גווידו ד'ארצו

גווידו ד'אָרֶצוֹ (או: גווידו מֵאָרֶצוֹ; באיטלקית: Guido d'Arezzo;‏ 991 או 992 - אחרי 1033) היה תאורטיקאי מוזיקה מתקופת ימי הביניים. נחשב לממציא התיווי המוזיקלי המודרני, כתב התווים על גבי חמשה (שאז כללה רק ארבע שורות במקום חמש, כנהוג כיום) שהחליף את רישומי הנוימות; הטקסט שלו, ה"מיקרולוגוס", היה החיבור הנפוץ ביותר בנושא מוזיקלי בימי הביניים אחרי כתביו של בואתיוס.

גווידו היה נזיר מן המסדר הבנדיקטיני מעיר המדינה האיטלקית ארצו. מחקר עדכני מתארך את ה"מיקרולוגוס" שלו לשנת 1025 או 1026; הואיל וגווידו קבע במכתב את גילו כשלושים ושבע כאשר כתב את המסה, משערים ששנת הולדתו הייתה בסביבות 991 או 992. ראשית הקריירה שלו הייתה במנזר פומפוזה על חוף הים האדריאטי, סמוך לפרארה. בתקופת חייו שם, עמד על הקושי שיש לזמרים לזכור מזמורים גרגוריאניים. הוא המציא שיטה לשינון מהיר של מזמורים ותוך זמן קצר עשה לו שם בצפון איטליה. בד בבד עם פרסומו, עורר את עוינותם של הנזירים האחרים במנזר, וזו הניעה אותו לעזוב את המקום ולעבור לארצו, עיר שלא היה בה מנזר, אך הייתה בה קבוצה גדולה של זמרי קתדרלה, ובישוף ארצו, טבאלד, הזמינו להדריכם.

בתקופת חייו בארצו פיתח גווידו טכנולוגיות הוראה חדשות, כגון תיווי חמשה וסולפז', אביו-מולידו של סולם דו-רה-מי, שהברותיו לקוחות מן ההברות הראשונות של כל אחד מפסוקי המוזיקה הראשונים בבית הראשון של מזמור התפילה Ut queant laxis.^[1] ייתכן שעבודתו זו התבססה על עבודתו הקודמת בפומפוזה, אבל האנטיפונים שכתב שם אבדו. לגווידו מייחסים גם את המצאת "היד הגווידונית",^[2][3]שיטת מנמוניקה נפוצה בשימוש, של מיפוי שמות התווים לפי חלקי היד האנושית. ה"מיקרולוגוס", שנכתב בקתדרלת ארצו והוקדש לטבאלד, מכיל את שיטת ההוראה של גווידו כפי שפותחה באותו זמן. תוך זמן קצר משכה השיטה את תשומת לבו של האפיפיור יוחנן ה-19, שהזמין את גווידו לרומא. קרוב לוודאי שגווידו יצא לשם ב-1028, אך הוא חזר עד מהרה לארֶצו, מחמת בריאותו הרעועה. דבר אינו ידוע עליו לאחר זמן זה, פרט לכך שהאנטיפון האבוד שלו הושלם ככל הנראה בשנת 1030.

על שם גווידו ד'ארצו קרוי "תיווי מוזיקה גווידו" (GUIDO music notation), פורמט לתצוגת מחשב של פרטיטורות.