אמון הציבור
אמון הציבור הוא מידת האמון שממשל רוכש מצד הציבור והחברה שעליהם הוא מופקד. התפיסה שמעניקה חשיבות לאמון הציבור, גורסת שככל שהציבור מאמין יותר בגופי הממשל, הדבר מעיד שהשלטון תואם יותר את רצונותיו וציפיותיו, והופך יותר לגיטימי דמוקרטית. את מידת אמונו, ציבור האזרחים יכול לבטא בבחירות, מכוח עקרון שלטון העם.
מידת אמון הציבור בממשל עלולה להיפגע מרמת שירות ציבורי ירודה, שאינה שומרת על זכויותיו או מספקת את צרכיו. עבירות שחיתות של שוחד או הפרת אמונים מצד עובדי ציבור, פוגעות אף הן בתמיכת החברה בממשל, בממסד,[1] וביציבות הסדר החברתי.[2]
בהשאלה, המונח משמש גם לתיאור האמון שציבור רוחש לגופים אחרים, כגון הממסד המדעי,[3] הרפואי,[4] אמצעי התקשורת[5] ובמערכת הפוליטית.[6]
בחוק
בארצות הברית
בארצות הברית, המונח "אמון הציבור" מתייחס לכל רכוש ציבורי. תחילה, נעשה במושג זה שימוש במהלך יצירת הממשלה, כדי להתייחס לפוליטיקאים המשיגים את כוחם באמצעות בחירות. על פי חוקת ארצות הברית, חברי הקונגרס, וכן נשיא ארצות הברית נבחרו מטעם אמונו של הציבור. על פי החוקה הראשונה שנוסחה על ידי אחת ממדינות ארצות הברית, היא חוקת מרילנד, כל האנשים שנבחרו לכהן מטעם מוסדות ציבוריים מוכרחים ליהנות מאמון הציבור.
בפיליפינים
בפיליפינים, ”בגידה באמון הציבור“ היא אחת משש העבירות שעליהן ניתן להדיח עובד ציבור, לפי סקציה 2 בסעיף XI של חוקת הפיליפינים של 1987.[7] עם זאת, המונח אינו מוגדר היטב; בדיקה של הרשומות של הוועדה החוקתית של 1986 הראתה שהמנסחים לא יכלו למצוא דרך טובה יותר להעריך את גבולות הבגידה באמון הציבור מאשר לרמוז לדוגמאות חיוביות ושליליות של שניהם, מבלי להגיע לההגדרה הברורה שלהם או אפילו קווי מתאר לכך. במשפט פרנסיסקו ג'וניור נגד נאגמאמלאסאקיט נה מגה מאנאנאנגול נג מגה מנגאגאוונג פיליפינו בע"מ, קבע בית המשפט העליון של הפיליפינים כי הבקשה להגדיר ”בגידה באמון הציבור“ היא שאלה פוליטית לא-חוקית שהיא מעבר לתחום סמכותו השיפוטית לפי החוקה.[8]