ג'ים קארי
ג'יימס יוג'ין "ג'ים" קארי (באנגלית: James Eugene "Jim" Carrey; נולד ב-17 בינואר 1962) הוא שחקן קולנוע וקומיקאי קנדי-אמריקאי. במהלך הקריירה שלו קארי קיבל ארבע מועמדויות לפרס גלובוס הזהב, וזכה בשתיים מהן. קארי פרץ להכרת הציבור בתחילת דרכו בזכות הופעותיו בסרטי קומדיה, אולם נודע לימים גם כשחקן אופי בתפקידים ראשיים בסרטי דרמה.
 | |
| קארי, 2008 | |
| לידה | 17 בינואר 1962 (בן 62) ניומארקט, אונטריו, קנדה |
|---|---|
| שם במה | Jim Carrey  |
| שם לידה | James Eugene Carrey |
| סוגה מועדפת | קומדיה, character comedy, חקיין, סלפסטיק, הומור סוריאליסטי, קומדיה הבחנתית, physical comedy, סאטירה |
| מדינה | ארצות הברית, קנדה |
| תקופת הפעילות | מ-1981 |
| מקום לימודים |
|
| בן או בת זוג |
|
| צאצאים | Jane Carrey |
| מספר צאצאים | 1 |
| פרסים והוקרה | 2 פרסי גלובוס הזהב |
| http://www.jimcarrey.com/ | |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חתימה |  |
  | |
ביוגרפיה
קארי נולד בעיירה ניומארקט, אונטריו שבקנדה. אביו של קארי פוטר מעבודתו כרואה חשבון ומשפחתו סבלה מעוני עוד כשהיה תינוק. בתקופה מסוימת התגוררה משפחתו ברכב מסחרי של פולקסווגן למשך שלושה חודשים. עם זאת, קארי גדל להיות נער מצחיק ומשעשע. כך לדוגמה, כשהיה בתיכון, מוריו נתנו לו מספר דקות בסוף כל יום הלימודים כדי להופיע מול בני כיתתו.
קריירה
קארי פרש מהלימודים ועבר לניו יורק, שם הופיע במועדוני לילה שונים. הוא עבר ללוס אנג'לס בשנת 1979, שם מצא עבודה במועדון הקומדי סטור. רודני דיינג'רפילד, שחקן קולנוע וקומיקאי אמריקאי הבחין בו וצירף אותו לסיבוב ההופעות שלו.
תפקידו הראשון בסרט דרמה היה בשנת 1988 כשהופיע בתפקיד קטן בסרט "משחק המוות" (הסרט החמישי בסדרת "הארי המזוהם") בכיכובם של קלינט איסטווד וליאם ניסן. קארי זכה לראשונה בתשומת לב ציבורית בזכות תפקיד חוזר בסדרת המערכונים "בצבעים חיים" (אנ') (1990). תפקידיו המשמעותיים הראשונים היו כשחקן הראשי בסרטי הקומדיה אייס ונטורה: בלש בצחוק, בתור אייס ונטורה (1994), טיפשים בלי הפסקה בתור לויד קריסטמס (1994), המסכה בתור סטנלי איפקיס (1994) ואייס ונטורה: בלש פראי (1995). בהמשך השנה השתתף קארי בתפקיד משנה בתור אדוארד ניגמה/הרידלר בסרט באטמן לנצח (1995). ב-1997 קארי שיחק את פלטשר רייד בסרט שקרן שקרן, תפקיד שזיכה אותו לראשונה בשבחים רבים בעבור יכולתיו כשחקן אופי, ולא רק בעבור יכולותיו הקומיות. בעבור תפקיד זה קיבל קארי לראשונה מועמדות לפרס גלובוס הזהב. בשנתיים שלאחר מכן שיחק קארי במופע של טרומן (1998) ואיש על הירח (1999) שזיכו אותו בשני פרסי גלובוס הזהב בקטגוריית השחקן הטוב ביותר.
עם תחילת שנות ה-2000, זכה קארי להכרה נוספת ביכולותיו כשחקן מגוון עם תפקידו בסרט קומי לחג המולד, הגרינץ' (2000). לאחר גילם את ברוס נולן בקומדיה ברוס הגדול מכולם (2003). בשנה לאחר מכן כיכב בתפקיד ג'ואל בריש בשמש נצחית בראש צלול (2004). תפקיד זה זיכה אותו במועמדות נוספת לפרס גלובוס הזהב, וכמו כן לראשונה למועמדות לפרס באפט"א.
קארי המשיך לגלם תפקידים מגוונים בסרטי חג מולד, סרטים מצוירים, דרמות וקומדיות, בהם תפקידיו כקארל אלן בסרט יס מן (2008) הורטון הפיל בסרט המצויר הורטון שומע מישהו (2008), סטיבן ראסל בסרט אני אוהב אותך פיליפ מוריס (2009) וטום פופר ב"מר פופר והפינגווינים".
החל משנת 2017 יוצר, כותב ומפיק את הסדרה "מת על הבמה" של רשת שואוטיים העוסקת במופעי הסטנדאפ של לוס אנג'לס בשנות השבעים. בשנת 2018 עלתה סדרת הטלוויזיה בכיכובו, "ילדותי", המשודרת גם היא ברשת שואוטיים. בסדרה זו שב קארי לשתף פעולה עם מישל גונדי, במאי "שמש נצחית בראש צלול". קארי נמנה גם עם מפיקי הסדרה. הסדרה בוטלה לאחר שתי עונות.[1]
הוא גילם את דמותו של דוקטור אגמן ב"סוניק - הסרט", שיצא לאקרנים בשנת 2020 ובסרט ההמשך "סוניק - הסרט 2" שיצא לאקרנים בשנת 2022.
באפריל 2022, קארי הודיע שהוא מתכנן לפרוש מתעשיית הקולנוע, והסביר ש"עשה מספיק".[2]
חיים אישיים
ב-1987 נישא לשחקנית מליסה וומר. בספטמבר 1987 נולדה בתם ג'יין ארין. ב-1994 נפרדו וב-1995 התגרשו.
ב-1994 קארי התחיל לצאת עם השחקנית לורן הולי. הם התחתנו ב-23 בספטמבר 1996, ונישואיהם נמשכו כפחות משנה.
קארי יצא גם עם השחקנית רנה זלווגר, והזוג היה אמור להתארס אך הם נפרדו בדצמבר 2000.
בדצמבר 2005 התחיל לצאת עם השחקנית והדוגמנית ג'ני מקארתי והם נפרדו באפריל 2010.
ב-2004 קיבל קארי אזרחות אמריקאית, זאת בנוסף לאזרחות הקנדית שיש לו מלידה.
ב-2010 הוענק לו תואר אבירות מממשלת צרפת.[3]
ב-22 בינואר 2012 שודר פרק של תוכנית הכישרונות האמריקאית "אמריקן איידול" ובה הופיעה בתו ג'יין קארי ועברה את השלב הראשון.
ב-7 בינואר 2022 יצא לאור אלבום האולפן החמישי של הזמר הקנדי דה ויקנד, שם קריין במספר שירים בתפקיד שדר רדיו.
קארי נוהג לעשות מדיטציה.
פילמוגרפיה נבחרת ופרסים
| שנה | שם | דמות | הערות |
|---|---|---|---|
| קולנוע | |||
| 1983 | שעת הסקס והאלימות לכל המשפחה (אנ') | מנחה / תפקידים שונים | |
| הכל בטעם טוב (אנ') | ראלף פרקר | ||
| 1985 | נשיכה קטלנית (אנ') | מארק קנדל | |
| 1986 | להתחתן שנית (אנ') | וולטר גץ | |
| 1988 | משחק המוות (אנ') | ג'וני סקוורס | |
| נערות קלות להשגה (אנ') | וויפלוק | ||
| 1989 | קאדילק ורוד (אנ') | בדרן | |
| 1994 | אייס ונטורה: בלש בצחוק | אייס ונטורה | גם תסריטאי
|
| המסכה | המסכה |
| |
| טיפשים בלי הפסקה | לויד כריסמס |
| |
| 1995 | באטמן לנצח | איש החידות |
|
| 1995 | אייס ונטורה: בלש פראי | אייס ונטורה |
|
| 1996 | כייבל גאי | ארני דאגלס |
|
| 1997 | שקרן שקרן | פלטשר ריד |
|
| 1998 | המופע של טרומן | טרומן ברבנק |
|
| 1999 | איש על הירח | אנדי קאופמן |
|
| 2000 | אני, עצמי ואיירין | צ'רלי בייליגייטס / האנק אוונס |
|
| 2000 | הגרינץ' | הגרינץ' |
|
| 2001 | מג'סטיק | פיטר אפלטון | |
| 2003 | ברוס הגדול מכולם | ברוס נולן | גם מפיק
|
| 2004 | שמש נצחית בראש צלול | ג'ואל באריש |
|
| 2004 | סדרה של צרות | הרוזן אולף |
|
| 2005 | דיק וג'יין עושים את זה | ריצ'רד הרפר | גם מפיק
|
| 2007 | מספר 23 | וולטר ספארו / הבלש Fingerling |
|
| 2008 | הורטון שומע מישהו | הורטון הפיל | דיבוב
|
| יס מן | קארל אלן |
| |
| 2009 | אני אוהב אותך פיליפ מוריס | סטיבן ג'יי ראסל | |
| רוחות חג המולד | אבנעזר סקרוג' | דיבוב
| |
| 2011 | מר פופר והפינגווינים | תומאס פופר ג'וניור |
|
| 2013 | ברט וונדרסטון המופלא | סטיב גריי | |
| קיק אס 2 | סאל ברטוליני / קולונל כוכבים ופסים | ||
| חדשות בהפרעה | סקוט ריילס | הופעת קמע
| |
| 2014 | טיפשים בלי הפסקה 2 | לויד כריסמס |
|
| 2020 | סוניק - הסרט | דוקטור אגמן |
|
| 2022 | סוניק - הסרט 2 |
| |
| טלוויזיה | |||
| 1981 | פני גומי | טוני מורוני | סרט טלוויזיה |
| 1983 | קופר מאונטן | בובי טוד | |
| 1989 | מייק האמר: הרצח לוקח הכול | בראד פיטרס | |
| 1990–1994 | בצבעים חיים | דמויות שונות | 125 פרקים |
| 1992 | סיפורים במייפל דרייב | טים קרטר | סרט טלוויזיה |
| 1992 | רחוב סומסום | בתפקיד עצמו | פרק: "3023" |
| 1996, 2011, 2014 | סאטרדיי נייט לייב | מנחה; 3 פרקים | |
| 1998 | המופע של לארי סנדרס | פרק: "Flip" | |
| 2011 | המשרד | איש האצבעות | פרק: "Search Committee"
|
| 2012 | רוק 30 | דייב ויליאמס | פרק: "Leap Day" |
| 2015 | סאטרדיי נייט לייב: ספיישל 40 שנה | בתפקיד עצמו / מתיו מקונוהיי | |
| 2017–2018 | I'm Dying Up Here | — | מפיק בפועל |
| 2018–2020 | ילדותי | ג'ף פיצירילו / ג'ף פיקלס | 20 פרקים; גם מפיק בפועל |
| 2020 | סאטרדיי נייט לייב | ג'ו ביידן | 6 פרקים |
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של ג'ים קארי
ג'ים קארי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ג'ים קארי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- ג'ים קארי, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
ג'ים קארי, באתר AllMovie (באנגלית)
ג'ים קארי, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- ג'ים קארי, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
- ג'ים קארי, באתר Metacritic (באנגלית)
ג'ים קארי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
ג'ים קארי, באתר AllMusic (באנגלית)
ג'ים קארי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ג'ים קארי, באתר Discogs (באנגלית)
ג'ים קארי, באתר Songkick (באנגלית)- ג'ים קארי באתר Westlord (הקישור אינו פעיל, 12 בספטמבר 2017)
- אמיר קמינר, ליצן עצוב, באתר ynet, 18 בנובמבר 2009
- אבנר שביט, ג'ים קארי בן 50: מהן הופעותיו הטובות ביותר?, באתר וואלה!, 13 בינואר 2012
- איתמר רונאל, אני, עצמי והעצמי הכוזב שלי, באתר מאקו, 23 בנובמבר 2017
- שירות כלכליסט, ג'ים קרי קורא לאמריקאים למחוק את דפי הפייסבוק ולהיפטר ממניות החברה, באתר כלכליסט, 7 בפברואר 2018
- דודי כספי, נקודת הג'ים, באתר ישראל היום, 13 בספטמבר 2018
- ג'ים קארי: "הצורך שיקבלו אותך יהפוך אותך לבלתי-נראה", מתוך נאומו בטקס חלוקת התארים של אוניברסיטת מהרישי ב-2014
- ג'ים קארי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
| ג'ים קארי – פרסים | |
|---|---|