גימנסיה גאולה

גימנסיה גאולה נוסדה בסוף שנת 1919 בשם בית הספר התיכוני למסחר, על ידי קבוצה של עסקני היישוב שכללה את זאב גלוסקין, אליעזר הופיין ויהודה גור, ובהחלטה של אגודת הסוחרים ביפו^[1], במטרה להכשיר פקידים משכילים שיוכלו להשתלב במסחר המתפתח בארץ ישראל ובמנגנון הממשל הבריטי. תוכנית בית הספר הייתה תלת שנתית (מקבילה לכיתות ט'–י"א)^[2] וכללה לימודי תנ"ך, עברית, היסטוריה, מתמטיקה, מדעים והתעמלות, ובנוסף כלכלה, תורת המסחר, חוקה מסחרית, תורת הסחורות, גאוגרפיה כללית ומסחרית, הנהלת חשבונות, כתיבה במכונת כתיבה, כתיבת מכתבים ושפות: אנגלית, ערבית וצרפתית^[3]. במהרה בית הספר קיים גם ארבע שנות לימוד תיכוניות ראשונות (המקבילות היום לכיתות ה'–ח'), כך שהוא כלל שבע שנות לימוד, אולם חלק מהתלמידים הגיעו רק לקראת השנה החמישית. כן נוספה שנה שמינית למעוניינים בהכנה לבחינות גבוהות לקראת קבלה לאוניברסיטה^[4]. בשנת 1928 הונהג סטאז' למשך 2–3 חודשים בהם הבוגרים עבדו ללא תשלום בבתי מסחר^[5]. בראשית שנות ה-30 של המאה ה-20 החל בית הספר לקיים שני מסלולי לימוד תיכוניים: מסלול תיכוני מלא של 8 שנות לימוד (כיתות ה'–י"ב) ומסלול פקידותי דו-שנתי (מקביל לכיתות ט'–י')^[6]. המסלול התיכוני כלל בין מגמותיו מגמת כלכלה שפעלה במקביל למגמות ספרותית, ביולוגית וריאלית, זכר למקור המסחרי של בית הספר^[7]. בנוסף, קיים בית הספר קורסים מסחריים בשיעורי ערב^[8].

בסביבות שנת 1926 הוקמה כיתת מכינה עבור תלמידים שאינם מתאימים ללימוד בכיתה הראשונה^[9]. בהמשך הוקמה כיתה לבני 6^[10], והחל משנת 1929 קיים בית הספר ארבע כיתות מכינה (מקביל לכיתות א'–ד')^[11]. בשנת 1932 קיים בית הספר קייטנה לילדי המכינה^[12].

בית הספר השתייך לרשת בתי הספר של הוועד הלאומי וזכה להכרה בבוגריו מצד האוניברסיטה העברית בירושלים^[13]. בשנת 1950 שונה שם בית הספר ל"בית ספר תיכון גאולה", או "גימנסיה גאולה", אולם מתכונת הלימודים לא השתנתה^[14].

גימנסיה גאולה התחרתה בגימנסיה הרצליה על תואר בית הספר הטוב ביותר בתל אביב ודרישות הקבלה אליה היו גבוהות.

בשנים 1936–1948 היה בית הספר מרכז לאימוני חג"ם של ההגנה ובמקום היה גם סליק כפי שכתוב בלוחית זיכרון על גדר הבניין ברחוב גאולה 30.

בספטמבר 1973 נפתחה בבית הספר חטיבת ביניים במסגרת הרפורמה^[15].

בשנים הראשונות ניהל את בית הספר ד"ר וינברג ולאחריו בשנים 1922–1930 ניהל את בית הספר ד"ר אלכסנדר קולר. את קולר החליף ד"ר מ. גלעדי^[16] ולאחריו כיהן כמנהל ד"ר שמואל אוארבך (אביר)^[17][18]. לאחר מכן, עד שנת 1943 ניהל את בית הספר אשר ברש^[19]. מ-1950 עד אמצע שנות ה-60 ניהל את בית הספר ד"ר שמריהו אלנברג^[20]. בשנת 1968 ניהל את בית הספר אברהם וסרמן^[21]. בצוות המורים נמנו בין השאר, פרופסור שמעון הלקין, אהרון בן-אור ונתן גורן^[22].

בשנת 1925 למדו בבית הספר 89 תלמידים ועבדו בו שמונה מורים^[23]. ביוני 1927 סיימו את בית הספר 28 בוגרים מהמחזור השישי, 13 בנות ו-15 בנים^[24]. ביולי 1932 סיימו את בית הספר 47 בוגרים^[25].

בשנתיים הראשונות שכן בית הספר בבית שכור ולאחר מכן עבר לצריף ברחוב הים (היום רחוב הרב קוק). בשנת 1925 עבר בית הספר למבנה ברחוב גאולה 30 בתל אביב, שהוקם על מגרש שנתרם על ידי חברת גאולה. במבנה היו שבעה חדרים בקומה אחת^[23]. כבר בספטמבר 1926 גויסו כספים מתורמים שונים, בהם עריית תל אביב, לצורך הרחבת מבנה בית הספר בקומה הראשונה והוספת קומה שנייה חלקית^[26]. ביוני 1929 הוחל בהקמת אולם התעמלות^[27] על מגרש שהוקצה לבית הספר על ידי עיריית תל אביב^[28]. בשנת 1960 נחנך אגף חדש של בית הספר בתכנון האדריכל שמעון פובזנר, בוגר בית הספר^[29] ובשנת 1962 נוסף מבנה חדש של מעבדות וכיתות. בשנת 1973 התחילה לפעול בבית הספר חטיבת ביניים – מהראשונות בתיכוני תל אביב. לאחר מותו של מנהלה האחרון – אברהם וסרמן במרץ 1979 ועם סיום תקופת החכירה מעיריית תל אביב הוחלט על סגירת בית הספר עם סיום שנת הלימודים 1978/79. על סגירת המוסד הופקד עו"ד אמנון חלד מבוגרי "גאולה" כנציג הוועד המנהל. כיום פועל במבנה, בית הספר עירוני ד' אורט^[30], ששכן במשך שנים רבות ברחוב התבור 32.

• קטגוריה:בוגרי גימנסיה גאולה

מדיה וקבצים בנושא גימנסיה גאולה בוויקישיתוף

• חיפוש גימנסיה גאולה בעיתונות יהודית היסטורית