דייוויד לטרמן

לטרמן נולד באינדיאנפוליס, אינדיאנה שבארצות הברית, למשפחה נוצרית. הבן האמצעי בין הבת הגדולה ג'ניס והבת הקטנה גרטשן. אביו הארי עסק בגידול פרחים, ואמו דורותי מנגרינג^[1] עבדה כמזכירת כנסייה. למד תקשורת באוניברסיטת בול סטייט שבאינדיאנה, היה שדרן בתחנת הרדיו של האוניברסיטה, וסיים לימודי תואר ראשון בשנת 1969. באותה שנה התחתן עם מישל קוק, אותה הכיר באוניברסיטה (הם התגרשו בשנת 1977). עבד כמנחה בתחנת רדיו מקומית, ואחר כך כמנחה וחזאי מזג אוויר בתחנת טלוויזיה מקומית. לטרמן התבלט כמנחה פרוע, ועורר ביקורת מצד מנהלי התחנה. בשנת 1975 עבר ללוס אנג'לס שבקליפורניה, במטרה לפתח קריירה בתחום הבידור. הוא כתב תסריטים לסדרות טלוויזיה, והחל להופיע כסטנדאפיסט במועדון הקומדי סטור שבמערב הוליווד.

בסוף שנות ה-70 הופיע בתפקידי אורח בסדרות קומיות ובשעשועונים.

תחילת דרכו ברשת NBC

בנובמבר 1978 החל להופיע כסטנדאפיסט וכמנחה אורח בתוכנית האירוח המרכזית של רשת הטלוויזיה NBC, הטונייט שואו בהנחיית ג'וני קרסון - בסך הכול הופיע בתוכנית 22 פעמים. בשנת 1980 הנחה תוכנית בוקר קומית ברשת NBC, שזכתה בשני פרסי אמי אך בוטלה כעבור כמה חודשים בגלל אחוזי צפייה נמוכים. ב-1 בפברואר 1982 החל להנחות את תוכנית האירוח המאוחרת של הרשת, שמשודרת אחרי הטונייט שואו (לייט נייט). הלייט נייט נחשבה לתוכנית נועזת ויוצאת דופן, וזכתה בחמישה פרסי אמי. לטרמן הנחה את הלייט נייט עד 25 ביוני 1993, והוחלף על ידי קונאן או'בריין.

המעבר לרשת CBS

אחרי פרישתו של ג'וני קרסון מהנחיית הטונייט שואו במאי 1992, ג'יי לנו נבחר כמחליפו, אף שלטרמן נחשב למועמד המוביל לתפקיד. ב-30 באוגוסט 1993 הוא החל להנחות תוכנית אירוח מרכזית ברשת CBS (לייט שואו), שמתחרה בטונייט שואו של רשת NBC. באותה שנה הקים חברת הפקות בשם Worldwide Pants Incorporated שהפיקה, בין השאר, את הלייט שואו ואת תוכניתו של ריי רומנו - "כולם אוהבים את ריימונד". הלייט שואו צולמה בתיאטרון אד סאליבן שבמנהטן, בעיר ניו יורק, וזכתה בשבעה פרסי אמי.

לטרמן נחשב למנחה מתוחכם יותר מלנו, אך זכה לאחוזי צפייה נמוכים יותר - כחמישה מיליון צופים, לעומת כשישה מיליון שצפו בלנו. דירוג הקומיקאים שהופיעו בשתי תוכניותיו, לפי מספר ההופעות: ג'ורג' מילר (55 הופעות), ריצ'רד לואיס (52), ג'יי לנו (40), רוברט קליין (37), ג'ף אלטמן (36), בילי קריסטל (35) וג'רי סיינפלד (34).

בשנת 1995 הנחה את טקס האוסקר.

ב-17 בספטמבר 2001 היה הקומיקאי הראשון שהופיע בטלוויזיה אחרי פיגועי 11 בספטמבר.

במרץ 2002 קיבל הצעה לעבור לרשת ABC, שלא יצאה אל הפועל.

באפריל 2014 הודיע במהלך שידור תוכניתו על כוונתו לפרוש, לאחר 33 שנים, בשנת 2015^[2]. במאי 2015 פרש מהגשת התוכנית. בספטמבר אותה השנה החליפו סטיבן קולבר בהנחיית התוכנית ("לייט שואו עם סטיבן קולבר")^[3].

המעבר לשירות נטפליקס

בינואר 2018, החל להגיש בנטפליקס את תוכנית האירוח השבועית "את האורח הבא שלי אין צורך להציג עם דייוויד לטרמן"^[4], והמרואיין הראשון שלו היה ברק אובמה^[5].

ב-3 בנובמבר 2003 נולד לו ולבת זוגו רג'ינה לסקו בן, שנקרא הארי ג'וזף על שם אביו המנוח של דייוויד, שמת בשנת 1974. במרץ 2005 נעצר במדינת מונטנה אדם שעבד בביתו של לטרמן, ונחשד בכוונה לחטוף את בנו במטרה לדרוש כופר.

במרץ 2009, התחתן עם בת זוגו רג'ינה לסקו. באוקטובר 2009, הודיע בתוכניתו שניהל מערכת יחסים מינית עם אחת מעובדותיו, וכי אדם ניסה לסחוט ממנו שני מיליון דולר על מנת שלא יפרסם את הפרשה^[6]. בהמשך גילה שהיה זה מפיק הטלוויזיה, רוברט האלדרמן, עמיתו ברשת CBS, ולטרמן התנצל בשידור חי בפני אשתו על הרומנים שניהל עם עובדות מצוות תוכניתו וציין כי "היא מאוד פגועה מהתנהגותו" וכי "הרומנים האלה שייכים לעבר"^[7].

בינואר 2000 עבר ניתוח מעקפים בלבו. בפברואר 2003 אושפז בעקבות פגיעת נגיף הרפס.

מדיה וקבצים בנושא דייוויד לטרמן בוויקישיתוף

• דייוויד לטרמן, ברשת החברתית פייסבוק
• דייוויד לטרמן, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• דייוויד לטרמן, ברשת החברתית אינסטגרם
• דייוויד לטרמן, ברשת החברתית טיקטוק
• דייוויד לטרמן, ברשת החברתית Goodreads
• דייוויד לטרמן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• דייוויד לטרמן, באתר AllMovie (באנגלית)
• דייוויד לטרמן, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• דייוויד לטרמן, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• דייוויד לטרמן, באתר Last.fm (באנגלית)
• דייוויד לטרמן, באתר AllMusic (באנגלית)
• דייוויד לטרמן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• דייוויד לטרמן, באתר Discogs (באנגלית)
• דייוויד לטרמן, באתר Songkick (באנגלית)
• אתר הלייט שואו
• עמי פרידמן, צפו: הלילה האחרון של דיוויד לטרמן, באתר ynet, 21 במאי 2015
• חגית גינזבורג, ‏מלך הלילה: דיוויד לטרמן פורש, מדובר בסופו של עידן, באתר מעריב אונליין, 20 במאי 2015
• ynet, "חשתי כאילו הרגתי את משפחתי": דיוויד לטרמן חוזר לפרשיית המין שזעזעה את חייו, באתר ynet, 12 באפריל 2017
• עמית הרשקוביץ, ‏בקטע אירוני, באתר ‏מאקו‏, 21 במאי 2015
• דייוויד לטרמן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)