היי-טק בישראל

ראשית תעשיית ההיי־טק בישראל הייתה במסגרות ממשלתיות, בחיל המדע שלימים הפך לרשות לפיתוח אמצעי לחימה, בתעשייה האווירית לישראל ובגופים נוספים. אבן הדרך הראשונה של התעשייה הפרטית הייתה הקמתה של חברת אלרון בשנת 1961 על ידי עוזיה גליל^[2], ובתמיכתו של דן טולקובסקי. בהמשך הוקם המדען הראשי

ענף ההיי טק החל להתפתח בשנות ה-60 של המאה ה-20, עם היווסדן של מספר חברות, כמו ECI Telecom, תדיראן ואלרון. האמברגו הצרפתי שהוטל על ישראל לאחר מלחמת ששת הימים, גרם להתפתחותה של תעשייה צבאית שמטרתה הייתה להשיג יתרון טכנולוגי על מדינות ערב. בשלבים מאוחרים יותר החל חלק מתעשיות צבאיות אלה לפתח גם יישומים אזרחיים. יתרונה היחסי של ישראל בא לידי ביטוי כאשר תעשיית המחשוב העולמית החלה שמה דגש רב יותר על תוכנה ביחס לחומרה, וחברות ישראליות החלו מתבלטות בשוק הבינלאומי. בשנות ה-80 של המאה ה-20 קמו בישראל חברות היי טק שאיתרו ופיתחו תחומי ייצור שלא כוסו על ידי חברות אמריקאיות מקבילות, ובין 1984 ל-1991 גדל שווי ייצוא מוצרי התוכנה מישראל מ-5 מיליון ל-110 מיליון דולר.

בשנות ה-80 של המאה ה-20 קמו בישראל חברות היי טק שאיתרו ופיתחו תחומי ייצור שלא כוסו על ידי חברות אמריקאיות מקבילות, ובין 1984 ל-1991 גדל שווי ייצוא מוצרי התוכנה מישראל מ-5 מיליון ל-110 מיליון דולר. בשנים אלה קמו מספר חברות הייטק ראשונות במסגרת יוזמה פרטית של תשלובת מפעלי ארגמן ביבנה. ארגמן היה אחד ממפעלי התעשייה הגדולים בישראל והמתקדמים בעולם והיה בבעלות של דסק"ש, בנק לאומי ומשפחת קליר. בשנות ה-80, בזכות פיתוח מהיר של המפעל והבנה של מנכ"ל ארגמן שמעון קליר שלתעשיית הטקסטיל בישראל אין עתיד עסקי משמעותי, החל קליר להשקיע משאבים רבים בפיתוח של טכנולוגיות מתקדמות שונות ולטפח יזמים צעירים המחפשים אחסניה לרעיונותיהם החדשניים. עד לתחילת שנות התשעים הקימה ארגמן בית ספר מקצועי ( אורט ארגמן ) ומעל ל 15 חברות הזנק שהוקמו, התפתחו ופעלו בתוך המתחם הענק שהיה ברשות התשלובת בעיר יבנה ( מתחם של כ 150 דונם ). החברות הוקמו במודל של שותפות בין היזמים והמפעל ופעלו בתוך המתחם בסיוע צוות המפעלים המקצועי. בין החברות שהוקמו היו חברות שעסקו בפתרונות לאנרגיה סולארית ( אראל אנרגיה, לימים תיגי-סולאר הנסחרת בבורסה לני"ע בתל אביב ), אראל-נט, שפיתחה פתרונות תעבורת נתונים ( הונפקה בבורסה לני"ע בת"א בשנות התשעים המאוחרות ), אראל תקשורת, שפיתחה מערכות ללימוד מרחוק ( הונפקה בנאסדק ), אראל בקרה, שפיתחה מערכות לניהול ממוחשב של תהליכי הטקסטיל, ארגטן (מיכון לתהליכי אשפרה חכמים, הוקמה בשיתוף ענק התעשייה הגרמני TEN), יומאר ( שהוקמה בשיתוף הענק האמריקאי יוניטד מרצ'נט ) ארקום, אראן ועוד. חברות אלה ואחרות נהנו ממימון התחלתי ומתמשך, סיוע הנדסי ועסקי ואף המשיכו את פעילותן לאחר שמפעל ארגמן נמכר והפסיק את פעילותו התעשייתית המקורית. בזכות הרוח היזמית והניסיון הרב שצבר שמעון קליר במסגרת פעילות זו, התבקש וסייע רבות לממשלות ישראל לתכנן ולהקים את תוכנית החממות הטכנולוגיות ( שנקראה מתימופ ), והיה אחד ממייסדי תוכנית בירד לשיתוף פעולה טכנולוגי ישראלי-אמריקאי ועוד.

עם זאת, הפריצה המהותית של ההיי טק הישראלי התרחשה בשנות ה-90 של המאה ה-20, בעקבות השקעות של קרנות הון סיכון ותמיכה ממשלתית באמצעות "תוכנית יוזמה" וכן תכנית החממות הטכנולוגיות שנוסדו בתמיכת המדען הראשי (כיום רשות החדשנות).

בשנים אלו הענף זכה להכרה מקצועית ותקשורתית בינלאומיות עם הקמה וצמיחה של חברות היי טק בולטות כגון אמדוקס, קומברס, צ'קפוינט, קבוצת רד-בינת, רדווין, מרקורי, אורבוטק וגילת רשתות לווין, . חברות בינלאומית, כדוגמת Yahoo!, גוגל, מיקרוסופט, HP ועוד פתחו מרכזי פיתוח בישראל, וחברות ותיקות כגון יבמ, אינטל, ומוטורולה הגדילו את פעילותן, בין היתר לאחר רכישת חברות הזנק ישראליות. בתל אביב לבדה פעלו בסוף 2019 מרכזי פיתוח של 107 חברות רב-לאומיות.^[3]

כן פועלות בישראל חברות הייטק ישראליות שנמכרו לחברות זרות, שהותירו בישראל את מרכזי הפיתוח. בולטות בקטגוריה זו חברת מיראביליס, יצרנית ICQ וחברת "Waze Mobile", יצרנית אפליקציית הניווט Waze שנמכרה לגוגל עבור כמיליארד דולר, Conduit, בבילון תוכנה ועוד.

שנת 2021 הייתה שנת שיא להיי־טק הישראלי, עם היווצרותן של 30 חדי-קרן חדשים,^[4] ומעל 70 הנפקות - כולל 21 הנפקות בשווי של מיליארד דולר ויותר.^[5] אולם, בראשית 2022 חברות רבות שהונפקו ראו ירידת ערך חדה בשווי שלהן.^[6]

על פי דוח רשות החדשנות לשנת 2023, ב-2022 היו 508.4 אלף שכירים ושכירות בהייטק ובתפקידי טק בענפים שאינם טכנולוגיים - סך הכול 14% מהשכירים ומהשכירות בישראל. מתוכם כ-400 אלף בהייטק, והיתר בתפקידי טק בענפים שאינם טכנולוגיים. ב-2014 עמד השיעור על 10.6%, כלומר עלה בקצב משמעותי של 32%.^[7]

בשנים 2012 ועד תחילת 2023 קצב הצמיחה השנתי הממוצע במספר המועסקים בענף ההייטק היה 6.3%, בהשוואה לקצב של 2.2% בשנה במספר המועסקים בכלל המשק. כלומר, ההייטק צמח בקצב מהיר פי 3 בהשוואה למספר המועסקים במשק. השכר הממוצע בהיי-טק ב-2022 עמד על 28,385 ש"ח - גבוה פי 2.7 מהשכר הממוצע בשאר המשק (10,452 ש"ח).

פריון העבודה בהייטק, שמחושב כתוצר שעתי לעובד או לעובדת בענף, עמד ב-2022 על 337 ש"ח לשעה - כמעט פי 2 מהתוצר לשעת עבודה בכלל המשק (178 ש"ח).^[7]

חברות הייטק פועלות בכל רחבי ישראל, אך ריכוזן המרכזי הוא באזור גוש דן, בחיפה ובירושלים. אזור זה זכה לכינוי "סיליקון ואדי". נכון ל-2021, העיר בעלת המספר הגדול ביותר של חברות היי־טק, בפער רב, היתה תל אביב עם 2,383 חברות. שניה ירושלים עם 437 חברות, שלישית הרצליה עם 380 חברות, ולאחריהן רחובות-נס ציונה (301), פתח תקווה (300), רמת גן (277), חיפה (253), רעננה (204), ונתניה (159). בבאר שבע 98 חברות הייטק, עליה מ-68 בשנת 2015.^[8]

כוח האדם העיקרי לתעשיית היי־טק מגיע מהאוניברסיטאות ומהמכללות (בעיקר מהחוגים למתמטיקה, מדעי המחשב, הנדסת חשמל, הנדסת תוכנה, מערכות מידע, ותעשייה וניהול) מהיחידות הטכנולוגיות של צה"ל (ממר"ם, יחידה 8200, יחידה 81, מצו"ב, מצפ"ן ועוד) ומבתי ספר למפתחי תוכנה.

במועצה להשכלה גבוהה פועלים להעלאת מספר הסטודנטים הלומדים את מקצועות ההיי-טק וההנדסה בישראל. בין היתר מתמקדים במתן תמריצים למוסדות לימוד ללימוד מסלולים במקצועות ההיי־טק ופיתוח של תשתיות ההוראה^[9]. במל"ג אושר גם תואר ראשון בלימודי היי־טק, מסלול לתואר אקדמי שבו מקבלים הסטודנטים הכשרה למקצועות ההיי־טק, שפותח מתוך שאיפה להגדיל את מספר הסטודנטים למקצועות מדעי החברה המשתלבים בתעשיית הטכנולוגיה העילית^[10].

בישראל מתקיימים גם לימודי תעודה להכשרת עובדים למקצועות ההיי־טק. בקורסים אלה ניתן לרכוש כלים בתחומים הנדרשים בתעשיית ההיי־טק כגון תכנות, רשתות מחשבים, אבטחת מידע, מערכות מידע, חומרה ועוד^[11]. לימודי התעודה נערכים במכללות פרטיות ובחברות תוכנה שבהן פועל גם מערך הכשרת עובדים.

מתוך צורכי התעשייה בעובדים צמחו גם מסלולי הכשרה אינטנסיביים, הידועים גם בשם בוטקאמפ (Bootcamp)^[12]. ההכשרות מתקיימות במקרים רבים על ידי חברות תוכנה, אורכן הוא כמה חודשים מרוכזים, לאחר תקופת ההכשרה הסטודנטים משתלבים בשורות החברות בתפקידי מפתחים^{[13][14][15][16]}.

• מדע וטכנולוגיה בישראל
• ננוטכנולוגיה בישראל
• המצאות בישראל
• צרות בהייטק

• גלית חמי וסופי שולמן, להמציא כל בוקר מחדש - סיפורה של החדשנות הישראלית, ידיעות ספרים, 2018
• יוסי שובל־שוחטמן, בחכמה ובדעת ובכשרון - התפתחות התעשייה עתירת הידע בישראל, הוצאת כרמל, 2021.
• ערן פישר, בן פישר, "שיח התאגדויות עובדי הייטק בישראל 2018-2014", סוציולוגיה ישראלית, כרך כ(2), דצמבר 2019, עמ' 33-10.

• חדשנות ישראלית, באתר רשות החדשנות
• שלמה גרדמן, כיצד נשמור על אימפריית השכל?, באתר כלכליסט, 18 ביוני 2008
• ענבל אורפז‏, DNA של יזמות: סוד ההצלחה של ההי-טק בישראל, באתר וואלה!‏, 18 בינואר 2012
• עופר מתן, הצד האפל של ההיי–טק, באתר "ידיעות אחרונות", 18 באפריל 2019
• גלובס DUNS 100 ענף ההייטק והטכנולוגיה 2015
• איגוד ההיי-טק הישראלי באתר התאחדות התעשיינים בישראל
• ההיי-טק בישראל, 2019 - צמיחה ושגשוג לצד קשיים וחסמים, באתר רשות החדשנות
• אדריאן פילוט, תוך שש שנים: יצוא שירותי ההייטק הישראלי הוכפל, באתר כלכליסט, 18 באוקטובר 2021
• קורין דגני, "בנט הקים סטארט-אפ כשלמד באוניברסיטה, אבל מימש אותו בחוץ. למה בעצם?", באתר TheMarker‏, 5 בדצמבר 2021