אלכסנדר דובצ'ק

נולד בשנת 1921 בסלובקיה להורים קומוניסטים. בשנת 1925 היגר עם הוריו לברית המועצות והוא גדל בפרונזה שבקירגיזסטן בקומונה של מהגרים צ'כוסלובקיים. לאחר מכן עבר עם משפחתו לגורקי, בה למד בתיכון במגמת מסגרות מכונות. בשנת 1938 שבה המשפחה לצ'כוסלובקיה. דובצ'ק הצטרף למפלגה הקומוניסטית הצ'כוסלובקית ובמהלך מלחמת העולם השנייה היה פעיל במחתרת נגד השלטון הפשיסטי. בשנת 1944 הוא נטל חלק במרד הסלובקי, בו נפצע קשה. לאחר המלחמה, בשנים 1945–1949 הוא עבד בבית חרושת לשמרים בטרנצ'ין^[1]. בסוף שנות ה-1940 ובתחילת שנות ה-1950 צבר כוח במפלגה. בשנת 1963 הוא מונה למזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית הסלובקית^[2]. בשנת 1967 התעוררה תסיסה בקרב האינטלקטואלים בצ'כוסולובקיה, נגד מזכ"ל המפלגה, אנטונין נובוטני, שהיה שריד מהתקופה הסטליניסטית. דובצ'ק צידד בדרישות לליברליזם, ודרש מנובוטוני לאפשר את הוצאתו של ספרו של לדיסלב מניאצ'קו לאור^[3].

מנהיג צ'כוסלובקיה

בסוף 1967 אולץ נובוטני להתפטר ובינואר 1968 הפך דובצ'ק למזכ"ל המפלגה ולשליט צ'כוסלובקיה בפועל^[4]. אחרי שהפך לשליט המדינה דאג לשיקום העיתונות החופשית^[5], זכויות האזרח, ושחרור חברי המפלגה שנאסרו או הוגלו במהלך השנים^[6]. עם זאת, הבטיחו מנהיגי צ'כוסלובקיה כי הם דבקים בקומוניזם^[7]. ליברליזציה זו, שנודעה כ"האביב של פראג" וסוציאליזם עם פנים אנושיות, עוררה דאגה רבה במוסקבה. נשיא ברית המועצות ליאוניד ברז'נייב ודובצ'ק נפגשו, ובשל התעקשותו של דובצ'ק להנהיג בצ'כוסלובקיה "סוציאליזם בדרך הצ'כוסלובקית" נכשלה הפגישה. ב-20 באוגוסט 1968 החלה הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה במטרה לשים קץ לליברליזציה ולהפיל את שלטון דובצ'ק.

דובצ'ק נלקח בחטף למוסקבה ושם נחקר, אולם לאור המחאות בצ'כולובקיה ובעולם הוא הושב לצ'כוסלובקיה ואל תפקידו כמזכיר המפלגה^[8]. הנהגת ברית המועצות ראתה בכך ויתור זמני שיתוקן בהמשך^[9]. דובצ'ק ניסה להלך בין הטיפות. מצד אחד הזהיר את בני עמו שיתרחקו מקיצוניות וכי להתגרות בברית המועצות יהיה מחיר כבד^[10][11] ומצד שני הצהיר שצ'כוסלובקיה צריכה להתפתח על פי דרכה^[12]. ב-28 במרץ 1969, בעקבות ניצחון נבחרת צ'כיה על נבחרת רוסיה בהוקי קרח, אירעו בפראג מהומות אנטי סובייטיות שהרגיזו את שליטי ברית המועצות. בעקבות זאת, הושבה הצנזורה בצ'כוסלובקיה^[13]. ב-15 באפריל 1969 יצא דובצ'ק למוסקבה לשכנע את הנהגת ברית המועצות שננקטים צעדים מספקים למניעת מחאות אנטי-סובייטיות, וב-17 באפריל 1969, בעקבות אולטימטום של שר ההגנה של ברית המועצות^[14], הוא הודח ממשרת המזכיר הראשי של המפלגה ובמקומו מונה השמרן גוסטאב הוסאק^[15].

לאחר הדחתו

לאחר הדחתו, היה דובצ'ק ליו"ר הפרלמנט הצ'כוסלובקי^[16]. שמו המשיך להנשא על ידי המפגינים הליברלים נגד השלטון הקומוניסטי^[17], והשמרנים דרשו את מאסרו^[18]. בספטמבר 1969, במסגרת טיהור נרחב של הליברלים מהשלטון, הודח דובצ'ק מהנהלת המפלגה ומהאסיפה הלאומית^[19][20]. דובצ'ק סירב בישיבת ההדחה להודות במשגים בימי שלטונו^[21]. בדצמבר 1969 התמנה לשגריר צ'כוסלובקיה בטורקיה^[22]. מניחים שהוא מונה לתפקיד השגריר בתקווה שיערוק למערב^[23]. במרץ 1970 הושעה דובצ'ק מחברותו במפלגה הקומוניסטית^[24] וביוני 1970 הוא הודח מתפקידו כשגריר^[25], הודח מהמפלגה, היה למכונאי, פקיד או מפקח במינהל היערנות בברטיסלאבה, בירת סלובקיה^[26] והתגורר בסנץ^[27]. דובצ'ק שמר על שתיקה, בהוראת השלטונות, אולם בתחילת 1974 במכתב תנחומים שפורסם באיטליה הגן על האביב של פראג וביקר את שלטונות ארצו שרדפו את תומכיו מימי שלטונו^[28]. באוקטובר 1974 שלח איגרת לנשיא הפרלמנט בו התלונן על שצ'כוסלובקיה הפכה למדינת משטרה ועל שסוכנים חשאיים עוקבים אחריו ואחרי בני משפחתו^[23]. השלטונות הגיבו על דברי הביקורת של דובצ'ק בלעג ובהצעה שדובצ'ק יהגר למדינה אחרת.

ב-1989 היה חבר פעיל במהפכת הקטיפה וב-28 בדצמבר נבחר לכהן כיו"ר האספה הפדרלית של צ'כוסלובקיה. באותה שנה זכה בפרס סחרוב לחופש המחשבה. לאחר הפילוג של צ'כיה וסלובקיה היה ליו"ר המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של סלובקיה. דובצ'ק נפצע בתאונת דרכים בספטמבר 1992 (שעוררה תאוריות קשר) ומת מפצעיו בתחילת נובמבר.

מדיה וקבצים בנושא אלכסנדר דובצ'ק בוויקישיתוף

• אריה זיו, הטרגדיה של דובצ'ק - מאביב קצר לסתיו ארוך, דבר, 17 ביולי 1970; המשך
• אלכסנדר דובצ'ק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אלכסנדר דובצ'ק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)