ברברה האמר
ברברה האמר (באנגלית: Barbara Hammer; 15 במאי 1939 – 16 במרץ 2019) הייתה יוצרת סרטים אמריקאית פמיניסטית הידועה על היותה אחת החלוצות[1] בתחום הסרט הלסבי, אשר הקריירה שלה התנהלה לאורך למעלה מ-40 שנה. האמר ידועה על תרומתה ביצירת סרטים ניסיוניים אודות התמודדותן של נשים עם מגוון בעיות כגון תפקידי מגדר, התמודדות עם תהליך הזיקנה וניהול מערכות יחסים לסביות, ואתגרים בנושאים הקשורים למשפחה.
 | |
| לידה | 15 במאי 1939 הוליווד, קליפורניה, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה | 16 במרץ 2019 (בגיל 79) מנהטן, ארצות הברית |
| שם לידה | Barbara Jean Hammer |
| מדינה | ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | מ-1968 |
| מקום לימודים |
|
| פרסים והוקרה |
|
| http://www.barbarahammerfilms.com/ | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ביוגרפיה
האמר נולדה בהוליווד, קליפורניה, והיכרותה עם תעשיית הקולנוע החלה בגיל צעיר, כיוון שסבה עבד כטבח הפרטי של במאי הקולנוע האמריקאי ד. וו. גריפית'.[2]
ב-1961, פטיש סיימה את לימודי התואר הראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטה של קליפורניה בלוס אנג'לס. את התואר השני בספרות אנגלית, היא קיבלה בשנת 1963.[3] בתחילת 1970 היא למדה קולנוע באוניברסיטת סן פרנסיסקו סטייט. שם לראשונה היא התוודעה לסרטה של מאיה דאראן, Meshes of the Afternoon, שהיווה עבורה השראה ליצור סרטים ניסיוניים אודות חייה הפרטיים.[4]
ב-1974, האמר הייתה נשואה ועבדה כמרצה במכללה הקהילתית בסנטה רוזה, קליפורניה. באותה תקופה, היא יצאה מהארון אודות היותה לסבית, בעקבות שיחה עם אחת הסטודנטיות מקבוצה פמיניסטית. לאחר שהתגרשה מבעלה, היא " יצאה לדרך עם האופנוע שלה ומצלמה מסוג סופר-8." באותה שנה היא צילמה את סרטה Dyketatics אשר נחשב לאחד מהסרטים הלסביים הראשונים. היא סיימה את התואר השני בקולנוע שקיבלה מאוניברסיטת סן פרנסיסקו.
ב-1992 יצא לאקרנים סרטה הראשון, אשר היה סרט ניסיוני, דוקומנטרי בשם "נשיקות חנקתי". שנה לאחר מכן, הסרט היה מועמד לפרס חבר המושבעים בפסטיבל הסרטים. הסרט זכה ב"פרס דוב הקוטב" של פסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין וכן בתואר הסרט התיעודי הטוב ביותר בטקס פרסי Internacional de Cine Realizado שנערך במדריד.
ב-1997 האמר סיימה את תואר הפוסט-מאסטר בחקר המולטי מדיה במכון האמריקאי לקולנוע.
בשנת 2000 היא קיבלה את פרס Moving Image מהקרן הלאומית של ארצות הברית Creative Capital. בשנת 2013 האמר הייתה לחברה ב קרן גוגנהיים.[5]
היא זכתה ב"פרס שירלי קלארק אוונגרד" הראשון שלה באוקטובר 2006, זו השנה שגם הוענק לה "פרס נשים בקולנוע" מפסטיבל הקולנוע הבינלאומי של סנט לואיס. שלוש שנים לאחר מכן, בשנת 2009, היא זכתה בפרס טדי עבור הסרט הקצר הטוב ביותר עם סרטה "סוס זה לא מטאפורה" מפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין.[6]
בשנת 2010, האמר הוציאה לאור את האוטוביוגרפיה שלה "HAMMER! Making Movies Out of Sex and Life",[7] העוסק בסיפור חייה ובפילוסופית האומנות שלה.[8]
האמר הייתה מרצה לקולנוע ב"מוסד האקדמי האירופאי" אשר בSaas-Fee, שווייץ.[9]
נפטרה ב-16 במרץ 2019.
סגנון והישגים
סרטה של האמר, Dyketactics המחיש את חשיבות הגוף הנשי בעבודתה כיוצרת. הוא צולם בשני חלקים. בראשון, הוא מתאר קבוצת נשים עירומות המתאספות בכפר על מנת לבלות יחדיו בריקוד, רחיצה משותפת, נגיעה הדדית, ויצירת אינטראקציה עם הסביבה. בחלקו השני של הסרט, פטיש עצמה צולמה כשהיא חולקת רגע אינטימי עם אישה אחרת בבית פרטי. הסרט נועד להעביר מסר על כך שניתן ליצור סרט ארוטי בסגנון שונה מזה היה נהוג בתעשיית הסרטים האירוטיים בזרם המרכזי וההטרוסקסואלי באותה תקופה.[10]
בסרטיה המוקדמים האמר הציגה דימויים מהטבע כגון עצים ופירות, אשר סימלו את הגוף הנשי.
אופי וסגנון זה של סרטיה זכה לתגובות מעורבות. בסקירה של סרטיה Women I Love (נשים שאני אוהבת) (1976) ואת Double Strength (כוח כפול) (1978), מבקר הקולנוע, אנדריאה וייס, ציין "זה הפך לאופנתי לנשים של גופים המיוצגים על ידי חתיכות של פרי," ביקורת פטיש "אימוץ גברי רומנטי להציג נשים".[11]
פילמוגרפיה
- (Schizy (1968
- (Barbara Ward Will Never Die (1969
- (Traveling: Marie and Me (1970
- (The Song of the Clinking Cup (1972
- (I Was/I Am (1973
- (Sisters! (1974
- (A Gay Day (1973
- (Dyketactics (1974
- (X (1974
- (Women's Rites, or Truth is the Daughter of Time (1974
- (Menses (1974
- (Jane Brakhage (1975)
- (Superdyke (1975)
- (Psychosynthesis (1975
- (Superdyke Meets Madame X (1975
- Moon Goddess (1975) – with G. Churchman
- (Eggs (1972
- (Multiple Orgasm (1976
- (Women I Love (1976
- (Stress Scars and Pleasure Wrinkles (1976
- (The Great Goddess (1977
- (Double Strength (1978
- (Home (1978
- (Haircut (1978
- (Available Space (1978
- (Sappho (1978
- (Dream Age (1979
- (Lesbian Humor: Collection of short films (1980–1987
- (Pictures for Barbara (1980
- (Machu Picchu (1980
- (Natura Erotica (1980
- (See What You Hear What You See (1980
- (Our Trip (1981
- (Arequipa (1981
- (Synch-Touch (1981
- (The Lesbos Film (1981
- (Pond and Waterfall (1982
- (Audience (1983
- (Stone Circles (1983
- (New York Loft (1983
- (Bamboo Xerox (1984
- (Pearl Diver (1984
- (Bent Time (1984
- (Doll House (1984
- (Parisian Blinds (1984
- (Tourist (1984–85
- (Optic Nerve (1985
- (Hot Flash (1985)
- (Would You Like to Meet Your Neighbor? A New York Subway Tape (1985
- (Bedtime Stories (1986
- (The History of the World According to a Lesbian (1986
- (Snow Job: The Media Hysteria of AIDS (1986
- (No No Nooky T.V. (1987
- (Place Mattes (1987
- (Endangered (1988
- Two Bad Daughters (1988)[12]
- (Still Point (1989
- (T.V. Tart (1989)[12]
- (Sanctus (1990
- (Vital Signs (1991
- (Dr. Watson's X-Rays (1991
- (Nitrate Kisses (1992
- (Out in South Africa (1994
- (Tender Fictions (1996
- (The Female Closet (1997
- (Devotion: A Film About Ogawa Productions (2000
- History Lessons (2000)[12]
- (My Babushka: Searching Ukrainian Identities (2001
- (Resisting Paradise (2003
- (Love/Other (2005
- (Fucking Different New York (2007) (segment "Villa Serbolloni"
- A Horse is not a Metaphor (2009)(Teddy Award
- (Generations (2010
- (Maya Deren's Sink (2011
- (Welcome to this House (2015
קישורים חיצוניים
ברברה האמר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ברברה האמר, באתר AllMovie (באנגלית)
ברברה האמר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
