אדוארד רובינסון

אדוארד רובינסון נולד בקונטיקט. אביו היה כומר בכנסיית הקהילה של העיירה במשך ארבעה עשורים. רובינסון הצעיר לימד בבתי ספר באיסט הייבן ובפארמינגטון בשנים 1810–1811 כדי להרוויח כסף לקולג'. הוא למד במכללת המילטון (אנ'), בקלינטון, ניו יורק, שם לימד דודו, פרופסור סת' נורטון.^[2] הוא סיים את לימודיו בשנת 1816.לאחר מכן לימד בסמינר התאולוגי באנדובר שבמסצ'וסטס (אנ'). בשנים 1826–1830 שהה בגרמניה ולמד בהאלה ובברלין, שהיו אז מרכז עולמי לחקר המקרא ולהבנת ההיסטוריות של התנ"ך. עם שובו לארצות הברית התמנה כפרופסור לתאולוגיה וכתבי קודש. בסוף ימיו התגורר בבוסטון.

רובינסון ביטא פנים שונות של כישוריו בכתיבתו. הוא דגל בהפצת ידע לציבור רחב, ולא בהוראתו במגדל-השן בלבד. לכן כתב ספרים רבים שמצטיינים באיכות מחקרית גבוהה ועם-זאת ניתנים לשימוש למשכיל מן השורה.

הוא הוציא בשנת 1843 כתב עת תאולוגי, הראשון בארצות הברית, ה-Bibliotheca Sacra.

ב-1841 פרסם שלושה כרכים של מחקרים בעקבות מסעותיו בארץ ישראל – Biblical Researches in Palestine,^[3] ובעקבות מסעו השני הוציא מהדורה שנייה מורחבת ב-1856. המחקרים היו פרי עבודה משותפת עם המיסיונר האמריקאי עלי סמית שידע ערבית ושימש לרובינסון מתורגמן ומורה דרך במסעותיו בארץ ישראל.

רובינסון הוציא מספר ספרים על לשון המקרא, חלקם כתב וחלקם תרגם לאנגלית מגרמנית (שלמד בעת שהותו בברלין). תרגם את המילון (לקסיקון) לעברית מקראית של וילהלם גֵזַניוּס (1836, מהדורה חמישית 1847), ששימש כבסיס למילון החשוב לעברית מקראית בשפה האנגלית: "בראון דרייוור ובריגס" (B.D.B.). כמו כן הוציא מילונים ליוונית של הברית החדשה.

רובינסון נסע לארץ ישראל ב-1838 בחברת הכומר אלי סמית' . הוא פרסם את המחקרים המקראיים בארץ ישראל בשנת 1841, ועל כך הוענק לו מדליית הזהב של החברה הגיאוגרפית המלכותית בשנת 1842. ^[4] הוא נבחר לעמית באקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעים ב-1847. ^[5] הם חזרו לארץ ישראל תחת השלטון העות'מאני ב-1852 לחקירות נוספות. בשנת 1856 התפרסמה המהדורה המוגדלת של חקר המקרא בו זמנית באנגלית ובגרמנית.

בין השאר ביקר בירושלים ותיאוריו שופכים אור על היישוב היהודי בירושלים באותה תקופה. רובינסון חשף את מסתריה של נקבת השילוח הקדומה בעיר דוד, וקדם בכך לצ'ארלס וורן. בשנת 1838 גילה את קשת רובינסון, הקרויה על שמו^[6].

במסעו הראשון, בסיור בנגב בשנת 1838, גילה את חשיבותה הארכאולוגית של באר אברהם בבאר שבע. הוא המשיך דרומה והגיע עד חורבות ניצנה, אותן זיהה בטעות כעבדת העתיקה. אף שטעה בזיהויו הותיר רובינסון תיאור מפורט וראשוני של עתיקות ניצנה על כל חלקיה, כולל האקרופוליס ועליו מצודה ושתי כנסיות עתיקות.

רובינסון זיהה מקומות רבים בארץ ישראל, המוזכרים בתנ"ך ובברית החדשה, ביניהם גם כפרים ערבים שהוקמו, על פי השערותיו, על חורבות יישובים ישראלים קדומים. בכתביו תיאר רובינסון לא רק את החלקים הארכאולוגיים של ארץ ישראל במאה ה-19, אלא גם את הרובד האנושי והעושר התרבותי של ארץ ישראל במאה הי"ט.

• חיים גורן, "אדוארד רובינסון – אבי המחקר המדעי של ארץ ישראל", בתוך: ארץ חמדה – ירושלים וארץ ישראל, מאמרים ומחקרים (אריאל 206–207), הוצאת אריאל, תשע"ד, עמ' 64–74

מדיה וקבצים בנושא אדוארד רובינסון בוויקישיתוף

• ידין רומן, "אחד עשר יום מחורב". על גילוייו של אדוארד רובינסון
• ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן, ארכאולוגיה והמקרא: זיהויים גאוגרפיים
• עודד ליפשיץ, ירושלים בתיאורי המקרא ובמציאות ההיסטורית - פרסומי אוניברסיטת תל אביב
• חיבורם של רובינסון וסמית, Biblical Researches in Palestine, מהדורת 1856, כרך א, כרך ב, באתר Making of America Books
• עבודותיו של רובינסון בקטלוג הספרייה הלאומית
• אדוארד רובינסון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי אדוארד רובינסון בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• אדוארד רובינסון (1794-1863), דף שער בספרייה הלאומית