אלינא פיצ'רסקי

פיצ'רסקי נולדה בעיר סנקט פטרבורג שברוסיה. היא נכדתו של ד"ר גדליה פיצ'רסקי, שהיה ראש קהילת יהודי לנינגרד ואחד מהמנהיגים הרוחניים של בית הכנסת הגדול שבעיר בשנות ה-40 וה-50.^[1] בשנת 1973 עלתה עם משפחתה לישראל, והם התגוררו בירושלים.

כשהייתה בת 6 עברה תאונת דרכים קשה. הפגיעות שנותרו בגופה הובילו אותה מאוחר יותר להימשך לריקוד ומחול. בתחילת שנות ה-80, כשהייתה בחטיבת הביניים, החלה לרקוד בחוגי ג'אז מקומיים. למחול המזרחי התוודעה באמצעות צפייה בסרטים ערביים בימי שישי בערב בטלוויזיה, מנהג שהיה נפוץ באותה העת. הריקוד האוריינטלי קסם לה, והיא נשבתה בסגנון הייחודי והאותנטי של הרקדנית המצרית בה צפתה.^[2] היא חיפשה מורה למחול מזרחי, אך בתחילת שנות ה-80 בירושלים התחום לא היה מפותח או נפוץ. אחרי חיפוש נרחב פגשה את סרקיס דמרג'יאן, שהיה בעברו רקדן בסגנון המזרחי ובאותן שנים היה בעל מספרה בירושלים המזרחית. היא ביקשה ממנו לתת לה שיעורים וכך היא החלה ללמוד.^[3][4]

קריירה אמנותית

בשנת 1987 החלה פיצ'רסקי ללמוד לתואר ראשון במדעי הרוח, עם התמקדות בפסיכולוגיה וההיסטוריה של המזרח התיכון, באוניברסיטת תל אביב, ועברה להתגורר בעיר. במקביל ללימודים החלה ללמד שיעורי מחול מזרחי מטעם אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה. השיעורים הפכו מהר מאוד לפופולארים ותפסו גם את תשומת הלב של העיתונים.^[3] באותן שנים גם המשיכה להופיע בעצמה על במות ובאירועים. אחד ממוקדי המופע הנפוצים שלה היה המועדון הטורקי "פאמי בבק" ביפו, שם הופיעה לצד תזמורת חיה שהובאה למקום מטורקיה. החשיפה למוזיקה הטורקית השפיעה על יצירותיה של פיצ'רסקי ונשזרה לסגנונה המחולי. כמו כן, באותה התקופה הוזמנה פיצ'רסקי על ידי השגרירות האמריקאית להופיע בסדרת אירועי תרבות של הכח הרב לאומי בסיני, שבמצרים.

מסוף שנות ה-80 פיצ'רסקי נסעה פעמים רבות למצרים ובמיוחד לקהיר כדי ללמוד ולהכיר לעומק את התרבות המקומית. בביקוריה במדינה הקפידה לבקר גם מעצבי תלבושות אותנטיים וללמוד אצל מורים מקומיים נודעים כמו: מחמוד רדא, מקים ומנהל להקת הפולקלור "רדא"; מוחמד חאליל, הכוריאוגרף של הרקדנית המפורסמת נגואה פואד; רעיה חסאן, מנהלת פסטיבל ריקודי בטן "אהלן וסהלן"; מונה סעיד, רקדנית וכוכבת קולנוע מצרי; ועוד.

בשנת 1990, במסגרת כנס ריקודי בטן שהתקיים בירושלים שנערך ביוזמתה של פרופ' רחל מילשטיין, התקיימו סדנאות אמן של מורים ממצרים, מאירופה ומארצות הברית. בכנס זה התוודעה פיצ'רסקי לאמנים שהפכו בהמשך הדרך להיות מוריה, ביניהם: אלנה לנטיני, סרינה וילסון והאמן איברהים פאראח, מו"ל ועורך המגזין "ערבסק". בשנת 1993 נסעה לניו יורק כדי ללמוד אצלו.

בשנת 1991 החלה פיצ'רסקי ללמוד תואר שני בתרפיה בהבעה וביצירה באוניברסיטת לסלי האמריקאית. היא למדה בשלוחתה בישראל ובבוסטון שבארה"ב, והתמחתה בטיפול בתנועה. עבודת התזה שלה עסקה באיכויות הטיפוליות של המחול המזרחי, תחום שנחשפה אליו מאז שהחלה ללמוד בעצמה את הריקוד וגם כשלימדה אותו.^[5][6] את הפרקטיקה הטיפולית במסגרת לימודיה עשתה בטיפול הבעתי בתנועה ומחול עם קבוצות של נשים במצוקה במסגרת פרויקט "יחדיו".

בשנת 1996 יצרה פיצ'רסקי את יצירתה הבימתית העצמאית הראשונה, "הרמון של אישה אחת", שעלתה בבכורה בתיאטרון צוותא, שבתל אביב.^[6][4] המופע עסק בפניה השונות של הנשיות באמצעות גילום דמויות נשים הדרות יחדיו וכולן למעשה הן אישה אחת. המופע שילב תזמורת ערבית אותנטית שבראשה עמד נגן הדרבוקה סאלח היבי. לאחר שיתוף הפעולה ביצירה, היבי הפך לשותף מרכזי ביצירותיה של פיצ'רסקי והם עובדים ביחד עד היום. "הרמון של אישה אחת" היה מופע המחול המזרחי היצירתי הראשון שהופיע על במות הממסד האמנותי בישראל. דרכו אל הבמה לא הייתה קלה, ורק לאחר שהעיתונות והקהל הראו התעניינות במופע,^[7] פיצ'רסקי הציגה אותו במרכז סוזן דלל. כך למשל, ירמי פינקוס כתב על העבודה בעיתון העיר: "היכולות הטכניות שלה [של פיצ'רסקי] וירטואוזיות. המחול שלה חושני. היא בונה כוריאוגרפיות אישיות ואינטליגנטיות המתעצמות בעזרת התזמורת הסוחפת."^[8] בהמשך המופע גם הוזמן לפסטיבל הקיץ של סוזן דלל. מאוחר יותר הפך המוסד האמנותי לאולם הבית של פיצ'רסקי.^[9]

באפריל 1996 הוזמנה פיצ'רסקי להופיע בפסטיבל "Cirkus Prinsessan Festival" בסטוקהולם, שבשוודיה, שהוקדש לנסיכה כריסטינה, אחות המלך. הפרמיירה של הפסטיבל התקיימה בנוכחות כל בית המלוכה ושודרה בשידור חי בערוץ הסקנדינבי המרכזי.

בשנת 1997 הצטרפה פיצ'רסקי כחברה לעמותת הכוריאוגרפים.

בשנת 1998 שימשה כסולנית ב"להקת כרמון" ביצירה המקורית "תמנע" על פי סיפור מאת דוד פרישמן. היא הוזמנה לתפקיד על ידי הכוריאוגרף ומנהיג הלהקה יונתן כרמון. במסגרת המופע היא גילמה את דמותה של תמנע במחול מזרחי, והשתתפה בסיבוב ההופעות עם הלהקה ברחבי הארץ ובהופעה ייצוגית בתערוכת האקספו בליסבון,שבפורטוגל, באותה השנה.

בשנים 1999 ו-2000 הוזמנה פיצ'רסקי על ידי מרכז סוזן דלל לנהל אמנותית את ההפקות "רוקדים מזרח" ו"אגן של שושנים".

בשנת 1999 יצרה יחד עם אמנית הפלמנקו נטע שיזף את המופע "מורנה אמורה",^[10][11] שמתאר דיאלוג נשי בין המחול המזרחי לפלמנקו ומפגיש בין התרבות הערבית לבין התרבות הספרדית. הפרימיירה של המופע עלתה ב"פסטיבל אישה" בתיאטרון חולון, בחודש מרץ באותה השנה. היצירה הופיעה במשך 20 שנים על במות מרכזיות, אירועי תרבות ופסטיבלים רבים בישראל וברחבי העולם, וזכתה לביקורות משבחות רבות. בין המקומות בהן היא הופיעה: הפקה אירופאית חגיגית לרגל המעבר למילניום החדש בסן מוריץ – שווייץ בדצמבר 1999, "פסטיבל ישראל" בירושלים ביוני 2000,"פסטיבל המחולות כרמיאל" בשנים 2000–2001, "פסטיבל האביב" שבקייב אוקראינה 2001, "חשיפה בינלאומית" במרכז סוזן דלל 2002, "פסטיבל מחולוהט" בסוזן דלל בחודש אוגוסט 2001–2004, ופסטיבל "ביולו" באיסטנבול שבטורקיה בשנת 2004.^[12] כמו כן, המופע גם יצא לסיבוב הופעות וסדנאות בארצות הברית בשנים 2004^[13] וב-2006^[14], ובשנת 2013 אף הופיע בפסטיבל הבינלאומי BDC בנינגבו – סין.

בשנת 2002 יצרה את המופע "געגועים ללולו",^[15][16][17] העוסק באחת מהדמויות מהמופע "הרמון של אישה אחת". גם בהפקה הזו נמשך שיתוף הפעולה בין פיצ'רסקי לתזמורת האותנטית. היצירה הופיעה עד 2005 בעיקר במרכז סוזן דלל, במוסדות תרבות ברחבי הארץ, וגם הוצגה בפסטיבל "חשיפה בינלאומית".

במקביל לעבודה על המופע צילם אותה הבמאי אבי נשר לסרטו הדוקומנטרי "אוריינטל"^[18][19] שיצא לאקרנים שנה מאוחר יותר. במסגרת הצילומים לסרט תיעד נשר את פיצ'רסקי והנגנים בעבודתם. בסרט, עשייתם מוצגת לצד סדרת שיחות עם פוליטיקאים ישראלים ופלשתינאים, בעקבות קריסת שיחות השלום הישראליות-פלשתינאיות בקמפ-דויד בשנת 2000. הסרט זכה בפרס "רוח החופש" והוצג בפסטיבלים ברחבי העולם.

בשנת 2005 יצרה את "דלישס",^[20] וב-2006 את "דהב",^[21] שני מופעי יחיד בליווי תזמורת אותנטית שעלו במרכז סוזן דלל.

בשנת 2008 יזמה פיצ'רסקי את ערב מופעי המחול "טורקיז וארגמן",^[22]מסגרת שמזמינה מדי שנה רקדנים ויוצרים להגיש עבודות שעוסקות במחול המזרחי המסורתי, בפולקלור ובפרשנויות עכשוויות ואישיות למחול המזרחי. המיזם נחשב לפרויקט הדגל של פיצ'רסקי בתחום המחול המזרחי, ומהווה עד היום אמצעי לקידום ופיתוח הז'אנר בישראל. ערב הבכורה של המיזם התקיים במרכז סוזן דלל באוגוסט 2008, והוא ממשיך לייצר ערבים חדשים מדי שנה, וגם להופיע ברחבי הארץ.^[23] פיצ'רסקי משמשת כמנהלת האמנותית של הפרויקט וגם יוצרת במסגרתו כוריאוגרפיות להרכבים וסולניות. במסגרת העבודה על הפרויקט בשנת 2008, הקימה את הרכב המחול "המוזות של אלינא", שהופיע ביצירה חדשה באותו השם ב"טורקיז וארגמן" של אותה השנה.^[24]

בשנת 2010, בעקבות לידת בתה הבכורה שירז, יצרה את המופע "אום שירז"^[25] (מערבית: אמא של שירז). המופע עלה בבכורה במרכז סוזן דלל, ובמסגרתו יצרה פיצ'רסקי קטעי סולו עבור עצמה ומחולות שבוצעו על ידי ההרכב "המוזות של אלינא", ביניהן עבודת המחול "פאן פנאן".^[26]

בשנת 2013 הוזמנה פיצ'רסקי לנהל אמנותית את הפסטיבל הבינלאומי למחול מזרחי BDC, שהתקיים בנינגבו שבסין. בפסטיבל התקיימו כיתות אמן רבות של אמנים מובילים בתחום, ביניהם: פיפי עבדו, יוסרי שריף, רייצ'ל ברייס, טיטו סייף ודידם קינלי. גם פיצ'רסקי לימדה את שיטתה בכיתת אמן בפסטיבל,^[27] והופיעה בכוריאוגרפיה לסולו תופים ובדואט עם האמנית נטע שיזף (מתוך המופע "מורנה אמורה").

בין השנים 2013 – 2019 הוזמנה ללמד ולהופיע בכנסים ופסטיבלים למחול מזרחי ברחבי העולם,^[28][29] ביניהם הפרויקט של סימונה גוזמן MEDITERRANEAN DELIGHT FESTIVAL.^[30]

בשנת 2019 יצרה את עבודת המחול "טביעי" (מערבית: טבעי). היא נוצרה בעקבות חקירה של תנועתיות ריטואלית וטראנס מעולמות המזרח, מוטיבים שמופיעים רבות ביצירותיה של פיצ'רסקי. היצירה הנוכחית נוצרה בהשראת טקסי גירוש שדים והזדככות. הפרימיירה של העבודה התקיימה באוגוסט 2019 במרכז סוזן דלל במסגרת "TEL AVIV DANCE" כחלק מהמיזם טורקיז וארגמן.^[31] היא עלתה שוב ב-2021 ב"פסטיבל סמילנסקי"^[32] וגם במרכז תרבות סביון וב-2022 בהיכל התרבות כרמיאל.

במקביל לעשייתה הבימתית ולהוראה, השתתפה פיצ'רסקי בתוכניות תרבות ואירוח רבות בטלוויזיה,^[33] בפרסומות, בתפקידי רקדנית בסרטים ("זוהר" 1993, "סיפור חצי רוסי" 2006) וכן בסרטים תיעודיים (Dance of life" 2001",^[34] "אוריינטל" 2003).

הקמת בית הספר למחול מזרחי

בשנת 1998 ייסדה פיצ'רסקי במכללה האקדמית בווינגייט את "בית הספר למחול מזרחי בישראל". פתיחת בית הספר תרמה לקידום הלימוד האקדמי של התחום והעמקתו.

בשנת 2003 הגתה והקימה במסגרת זו מסלול של לימודי תעודה - קורס להכשרת מדריכות למחול מזרחי. היא בנתה את תוכני הקורס הן ברמה האקדמית והן ברמה הפרקטית והובילה אותו, במטרה להקנות כלים מקצועיים למורה למחול מזרחי, תוך כדי עידוד פיתוח סגנון הוראה עצמי. הקורס החדש שהיה פורץ דרך בתחומו, הפך למודל לימודי. עד היום התקיימו מחזורים רבים של הקורס במרכז האקדמי ולמדו בו מאות מורות.

• 2020 - כוריאוגרפיה לסצינות ריקודי בטן עבור סדרת הטלוויזיה: "מלכת היופי של ירושלים", במאי - עודד דוידוף.
• 2019-2022 -"טביעי" כוריאוגרפיה ליצירת מחול בנושא הטראנס להרכב רקדניות ופיצ'רסקי, בכורה: אוגוסט 2019 במרכז סוזן דלל במסגרת "תל אביב דאנס".
• 2014-2016 -"נסמה" – ערב יצירות בכוריאוגרפיה ובביצוע של פיצ'רסקי ו-7 רקדניות, בכורה: מאי 2014, במסגרת "פסטיבל נשים יוצרות" במרכז סוזן דלל^[35] ובמסגרת פרויקט תרבות של מפעל הפיס באשקלון, אשדוד וחולון.
• 2013-2014 - הופעה וכיתות אמן בפסטיבל מחול אתני Mediterranean Delight Festival ביוון.
• 2013 - ניהול אמנותי של פסטיבל בינלאומי למחול מזרחי בנינגבו – סין BDC אוגוסט 2013.
• 2013 - הופעה וכיתות אמן בנינגבו – סין.^[27]
• 2010 - כוריאוגרפיה, בימוי והפקת המופע: "אום שירז" בליווי רקדניות ותזמורת אותנטית, בכורה – אוגוסט 2010 מרכז סוזן דלל במסגרת "מחולוהט".^[25]
• 2009 - "תחושת בטן בנמל" כוריאוגרפיה והפקה אמנותית של אלינא במסגרת פרויקט עמותת הכוריאוגרפים: "נמל בית" במחסן 2 - יפו.^[36]
• 2009 - "פאן פנאן" - כוריאוגרפיה להרכב הרקדניות "המוזות של אלינא" בכורה: יולי 2009.^[26]
• 2008-2022 - ייסוד הרכב אמנותי ועבודת המחול: "המוזות של אלינא" והופעות עימן ברחבי הארץ, בכורה: יולי 2008, מרכז סוזן דלל.^[24]
• 2008-2022 - ייזום, הפקה וניהול אמנותי של "טורקיז וארגמן" – פרויקט הדגל של פיצ'רסקי בתחום היצירה במחול המזרחי. בכורה: אוגוסט 2008 במרכז סוזן דלל, פרויקט שהפך למסורת.^{[2][22][24][37][38][39][40][32]}
• 2006 - "פסיפס"- הפקה אמנותית עבור פסטיבל כרמיאל: מופעי מחול מזרחי מאת יוצרים שונים.
• 2006- כוריאוגרפיה, בימוי וביצוע של המופע: "דהב" – במסגרת "מחולוהט" – אוגוסט 2006 מרכז סוזן דלל.^[21]
• 2006 - רקדנית אורחת במונודרמה של היוצר יחזקאל לזרוב: "חזי" תיאטרון גשר.^[41][42]
• 2005 - כוריאוגרפיה ללהקת רקדניות וביצוע היצירה: "דלישס" בכורה: אוגוסט 2005 סוזן דלל.^[20]
• 2002-2005 - ייזום, כוריאוגרפיה, ביצוע והרצת המופע "געגועים ללולו" בליווי תזמורת ערבית. בכורה: אוגוסט 2002. בין היתר במסגרת "חשיפה בינלאומית" בסוזן דלל ובהיכל התרבות בפסטיבל כרמיאל.^[15][16][17]
• 1999-2018 - העלאת המופע: "מורנה אמורה", דיאלוג נשי בין הפלמנקו למחול מזרחי, בשיתוף היוצרת נטע שיזף. בכורה: פסטיבל האישה-תיאטרון חולון, מרץ 1999, תיאטרון ירושלים במסגרת פסטיבל ישראל 2000,^[10] בנייני האומה – ירושלים 2001, פסטיבל כרמיאל, פסטיבל הרמת-מסך ו"חשיפה בינלאומית" במרכז סוזן דלל, 2002, וביישובים והיכלי תרבות ברחבי הארץ מדן ועד אילת, בין השאר: היכל התרבות רעננה, היכל התרבות נתניה, היכל התרבות קריית שמונה, מודיעין, ואילת. בחו"ל היצירה הופיעה בסן מוריץ שבשווייץ 2000, פסטיבל האביב – קייב, אוקראינה 2001 (מטעם משרד החוץ), סיבוב הופעות בארצות הברית – ניו יורק, טקסס, וושינגטון וג'ורג'יה, ינואר 2004^[13] (בחסות משרד החוץ), פסטיבל "ביולו" איסטנבול – טורקיה 2004 (בחסות משרד החוץ)^[12], הופעות באפריל 2006 בניו מקסיקו בארצות הברית (בחסות משרד החוץ),^[14] פסטיבל BDC נינגבו – סין 2013.
• 2000 - כוריאוגרפיה וניהול אמנותי של פרויקט "אגן של שושנים" – הפקה: מרכז סוזן דלל.
• 2000 – הופעה בהפקה של מרכז סוזן דלל "סצנת המחול" בתיאטרון שרובר במסגרת פסטיבל ישראל.
• 1999 - ניהול אמנותי של פרויקט "רוקדים מזרח" – הפקה: מרכז סוזן דלל.
• 1998-1999 - סולנית אורחת בלהקת "כרמון" בסיבוב הופעות בארץ ובהופעה ייצוגית בתערוכת ה"אקספו" – ליסבון, פורטוגל.
• 1996-1999 - כוריאוגרפיה והעלאת מופע היחיד: "הרמון של אישה אחת" בליווי תזמורת. בכורה: ספטמבר 1996 תיאטרון "צוותא" – ת"א ובהמשך: סוזן דלל, תיאטרון חולון, פסטיבל לילות יפו.^[4][6][7]
• 1996 - השתתפות (יצירה והופעה) בפרויקט "פרח לורד", מופע לזכר ורד גולדברג בסוזן דלל ובפסטיבל עכו.
• 1996 - ייצוג של ישראל בפסטיבל נשים אמניות -Cirkus Prinsessan Festival, בסטוקהולם, שבשוודיה.
• 1995 - הופעות יחיד עם נגנים במועדון המופעים "לוגוס" בתל אביב.
• 2018-1990 - הופעות, מופעי במה והנחיית סדנאות וכיתות אמן בכנסים ואירועי תרבות ברחבי העולם, בין היתר במדינות: ארצות הברית, צרפת, יפן, קפריסין, ירדן, איטליה, טורקיה, יוון, סין, צ'כיה וגיאורגיה.

מדיה וקבצים בנושא אלינא פיצ'רסקי בוויקישיתוף

• אלינא פיצ'רסקי, ברשת החברתית פייסבוק
• העמוד העסקי של פיצ'רסקי, ברשת החברתית פייסבוק
• אלינא פיצ'רסקי, ברשת החברתית אינסטגרם
• ערוץ היוטיוב של פיצ'רסקי
• עמוד סרטונים וסדנאות של פיצ'רסקי
• עמוד היוצרת של פיצ'רסקי, באתר עמותת הכוריאוגרפים
• טל לוין, ריקודי בטן מלאה: לאן נעלמו הכוריאוגרפים המזרחים?, באתר הארץ, 27 בדצמבר 2013
• רותי קרן, "מאחורי ריקודי הבטן - אלינא פיצ'רסקי", 11 בפברואר 2021

• אלינא פיצ'רסקי, ברשת החברתית אינסטגרם