דיק סוואב

סוואאב סיים את לימודי הרפואה באוניברסיטת אמסטרדם בשנת 1968, ואת עבודת הדוקטורט שלו בשנת 1970, אותה כתב עם הפרופסור ג'יי ארינס קאפרס על התאים הנוירואנדוקריניים. בשנת 1972 קיבל את התואר ברפואה. מאז משנת 1978 הוא מנהל המכון ההולנדי לחקר המוח. בשנת 1979 מונה לפרופסור לנוירוביולוגיה באוניברסיטת אמסטרדם^[1]. בשנת 1985 הוא הקים את "בנק המוח ההולנדי" (Nederlandse Hersenbank), כדי לסייע במחקר מחלות מוח^[2].

סוואב הוא אתאיסט.

סוואב ידוע בעיקר בזכות מחקריו וגילויו בתחום האנטומיה והפיזיולוגיה של המוח, ובמיוחד ההשפעה שיש לגורמים הורמונליים וביוכימיים שונים ברחם על התפתחות המוח. תחום נוסף בעבודתו של סוואב, אשר משך תשומת לב רבה, הוא מחקריו על האופן שבו דימורפיזם מיני קשור לאנטומיית המוח, כמו גם מחקר הנוגע לנטייה מינית וטרנסקסואליות^[3]. לאורך שנות המחקר שלו, סואב, על פי דבריו שלו, הגיע למסקנה הדטרמיניסטית והחומרנית שמוח אינו דבר שיש לנו, אלא מוח הוא מה שאנחנו: התהליכים הפיזיים והכימיים במוחנו קובעים כיצד אנו מגיבים מי שאנחנו. מחקריו המאוחרים מתמקדים בתחום הדיכאון וחקר האלצהיימר.

המחקר של סוואב עורר מספר פעמים מחלוקת. לאחר שביצוע מחקר המציע קשרים בין אנטומיה מוחית לבין נטייה מינית, דווח סוואב שקיבל איומי רצח מצד אנשים המאמינים כי מקיר זו מנסה לסווג את הומוסקסואליות כ'פתולוגיה' ולהתייחס אליה כאל חריגה או הפרעה ביולוגית. תפיסתו של סוואב כי לא קיימים רצון חופשי או ישויות מטאפיזיות כמו נשמות או רוחות גרמו גם לתגובות שליליות בקרב קבוצות דתיות שונות. סוואב מגן בעקביות על מחקריו מול ביקורת זו^[4].

ספר מדע הפופולרי שכתב, "אנחנו, המוח שלנו: מהרחם ועד מאה ועשרים", תורגם לעברית בשנת 2014 ויצאה לאור בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר^[5].

סוואב זכה בפרסים מדעיים רבים והיה מנחה של 84 סטודנטים לתואר דוקטור, מהם 16 פרופסור מן המניין. הוא עורך כמה כתבי עת בנושא חקר המוח. מדד ההירש שלו הוא 97 נכון לשנת 2020, לאחר שצוטט למעלה מ-34,000 פעמים.

הוא חבר, חבר כבוד ומייסד של מספר עמותות מדעיות ומקצועיות. היה פרופסור אורח במכון מקס פלאנק לפסיכיאטריה, במינכן, גרמניה בשנת 1996. ופרופסור אורח בשלושה מקומות בסין ובסטנפורד, ארצות הברית. הוא עוטר באות "אביר מסדר האריה ההולנדי", מסדר האבירות הגבוה של ממלכת הולנד.