אריך הקל

הקל נולד בדובלן שבסקסוניה, בנו של מהנדס רכבות. ב-1904 הוא למד בקמניץ, לפני שלמד אדריכלות בדרזדן. באותה העת הצטרף לקבוצת "דה ברוקה", קבוצת אמנים בה שימש כמזכיר וגזבר. שאר המייסדים-חברים, גם הם היו סטודנטים לאדריכלות, כמו ארנסט לודוויג קירכנר, קרל שמידט-רוטלוף ופריץ בליל.^[2] הארבעה ראו באותה מידה את לימודיהם בתואר בארכיטקטורה כפשרה עם הוריהם המכובדים ממעמד הביניים שלעולם לא היו תומכים בהם, אילו היו רוצים ללמוד אמנות.

הקל למד במכון הפוליטכני בדרזדן במשך שמונה עשרה חודשים בלבד, לאחר מכן קיבל עבודה כשרטט בסטודיו האדריכלים של וילהם קרייז. הוא הצליח להשתמש בעמדה לטובת חברי קבוצת הגשר. הוא עבד במשרדו של האדריכל וילהלם קרייז עד יולי 1907, אז התפטר והפך לאמן במשרה מלאה.

כחבר ב- "דה ברוקה" מילא הקל לעיתים קרובות את תפקיד המנהל העסקי, מה שאיפשר לקולקטיב ליצור קשר עם אמנים אחרים שהגיעו באותה תקופה, כמו פרנץ מארק במינכן. בעקבות זאת, הדבר הביא לפרסום רב יותר של הקולקטיב, כמו אזכורם באלמנאק של הקואליציה האמנותית של פרנץ מארק עצמו, "בלאי רייטר".^[3]

פוסטרו של הקל, שכבר לא קיים, נאסר להצגה ציבורית על ידי משטרת דרזדן. ב־1906 וב־1907 לקבוצה "דה ברוקה" היו תערוכות נוספות שהוקדשו אך ורק לגרפיקה וכללה קבוצת חיתוכי עץ מאת וסילי קנדינסקי.

הקבוצה שוב לא הצליחה להתחבב על הציבור. עם זאת, ראויים לציון ובאופן אירוני גם ידועים לשמצה, היו שלוש התערוכות השנתיות הבאות של "דה ברוקה", שהפעם נערכו בגלריה אמיל ריכטר האופנתית. בחדרים גדולים ושקטים, מרוהטים ביוקרה ומרופדים בשטיחים עבים, הרשימו הציורים וההדפסים הלא שגרתיים של הקבוצה את הציבור, וביניהם הייתה כרזה של עירום נשי שזעזעה רבים בציבור שהיו שאננים לעבודתם.

הקל וחברים אחרים ב"די ברוקה" העריצו מאוד את עבודתו של אדוורד מונק, ושאיפתו ליצור גשר בין ציור גרמני נאו-רומנטי מסורתי לציור אקספרסיוניסטי מודרני. ארבעת החברים המייסדים עשו שימוש רב בהדפס כמדיום זול ומהיר לייצור אמנות במחיר סביר.

אמנות פרימיטיבית היוותה השראה גם לחברי הקבוצה היה זה אחיו של הקל שהציג בפני הקבוצה את הפיסול האפריקאי, ומצוין כי הסכמתם להצגת אמנות פרימיטיבית, ביטאה את הכמיהה האקספרסיבית של אמנים אירופיים - הייתה חד משמעית. באמצעות סגנון זה הם מצאו מקור כוח בדמויות הברבריות.

בדצמבר 1911 עבר אריך הקל מדרזדן לברלין. הוא הצטרך לקבוצת הזצסיון הברלינאי. "דה ברוקה" פורק בשנת 1913. אריך הקל סווג כבלתי כשיר לשירות פעיל במהלך מלחמת העולם הראשונה, אך התנדב לשרת ביחידת אמבולנסים שהוצבה בבלגיה. הוא הצליח להמשיך לייצר עבודות לאורך המלחמה. ^[4]

בין השנים 1922 - 1924 צייר הקל בחדר קטן וקמור בקומת הקרקע בהזמנת המוזיאון בעיר ארפורט (Erfurt) שבמרכז גרמניה. עכשיו המקום נקרא Heckelraum. ציורי הקיר, שביצע שם נקראו את התואר לבנשטופן ( "שלבי החיים" ), נחשבים לציורי הקיר החשובים ביותר ששרדו מהאקספרסיוניזם הגרמני.

בשנת 1937 הכריזה המפלגה הנאצית על עבודתו כ"מנוונת ". אסרו עליו להציג את עבודותיו בפומבי, ויותר מ־700 פריטי אמנות שלו הוחרמו ממוזיאונים גרמנים. עד 1944 נהרסו כל חיתוכי העץ שלו ולוחות ההדפסה.

לאחר מלחמת העולם השנייה הקל התגורר בגאיינהופן ליד אגם קונסטנץ, לימד באקדמיה בקרלסרוהה עד שנת 1955. הוא המשיך לצייר עד מותו ברדולפזל בשנת 1970.

כמו רוב חברי "דה ברוקה", הוא היה מדפיס פורה. הקטלוגים מתארים עם 465 חיתוכי עץ, 375 תחריטים ו -400 ליטוגרפיות. יותר מ -200 מהם, בעיקר תחריטים, הם משבע השנים האחרונות לחייו.

תערוכת רטרוספקטיבה גדולה, "אריך הקל - יצירתו בשנות העשרים", התקיימה באוקטובר 2004 - פברואר 2005 במוזיאון ברוקה בברלין.

בשנת 2000, תמונה שלו - נוף כפרי, נמכרה תמורת 1.21 מיליון ליש"ט בסותביס בלונדון.

• 
  בול לכבודו של הקל
• 
  חיילים פצועים
• 
  מלח פצוע
• 
  לתערוכה של הקל
• 
  דיוקן
• 
  נוף חורפי
• 
  נוף ליד וירצבורג

מדיה וקבצים בנושא אריך הקל בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של אריך הקל
• אריך הקל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)