים שנהנו מיתרון כמותי ומודיעיני והיו מצויידים בנשק נ"ט רב, אך לא פעל כמסגרת גדודית כי אם במסגרות קטנות מאוד ואף כטנקים בודדים. במהלך הלחימה ספג הגדוד אבידות בנפש, בטנקים, ובלוחמים שנחטפו לרצועת עזה.^[23][24]

בהמשך הלחימה ערך הגדוד פשיטות עומק לתוך שטח רצועת עזה, לטיהור האזור ממחבלים ולאיתור נעדרים.^[25]

עם כניסת צה"ל לרצועה, הופקדה החטיבה בעיקר על כיבוש החלקים הדרומיים של צפון הרצועה, יחד עם חטיבת גולני, שגם היא משויכת לעוצבת געש ולצק"ח גדעון. לאחר שכיתרה את צפון הרצועה מדרומה, המשיכה החטיבה צפונה לאורך קו החוף, ובכביש המרכזי המוביל לעיר עזה, שעובר לאורך כל מרכז הרצועה (בחלקו הצפוני). בין היתר נכבשו נקודות מרכזיות בצפון הרצועה, כגון בית המחוקקים, קרית הממשלה, מפקדת המשטרה המרכזית, הפקולטה להנדסה (ששימשה מתקן לייצור אמל"ח של אירגוני הטרור), מתקני שיגור ומנהרות.

גדוד 79 - בעבר תחת חטיבה 7

תקופה ראשונה - עד 1964

בתחילת מאי 1948 הוקם גדוד שריוניות ראשון בשם חמ"ש א' במסגרת שמ"ש (שירות המשוריינים - לימים חיל השריון). לרשות הגדוד עמדו תשעה זחל"מים ומספר יחידות של שריונית וייט, תוצרת בית.עם הקמת חטיבה 7 (אמצע מאי 48) הגדוד הועבר אליה וכונה גדוד 73. הגדוד לחם בקרבות לטרון. בהמשך שונה שמו לגדוד 79, אשר לחם במבצע חירם, וכבש, בין היתר, את ג'יש (גוש חלב). באוקטובר 1949 במסגרת הארגון מחדש של צה"ל לאחר מלחמת העצמאות, הגדוד אורגן כגדוד חרמ"ש סדיר בחטיבה 7.בסוף 1953 פורק גדוד 79 הסדיר וכדי לשמור על שמו ניתן הכינוי 79 לאחד מגדודי החרמ"ש מילואים של חטיבה 27. ככזה הוא לחם במלחמת סיני. על מנת לשמור על המורשת של הגדוד הסדיר לשעבר, הועבר הכינוי 79 ב-1964, לגדוד המגח הסדיר שהוקם באותה עת במסגרת חטיבה 7.

מ-1965 - גדוד המגח הראשון - גדוד "סופה"

בשנת 1964 משלחת של כ-40 קציני צה"ל יצאה לגרמניה לצורך לימוד וקליטת טנקי הפטון האמריקאיים. בין הקצינים נמנו: ג'קי אבן (המג"ד הראשון), נתק'ה ניר (הסמג"ד הראשון),אהוד אלעד, חיים ארז, אריה קרן, אדם ויילר, שלום אנגל (עין גל), עמוס כץ, עמרם מצנע, אמנון גלעדי, רוני מקלאוד, חגי רגב, יום-טוב תמיר, אביגדור קהלני, יואל גונן, אבירם גלעד, יוסי בן-חנן, אילן מעוז.עם חזרת המשתלמים מגרמניה, בתחילת 1965, הוקם הגדוד במחנה נתן כגדוד אם-48 איי 1. הטנקים כונו בצה"ל בשם מגח.הגדוד פעל במסגרת חטיבה 7, והיווה גרעין לקליטת טנק המגח בצה"ל. ממנו יצאו קצינים ולוחמים שהקימו ואיישו, החל מ-1967, גדודים (כגון 46, 195, 52) בחטיבות המגח שהוקמו (חטיבה 401, חטיבה 600, חטיבה 14).

מלחמת ששת הימים

גדוד סדיר של טנקי פטון M48-A2, במסגרת חטיבה 7, בפיקוד אהוד אלעד. במקור כלל הגדוד ארבע פלוגות מגח אורגניות בפיקוד אבירם גילעד, בן-ציון כרמלי, יום-טוב תמיר ואביגדור קהלני. מראשית המלחמה הועברה פלוגת יום-טוב תמיר תחת פיקוד גדוד 9, גדוד החרמ"ש של חטיבה 7. מתום היום הראשון הצטרפה לגדוד פלוגת מגח מילואים מגדוד 46 (גדוד ההקמה של חטיבה 401), בפיקוד שלום אנגל,^[26] שבדיעבד היוותה את פלוגת החוד של חטיבה 7 במלחמה.

ביום הראשון הגדוד לחם ברצועת עזה, בציר ח'אן יונס - רפיח, פרץ את מערך שיח' זוויד ומעבר הג'יראדי. בקרב הג'יראדי נהרג המג"ד, ואת הפיקוד קיבל סגנו - חיים ארז. בהמשך התקדם הגדוד לאל עריש שבסיני, לתעלה.

תיאור מפורט של קרבות הגדוד מופיע בספרו של שבתי טבת - "חשופים בצריח". כינוי הגדוד בספר הוא "ש 14".

מפקדי גדוד 79

ב-1968, במסגרת ארגון חטיבות השריון על פי סוגי טנקים, הועבר הגדוד לחטיבה 401, שהפכה לחטיבת מגח סדירה. בתמורה, קיבלה חטיבה 7 את גדוד השוט 63 (שמספרו שונה ל 53).

בהמשך, עם פרוץ מלחמת יום כיפור עבר גדוד 79 לחטיבה 14.

נכון ל-2022 גדוד מילואים 79, במסגרת חטיבת מילואים 14. מספרי הגדוד והחטיבה הועברו והחליפו את המספרים של חטיבת מילואים 278, למטרת שימור מורשת חטיבה 14 הסדירה.

• 
  שריונית וייט (מקדימה) ושריונית גי.אמ.סי. אוטר (שתי מכוניות בשורה השניה).
• 
  שריונית דיימלר (מקדימה) ושריונית מרמון הרינגטון (מאחורה), במפגן צבאי בחיפה, אפריל 1949.

• 
  M50 סופר שרמן
• 
  AMX-13
• 
  שוט (צנטוריון)
• 
  מגח (פטון M48)
• 
  שוט קל (צנטוריון משופר)
• 
  מרכבה סימן 1
• 
  מרכבה סימן 2
• 
  מרכבה סימן 4מ מצויד במערכת הגנה אקטיבית לטנקים מעיל רוח (נוכחי)

סמל החטיבה כולל אלמנטים רבים מההיסטוריה שלה. הצלע העליונה של הסמל צבועה בצבעי דגל ישראל; החץ האדום מסמל את פריצת דרך בורמה על ידי החטיבה; הכוכב המשושה (מגן דוד) המופיע בו הוא טלאי צהוב, לזכר המעפילים שגויסו לחטיבה מיד עם הגעתם ארצה במהלך מלחמת השחרור ונפלו בקרבות בלטרון; הרובה המכודן מסמל את גדודי החי"ר; הברק מסמל את גדוד השריון (חטיבה 7 הייתה במקורה חטיבה משוריינת ולא חטיבת שריון, כפי שהיא כיום); והצלבת הברק והרומח מסמלים שיתוף פעולה בין החי"ר לשריון. הסמל יוצר גם את הספרה 7 בשילוב החץ והדגל. זהו סמל היחידה הראשון שהכיל גם את מספר היחידה שלו.

צוות הווי

במהלך שנות השישים ותחילת שנות השבעים קיימה החטיבה צוות הווי שנחשב לוותיק ולטוב ביותר מבין צוותי ההווי של השריון. במהלך שנות קיומו הקליט הצוות שני תקליטים מסחריים, הראשון בחברת "פולידור", "חצופים בצריח" והשני במסגרת תקליט שאיגד שירים של הרכבים של חיל השריון ויצא לאחר מלחמת יום כיפור. "חצופים בצריח", כלל שירים כמו "את חכי לי ואחזור", "ליאורה", "צאי למרפסת אלווירה", "מה תביא לי" ו"זמר אביב" – הביצוע המקורי לשיר "ים השיבולים" של להקת "הגבעטרון". בין חברי הצוות היו גם אנדריי צוויג, סולן ומפקד הצוות, וזהבה גוטמן.

המנון החטיבה

השיר "דרך לוחם" (נקרא גם "שבע אַת פלדה רוגשת") נכתב על ידי אביגדור קהלני ונחשב להמנון היחידה. השורה "שבע... אַת החטיבה", שורה מוכרת ובולטת מפזמון השיר, נחשבת לסיסמה מובילה בחטיבה:

שֶׁבַע - אַתְּ פְּלָדָה רוֹגֶשֶׁת
שֶׁבַע - סַעַר בָּרָמָה
שֶׁבַע - אַתְּ אָדָם עַל עֶשֶׁת
אַתְּ הַחֲטִיבָה!

— המנון חטיבה 7

• אנדרטת עוצבת סער - אתר הנצחה לזכר חללי החטיבה במרכז רמת הגולן, ליד צומת קצרין דרום לכיוון חושניה (מזרח).
• אנדרטת עוצבת סער (לטרון) - אנדרטה לזכר חללי החטיבה הממוקמת על גבעה ליד מנזר לטרון.
• אנדרטת פלס"ר 7 - אנדרטה לזכר חללי פלס"ר 7, כקילומטר דרומית לכפר בוקעתא על כביש 98, צפון רמת הגולן.
• אתר הנצחה לקרב עמק הבכא - מזרחית להר חרמונית, בפניה מזרחה אל מול קיבוץ אל-רום.
• אתר הנצחה לנופלי גדוד 82 - ליד צומת קצרין דרום לכיוון קצרין (צפון)

^[27]

• דני אשר, 7 את החטיבה, סיפורה של חטיבת השריון 7 בסער המלחמות 1948 - 2006, הוצאת החטיבה.
• משה גבעתי, "בודדים על התל - קרב תל א-סקי במלחמת יום הכיפורים", הוצאת 'רעות', 2009.
• שקד טורם, "חטיבה שבע זה במבצעים ברצועת עזה, זה בלבנון השנייה. חטיבה שלמדינת ישראל היא סמל" ריאיון עם מפקד חטיבה 7 אל"ם נדב לוטן, במחנה, 10 במאי 2015.
• אילן סהר, עד קצה היכולת - חטיבה 7 במלחמת יום הכיפורים, הוצאת מערכות / מודן, 2013.
• אלישיב שמשי, נוע כבר, לכל הרוחות!" על מהירות בשדה הקרב, הוצאת מערכות ומודן, 2011, עמ' 27 - 48 - הפרק מתאר את הלחימה של החטיבה ב-5 וב-6 ביוני במלחמת ששת הימים בחזית המצרית.
• אלוף שלמה שמיר "...בכל מחיר...לירושלים" הוצאת מערכות/משרד הביטחון, 1998, 529 עמ'. הספר כולל תיאור הקמת החטיבה, ניתוח קרבות לטרון ופירוט שמי של מצבת כוח האדם שלה.
• אילן סהר, מורשת חטיבה 7 בקרבות רמת הגולן במלחמת יום הכיפורים - חלק א' - קרבות הבלימה, זרקור - מחלקת היסטוריה צהל, 2013
• אילן סהר, מורשת חטיבה 7 בקרבות רמת הגולן במלחמת יום הכיפורים - חלק ב' - קרבות ההבקעה, זרקור - מחלקת היסטוריה צהל, 2013
• אביגדור קהלני, עֹז 77, תל-אביב: שוקן, 1975, מסת"ב 965-19-0059-8
• בני ברץ, גדוד 71 במלחמת יום הכיפורים - קורותיו של גדוד 71 בחטיבה 7, בפיקודו של סאל משולם רטס זל, 2015
• אילן סהר, סיפור לחימת כוח עמוס גדוד 71 במלחמת יום כיפור 1973 במסגרת חטיבת 7 במובלעת הסורית רמת הגולן, 2013

מיזמי קרן ויקימדיה
טקסט בוויקיטקסט: פלס"ר 7 ביום הכיפורים
טקסט בוויקיטקסט: אמנון לביא: תיאור הלחימה של פלוגה מ' מגדוד 77 בבלימה, במלחמת יום הכיפורים
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חטיבה 7

• אתר האינטרנט הרשמי של חטיבה 7
• אמיר בוחבוט, "היינו מוכנים לסוג הלחימה בלבנון", באתר nrg‏, 26 באוגוסט 2006
• רון בן ישי, מוטב מאוחר: השריון עושה היסטוריה, באתר ynet, 4 ביולי 2008
• מידע על חטיבה 7 בקטלוג הספרייה הלאומית
• חטיבה 7 באתר יד לשריון
• מיכאל (מיקי) כהן, תדי איתן, 'הקומנדו הצרפתי' וגדוד 75 במלחמת העצמאות, עלי זית וחרב ו', 2006, עמ' 99–150
• תא"ל (מיל') איתן קינן, ‏חטיבה 7 במלחמת שלום הגליל - דגשים מפרי עטו של מפקד החטיבה, שריון 27, דצמבר 2007, עמ' 35-33, באתר "יד לשריון"
• אתר ההנצחה של חטיבה 7 באתר "נלך".
• עדות אביגדור בן-גל, מפקד החטיבה במלחמת יום הכיפורים, בפני ועדת אגרנט, באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון(הקישור אינו פעיל, 26.10.2021)
• אביגדור בן גל משוחח, במהלך קרב עמק הבכא, עם אביגדור קהלני ברשת הקשר החטיבתית, סרט בערוץ YouTube של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
• נעם ויטמן, חטיבה 7 משתדרגת: הטנקיסטים יצוידו במרכבה סימן 4, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 9 בפברואר 2014
• עוז 77 - סרטם של אביגדור קהלני ואליצור ראובני, סרטון באתר יוטיוב
• רותם קליגר, 7 דברים שלא ידעתם על חטיבה 7, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 13 בינואר 2015
• שמואל אלגוזי, הצגת מגוון היכולות של גדוד 603 של חיל ההנדסה הקרבית, סרטון באתר יוטיוב
• נטע צ'חנובסקי, אתר צה"ל, הכינו את אטמי האוזניים: הצצה ליכולות גדוד "להב", באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 10 בדצמבר 2015
• נועם אמיר, ‏סיום עידן: גדוד 77 של השריון נפרד מ"מרכבה סימן 2" וחונך טנק חדש ורב עוצמה, באתר מעריב אונליין, 12 בנובמבר 2015
• כך השמידו לוחמי השריון עמדת חמאס בגבול עזה, באתר צה"ל, 27 בפברואר 2017
• 11 בינואר 2018: 7-77 בתרגיל עם סימן 4, ביטאון חיל השריון, אתר יד לשריון, 11 בינואר 2018
• שמעון כהן, לאתר, להתקרב ולנטרל, באתר ערוץ 7, 9 בינואר 2018
• יריב פלג, "השריון לא רלוונטי? תשאלו את דאעש", באתר ישראל היום, 31 במאי 2018
• מיכאל אוריה, מערכת אתר צה"ל, הצטרפנו לפלס"ר 7 וגילינו למה קוראים להם "רוחות הרפאים בעומק שטח האויב", באתר צה"ל, 2 בספטמבר 2018
• מיכאל אוריה, מערכת אתר צה"ל, בעזה, סוריה ולבנון - מול מי מתמודדים לוחמי חטיבה 7?, באתר צה"ל, 17 בפברואר 2019
• עופר מתן, חיזבאלוני ניסוי, באתר "ידיעות אחרונות", 20 ביוני 2019
• עינב גרינברג כהן, הצטרפנו לתרגיל האחרון של פלס"ר 7 - כפי שאתם מכירים אותו היום, אתר צה"ל, 24.05.2021
• ישראל, צה"ל. חיל השריון. חטיבה 7, דף שער בספרייה הלאומית
• יפתח נורקין, חטיבה 7 – בין מלחמת יום הכיפורים למלחמת לבנון השלישית, בין הקטבים, גיליון 40, יולי 2023.
• השריונרים של חטיבה 7 יצאו לראשונה מעזה - "מטפלים בטנק כדי לחזור", בביצוע 31 בינואר 2024, סרטון בערוץ "כאן חדשות", באתר יוטיוב (אורך: 04:12)