אורי דה בר

דה בר נולד בחיפה, למד בבית הספר היסודי ליאו בק וסיים תיכון מקצועי בשנת 1955. בשנת 1956 התגייס לחיל החימוש והשתחרר בדרגת רב-סרן לאחר שמילא תפקידים פיקודיים. כקצין מילואים השתתף במבצע קדש, במלחמת יום כיפור ובמלחמת לבנון הראשונה.

בין השנים 1964-1960 למד אדריכלות ב-Akademie für Bautechnik במינכן וקיבל תעודת מהנדס. לאחר מכן למד בינוי ערים ואומנות באקדמיה לאמנות בדיסלדורף(אנ'), בין היתר אצל יוזף בויס.

במקביל ללימודיו, יצר ציורי שמן על בד וציורי אקווארל והשתתף בתערוכות קבוצתיות. ב-1967 פתח דה בר משרד אדריכלות בדיסלדורף. במסגרת פעילותו השתתף בתחרויות אדריכלות ובשנת 1968 זכה בפרס בתחרות בינלאומית לתכנון עירוני בצ'כוסלובקיה.

דה בר שב לישראל עם משפחתו ב-1972 ובשנת 1974 עבר להתגורר במדרשת שדה בוקר בנגב עם מקימי המדרשה, ושימש כמנהל הטכני ("מהנדס העיר") של הישוב^[2]. בשנת 1986 קיבל את פרס בן-גוריון על תרומתו בתכנון ופיתוח המדרשה וצריף בן-גוריון בקיבוץ שדה בוקר.

במקביל לפעילותו האמנותית, דה בר היה פעיל במיזמים אקולוגיים וחברתיים לשיפור הערכים האקולוגיים והחברתיים בארץ ובעולם ולהעלאת המודעות בנושאים אלה^[3]. בשנות ה-90 עבר להתגורר בכפר סבא, עמד בראש האגף לשיפור פני העיר בעיריית כפר סבא^[4], ופעל לפיתוח חזות פני העיר ולהצגת אמנות במרחב הציבורי^[5].

כנער למד דה בר אמנות בבית רוטשילד בחיפה, ועסק בה מאז ולכל חייו. הוא היה אמן מולטי-מודלי ופיתח סגנון אמנותי ייחודי תוך התנסות בז'אנרים שונים. הוא יצר ציורי שמן, אמנות אקולוגית, מיצבים ופיסול בברונזה ובבטון. עבודותיו התאפיינו בקווים ועיצובים מעוגלים בדומה לאלמנטים בטבע ובשונה מן העולם המכני והמלאכותי. במונחים מתחום האמנות ניתן לתאר את יצירותיו כ"ביומורפיות" (Biomorphic abstractionalism).

דה בר שילב ביצירותיו פרקטלים דמויי אלמנטים ביולוגיים בין-ממדיים ומן החלל החיצון. כאמן, נתן ביטוי למעורבות בבעיות חברתיות סביבתיות ואקולוגיות וביצירת האמנות האקולוגית שלו תלמידי בית ספר ממגזרים שונים^[6], אנשים עם מוגבלויות ובעלי צרכים מיוחדים^[7]. יצירות האמנות שלו השתלבו והתמזגו בנופי העיר והטבע, תוך שימוש באלמנטים ארכיטקטוניים קיימים והפיכתם לאמנות הפיסול הסביבתי.

בתחילת המאה ה-21 החל להקים ולהשתתף בתערוכות בישראל ומחוצה לה באופן מקצועי. בין היתר הציג דה בר גינות אקולוגיות בכנסת בירושלים^[8], בבית החולים מאיר שבכפר סבא, בקניון ארנה, בכיכר המרכזית בפראג, בפארק סאן גיוליאנו (הגן האקולוגי הגדול באירופה) פרויקט שדה של פרחים עשויים מבקבוקי משקה מפלסטיק "Carpet of Joy" בגואה שבהודו ועוד.

עבודותיו של דה בר מוצגות בגלריות במרכזי אמנות ומוזיאונים בארץ^[9] ובחו"ל, בין היתר בוונציה, גנואה, בניו דלהי שבהודו, בבייג'ינג ובניו יורק. בעבודותיו עשה דה בר, שימוש חוזר בחומרי פסולת יום יומיים ושיתף כאמור, קהילות שונות בבניית המייצבים.

בשנת 2017 השתתף דה בר בתערוכת פיסול בינלאומית בשינגדאו, סין, והציג עבודות שזיכו אותו בתעודת הוקרה ונרכשו על ידי המוזאון הלאומי בבייג'ינג. מאמצע שנות ה-90 ועד למותו היה חבר קבוע במוזיאון האמנים הבינלאומי, ובנוסף היה חבר באיגוד האמנים הפלסטיים בישראל והשתתף ב-40 תערוכות קבוצתיות בישראל ומחוצה לה - בכלל זה 4 פעמים בביאנלה של ונציה.

אורי דה בר נפטר ב-5 ביולי 2022. הותיר אחריו אישה, זהבה, ארבעה ילדים, בהם העיתונאי שילה דה-בר, ו-14 נכדים.

• אתר האינטרנט הרשמי של אורי דה בר
• אתר האינטרנט הרשמי של אורי דה בר
• תערוכות חדשות, באתר ynet, 21 בפברואר 2001
• אומנות מדור לדור - תערוכה קבוצתית-"מדור לדור" במרכז עמיעד ביפו, באתר הפורטל הישראלי לאמנויות
• תיחת תערוכה: לוח שנה – כסות ועונה - אמני 'נקודת מבט', באתר כפר סבא
• סניף שהם, באתר המועצה לישראל יפה