ארתור קרלוש דה בארוש באשטו

נולד באמרנטה שבצפון פורטוגל והתגורר בילדותו בפורטו. קיבל חינוך קתולי. בגיל 9 גילה לו סבו, שהם ממוצא של יהודים שהמירו את דתם בסוף המאה ה-15.

למד באקדמיה הצבאית הפורטוגזית, ובשנת 1910 השתתף בהקמת הרפובליקה הראשונה של פורטוגל. הוא זה שהניף את דגל הרפובליקה על מטה הצבא בפורטו.

במלחמת העולם הראשונה השתתף בקרבות החזית המערבית כקצין חיל רגלים בפלנדריה וזכה לאותות הצטיינות וגבורה.

היה בין המייסדים של תנועת הצופים בפורטוגל.

במקביל לקריירה הצבאית שלו, החל להתקרב ליהדות. בגיל 18 הגיע כדי ללמוד יהדות, אל בית הכנסת שערי תקוה בליסבון, שנחנך בשנת 1904 - לראשונה לאחר גירוש פורטוגל (1497). הקהילה הקטנה בליסבון, שמקורה היה במזרח אירופה נרתעה אז מצאצאי האנוסים. חששו כי כל קשר עם צאצאי האנוסים עלול לסכן את מעמדה הרעוע של הקהילה היהודית הקטנה.

על פי המסופר, במהלך מלחמת העולם הראשונה, פגש בקצין צרפתי מדליק נרות באוהל בליל שישי, שהסביר לו שזו מצווה יהודית של שבת.

ארתור למד יהדות ועברית בכוחות עצמו. למד באוניברסיטת פורטו בפקולטה לאמנות, שם חקר את תולדות יהדות ימי הביניים. ביקש להתגייר בליסבון, ונדחה. נסע לטנג'יר (אז חלק ממרוקו הספרדית), שם עבר בחינות ביהדות ובעברית, התגייר וקיבל עליו שם עברי - אברהם ישראל בן ראש. הוא נשא לאישה את בתו של אחד ממנהיגי הקהיליה היהודית בליסבון, ושב לפורטו.

בפורטו חיו אז 17 יהודים ממזרח אירופה. בשנת 1923 גיבש קהילה יהודית. בתחילה הקים בית כנסת בדירה פרטית, ובמשך הזמן הצטרפו לקהילה צאצאי אנוסים. מסופר שהיה מסתובב רכוב על סוסו בעיירות ובכפרים בצפון פורטוגל, ותר אחרי צאצאי האנוסים, שגם במאה ה-20 עדיין שמרו על יהדותם בסתר ופחדו לגלות אותה לסביבתם. בתוך מספר שנים גייר כ-9,000 צאצאי אנוסים, וסייע לו רופא - אף הוא אחד מהמתגיירים - שהפך למוהל.

הקהילה גדלה מאוד, ובן-ראש הוציא עיתון יהודי בשם "הלפיד", כתב ספרים רבים בנושאי יהדות, והקים ישיבה בשם "ראש פינה". שמו נודע בקהילות יהודיות יוצאי פורטוגל באמסטרדם, בלונדון ובניו יורק ועוד, מהן הצליח לגייס כסף.

הקים את בית הכנסת כדורי בפורטו, הידוע גם בשם "מקור חיים". זהו בניין גדול ומפואר בסגנון אר נובו, בניין בית הכנסת הגדול ביותר בחצי האי האיברי. אבן פינה הונחה בשנת 1929, ובית הכנסת נחנך ב-16 בינואר 1938. הכסף לרכישת הקרקע נתרם על ידי הברון אדמונד דה רוטשילד. התרומה העיקרית להקמת הבניין הגיעה מהברון היהודי-בריטי מהונג קונג לורנס כדורי, בנו של אלי כדורי.

הצלחתו הרבה הביאה גם לנפילתו. מכתב אנונימי, שהגיע למפקדת הצבא בפורטו, האשים אותו בניצול מיני של ילדים בישיבה. הוא הועמד לדין בעוון הומוסקסואליות, פעמיים בפני בית דין צבאי ופעם בפני בית משפט אזרחי, ובכולם יצא זכאי. לכנסייה הייתה השפעה רבה בתקופת הרודן סלזר, ולבסוף הורשע בשנת 1943 בוועדת משמעת צבאית בהתנהגות שאיננה הולמת קצין, עקב עריכת ברית מילה. הוא סולק בבושת פנים מהצבא והפנסיה הצבאית נשללה ממנו.

הוא שקע בדיכאון, ונפטר בשנת 1961. במקביל - הקהילה שהקים התדלדלה, והישיבה נסגרה.

נעשו ניסיונות לטיהור שמו. בשנת 2004 הוכר שוב כגיבור פורטוגל, בעקבות ביקור הרב הראשי הספרדי שלמה משה עמאר בפורטוגל, ובשנת 2012 טוהר שמו.

מדיה וקבצים בנושא ארתור קרלוש דה בארוש באשטו בוויקישיתוף

• אריק בכר, דרייפוס הפורטוגזי, באתר nrg, באתר nrg‏, 24 במאי 2005
• הנריקה צימרמן, הדרייפוס של פורטוגל, באתר הארץ, 10 בפברואר 2012
• עופר אדרת, הוא זכאי, באתר הארץ, 9 במרץ 2012
• Inacio Steinhardt, קפטן בארוש בסטו "שליח" האנוסים - 1999 (באנגלית)
• Manuel Lopes Azevedo, קפטן בארוש בסטו - הדרייפוס הפורטוגזי (באנגלית)
• אליהו בירנבוים, יהודי עולמי, פורטו, פורטוגל – חלק ב - באתר שבי ישראל
• בארוש באשטו(הקישור אינו פעיל) - באתר הקהילה היהודית בפורטו (באנגלית) בתחתית דף זה נמצא קישור לעצומה פומבית לטיהור שמו
• תמונות עיתון "הלפיד" [1] [2]