אנטול פראנס

נולד בפריז לאב שהיה בעל חנות ספרים על רציף בגדה השמאלית, שהתמחתה בתחום המהפכה הצרפתית. אנטול פראנס הצעיר ירש מאביו את אהבתו לספרים ובמיוחד לתקופת המהפכה (רקע לרבות מיצירותיו). הוא למד במגמה ללימודים קלאסיים בבית הספר התיכון הקתולי קולג' סטאניסלס בפריז וקיבל תעודת בגרות צרפתית (Baccalauréat) בגיל 20. הוא שימש בתפקידים שונים עד שנתמנה לספרן של ספריית הסנאט הצרפתי (1876), משרה בה עבד במשך 14 שנה. ב-1881 זכתה הנובלה שלו "פשעו של סילבסטר בונאר" בפרס האקדמיה הצרפתית. השקפתו על החיים באה על ביטויה בכל כתביו, אך במיוחד בלקט המימרות והמאמרים "גנו של אפיקורוס" (1895). ב-1896 התקבל כחבר האקדמיה הצרפתית.

אנטול פראנס התעניין בשאלות חברתיות ונטה לסוציאליזם. הוא מחה על פסק הדין במשפט דרייפוס ויחד עם אמיל זולא דרש לערוך משפט חוזר. תשובתו לאחד הטוענים שדרייפוס אשם משום ששלושים מיליון צרפתים חושבים כך, ”גם אם שלושים מיליון אנשים אומרים אותה שטות היא נשארת שטות”, הייתה לאמרה היסטורית שרבים משתמשים בה. הוא היה אחד המייסדים של הליגה למען זכויות האדם ולחם להפרדת הדת מהמדינה. ב-1920 נאסרו ספריו לקריאה על ידי הכנסייה הקתולית. אף על פי כן זכה ב-1921 בפרס נובל לספרות. אנטול פראנס כתב במשך יותר מחמישים שנה רומנים, נובלות, מאמרים ואמרות בנושאי החברה וההיסטוריה. הוא נפטר ב-1924 ונקבר בכפר סן-סיר שעל גדות הנהר לואר. אחרי מותו כל כתביו הוצאו לאור מחדש ב-25 כרכים (1925–1935).

אנטול פראנס נאבק נגד הקלריקליזם, המיליטריזם והאנטישמיות. בספרו "אי הפינגווינים" הוא נאבק במושגי האלוהים, הרכוש הפרטי, המולדת והסגידה לאישים גדולים. הוא היה בחייו כופר-אפיקורוס שלגלג על האמונה ודגל בחיי הנאה, למרות היותו סוציאליסט וחבר האינטרנציונל השלישי.

• המשורר המקומי; מצרפתית: חיים הררי, תל אביב: קופת-הספר (חוברת יז), [תרפ"-]
• תאיס; תרגם מצרפתית: דוד פרישמאן, ורשה: א"י שטיבל, תרפ"ב. (Thaïs)
• האלים צמאים: רומן; תרגם: א[שר] בן-ישראל, ירושלים: מצפה, תרפ"ז. (Les dieux ont soif)
• החבצלת האדֻמה; תרגם מצרפתית: ח"ש בן אברם, ירושלים – תל אביב: מצפה ('ספרית תרבות'), תרפ"ט. (הדפסה נוספת: תל אביב: עידית, תשט"ו) (Le Lys rouge)
• ספר הזכרונות לידידי; מצרפתית: יעקב קופליביץ [=ישרון קשת], ירושלים – תל אביב: מצפה, תרפ"ט. (Le Livre de mon ami)
• הנציב ביהודה; גברת דה לוצי; תרגם: י[צחק] לבנון, תל אביב: י' טן-פי ('ספריית השעות'), תש"ד. (Le Procurateur de Judée;‏ Madame de Luzy)
• ילדים וילדות: סִפורים מן השדה ומן העיר; תרגם: יעקב פיכמן, תל אביב: א"י שטיבל, תרצ"ה.
• קרנקביל; תרגום מצרפתית: אליהו מייטוס, חיפה: ידיעות אחרונות (דפוס אות), 1947. (Crainquebille)
• פרשת קרנקביל ועוד שני סיפורים על "צדק", תרגום מצרפתית: ראובן מירן, הוצאת נהר, 2021^[1]
• בית המצלה של המלכה פדוק; רומן; מצרפתית חיים אברבאיה, תל אביב: עם עובד, 1961. (La Rôtisserie de la reine Pédauque)
• מעשה באדם שנשא אִלמת: מחתלה בשתי תמונות; עברית: יורם מטמור, תל אביב: ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל – הוועד הפועל – מרכז לתרבות ולחינוך – אִגוד בימות החובבים, [תשי"-]. (La Comédie de celui qui épousa une femme muette)
• אי הפינגבינים; מצרפתית: א[הרן] ראובני, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשי"א. (הופיע בהדפסות נוספות, בהן: "אי הפינגווינים", תל אביב: הקיבוץ המאוחד; המועצה הציבורית לתרבות ולאמנות – המפעל לתרגום ספרי מופת, תשל"ה) (L'Île des Pingouins)
• פייר הקטן: סיפור; מצרפתית: ח[יים] גליקשטיין, מרחביה: ספרית פועלים ('נעורים'), 1951. (Le Petit Pierre)
• בית המִּצלֶה של המלכה פדוק; תורגם מצרפתית בידי ח' אברבאיה, תל אביב: עם עובד ('ספריה לעם'), תשכ"א 1961. (La Rôtisserie de la reine Pédauque)
• פשעו של סילבסטר בונאר; תרגמה מצרפתית: דליה טסלר, תל אביב: עם עובד ('ספריה לעם'), תשל"ו 1976. (Le Crime de Sylvestre Bonnard)

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: אנטול פרנס
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אנטול פראנס

• אנטול פראנס, ברשת החברתית Goodreads
• אנטול פראנס, באתר פרס נובל (באנגלית)
• אנטול פראנס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• כתבי אנטול פראנס בפרויקט בן-יהודה
• אנטול פראנס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי אנטול פראנס בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• אנטול פרנס (1844-1924), דף שער בספרייה הלאומית