אלסנדריה

העיר נוסדה בשנת 1168 על ידי הערים שהתארגנו לליגה הלומברדית (Lega Lombarda), שבעמק הרי האלפים כנגד שלטון פרידריך ברברוסה שליט האימפריה הרומית הקדושה.

בתחילה היה שם העיר Civitas Nova, אחר כך שונה ל-Cesaria ושמה הנוכחי נקרא על שם האפיפיור אלכסנדר השלישי. בשנת 1175 הפכה העיר למושב בישוף. במאה ה-14 היא הועברה לבעלות משפחת ויסקונטי (Visconti) ממילאנו ועברה רשמית לחסות בית סבויה בשנת 1713. משנת 1796 עד שנת 1814 הייתה הבירה של המחוז המנהלי הצרפתי של מרנגו ("French département of Marengo)".

בתקופה זו נבנתה מצודה בצפונה של העיר, שכוללת מחנות צבא גדולים, המשמשים, נכון ל-2006, למפקדה ולמחסני צבא. שרידים של מצודה שנייה בדרומה של העיר הוסרו, כאשר נסללה במקום מסילת ברזל.

משנת 1814 שבה אלסנדריה להיות חלק מתחום השליטה של בית סבויה ונכללה בממלכת סרדיניה. במאה ה-19 היא הייתה למרכז תנועת החירות האיטלקית. בה התארגן הקשר של ג'וזפה מציני בשנת 1833 נגד השלטון האוסטרי. בעיר בוצעו מאז עבודות נרחבות לשיפור פני העיר ונבנו, בין השאר, בניין העירייה (1826), מוזיאון עירוני וכנסיות.

בשנת 1876 תושב העיר הקים חברת "פאליירי" שפועלת עד היום ומשווקת את תוצרתה ל-50 מדינות.

במלחמת העולם השנייה נחשבה אלסנדריה ליעד הפצצות אסטרטגי, עקב היותה צומת רכבות חשוב.

בעיר ממוקם מפעל גדול לייצור כובעים בורסלינו ומוזאון הכובעים.

ב-6 בנובמבר 1994 הציף את העיר שיטפון גדול, כאשר נהר טנרו עלה על גדותיו.

היהודים הראשונים הגיעו לעיר במאה ה-15 כאשר העיר הייתה תחת שלטון דוכסות מילאנו. בשנת 1490 הגיע לעיר בנקאי יהודי, אברהם בן יוסף ויטלה מהכוהנים ( Abramo figlio di Giuseppe Vitale de Sacerdoti). גדליה אבן יחיא, מחבר הספר ההיסטוגרפי 'שלשלת הקבלה ' וממשפחת אבן חייא', ממגורשי ספרד, הגיע לכאן^[1]בשנת 1576 ושמש ברבנות עד מותו בשנת 1587. כאן התפרסם בעיקר בעקבות מושב בית הדין המיוחד שהקים בסוגיית " ..שקמו בחורים מוציאים קול שקדשו בתולה בהיחבא" ובו הושיב דיינים שאינם מוסמכים. ב 1579 יחסי קהלית אלסנדרה וקאסאלי הורעו בעקבות אירוע משפטי שהתעורר כשאסיר יהודי קידש בחשאי נערה ללא רצון הוריה.^[2] בשנת 1684 170 מתוך 230 יהודי העיר נמנו על משפחה זו. בראשית המאה ה-16 יהודי העיר היו פעילים במסחר ובתעשייה. בית סבויה העניק ליהודים זכויות לגור בעיר, לסחור בה ולקיים את דתם אך גם החליטה, כמו בשאר ערי פיימונטה, בשנת 1723, כי עליהם לגור בשכונה מיוחדת (גטו) ולשאת תו היכר מיוחד. הרובע היהודי ממוקם במרכז ההיסטורי של העיר, שמו באיטלקית Contrada dell Ebrei. מספר תושבי הגטו באותה עת היה 420 איש שהשתייכו ל-64 משפחות. בשנת 1797, עם כיבוש העיר על ידי צבא נפוליאון, בוטלו שערי הגטו, אך לאחר מפלת נפוליאון חזרו ההגבלות על תנועת היהודים עד לשנת 1848. מאז 1857 אורגנו חיי היהודים בהתאם לתחיקה מקומית. העיר המשיכה להיות מוקד ללימודי יהדות והתקיימו בה לימודים לרבנות.

בשנת 1871 נבנה באלסנדריה בית כנסת בנוסח יהודי איטלקי.^[3] בית הכנסת צמוד לבתים השכנים ומשום כך יש לו חזית אחת בלבד כלפי הרחוב. החזית בעלת סימטריה מוחלטת, בפרטיה הארכיטקטוניים מעורבים מוטיבים גותים ורומאניים. בקומותיה העליונות מחולקת החזית לחמש אומנות מאונכות.^[4] האומנות מסתיימות במגדלים מחודדים. גם מעל לגמלון שבמרכז בנוי מגדל דומה. כמו כן חרוטות בחזית עשרת הדיברות. על חזית בית הכנסת מצוי לוח זיכרון לשני יהודים, שזכו למדליית כסף על שירותם את המולדת האיטלקית במלחמת העולם הראשונה. בשנות השואה נלקחו 27 מיהודי העיר למחנות ההשמדה.

בשנת 2007 החליטה עיריית אלסנדריה להקים אתר זיכרון לשואה.^[5] האתר הוקם בפארק ציבורי ובו הוצב קרון רכבת משנת 1934 מהסוג ששימש להובלת יהודים למחנות ההשמדה. פנים הקרון שוחזר למצבו דאז. העירייה מקיימת יום זיכרון שנתי לשואה בנוכחות ראשי הדתות בעיר, רב מקהילת טורינו, כומר ואימאם מקומיים.

היום אין קהילה יהודית בעיר וליהודים הבודדים שעדיין מצויים בעיר ניתנים שירותי הדת על ידי קהילת יהודי טורינו.

חלקים מעלילת הספר "באודולינו" מאת אומברטו אקו מתרחשים בעיר אלסנדריה.

• פסטיבל ג'אז בימים 6–8 ביולי כל שנה^[6]
• Madonnina dei Centauri - ראלי בינלאומי^[7]

• רומניה אלבה יוליה, רומניה

• יעקב פינקרפלד, בתי הכנסת באיטליה, מוסד ביאליק, ירושלים, תשי"ד

מדיה וקבצים בנושא אלסנדריה בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של אלסנדריה (באיטלקית)
• אתר על העיר (באנגלית)
• אלסנדריה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)