המאה ה-8

• 740-708: האימפריה המוסלמית מתרחבת וכובשת שטחים מצפון הודו, דרך הקווקז ועד חצי האי האיברי^[2]
• 715-712: מרבית חצי האי האיברי נכבש על–ידי האימפריה המוסלמית, ובכך מסתיים השלטון הוויזיגותי ומתחילות כמעט שמונה מאות שנים של שלטון מוסלמי. בשנת 757 מוקמת במקום ח'ליפות קורדובה^[2]
• בסין פרץ מרד אן לושאן - האירוע הרצחני ביותר בתולדות האנושות, עם 36 מיליוני קורבנות, כ-15% מכלל אוכלוסיית העולם. להשוואה, לו יחס דומה של בני אדם היה נהרג במלחמות העולם, מניין הקורבנות היה כ-300 מיליון איש.
• האפוס ביאוולף חובר במאה זו או במאה ה-9
• בורובודור, הבודהיסט האינדונזי, בונה מקדש בודהיסטי
• סיפורי הג'טאקה (אנ') הבודהיסטיים מתורגמים לסורית וערבית ומופצים בשם "כלילה ודימנה"
• תיאור של החיים הבודהיסטים מתורגם ליוונית על–ידי יוחנן מדמשק, ונפוץ בעותקים רבים ברחבי העולם הנוצרי כסיפור בארלאם ויוזפט
• מתחילה תקופת נארה ביפן
• נסיכות מורביה ונסיכות ניטריה מופיעות במרכז אירופה
• התאסלמות המונית בולגרים בבולגריה על הוולגה
• עליית בית עבאס בעיראק
• התחלת שקיעתה של תרבות שבט המאיה
• שגשוגו של זרם המהאיאנה בבודהיזם, שהופך לזרם המשפיע ביותר על התרבות של מרכז אסיה והמזרח הרחוק^[3]
• רעש שביעית (או רעש שביעי), רעידת אדמה קשה בארץ ישראל, שגרמה, בין השאר, נזק גדול לישוב היהודי בארץ.
• התקופה האיקונוקלאסטית הראשונה באימפריה הביזנטית

• שאנגחאי (751)
• בגדאד (762)
• פאס (789)

• אלקווין, נזיר אנגלי, מלומד ומורה
• קרל הגדול, מלך הפרנקים
• קרל מרטל, מאיורדומוס פרנקי, סבו של קרל הגדול, על שמו נקראת השושלת הקרולינגית
• בדה ונרביליס, מלומד אנגלי
• פפין הגוץ, אביו של קרל הגדול, המלך הקרולינגי הראשון של האימפריה הפרנקית
• הארון א-רשיד, ח'ליף
• א-ספאח, הח'ליף הראשון של בית עבאס
• סיבויה, מדקדק ובלשן של השפה הערבית
• יונס אל כאתב (אנ'), איש תרבות מוסלמי
• לי פו, משורר סיני
• דו פו, משורר סיני
• רב אחא משבחא מחבר השאילתות, החיבור ההלכתי הראשון הידוע לנו שנכתב אחר התלמוד.

• שימוש במחרשה כבדה ליד נהר הריין
• טכנולוגיית הנייר מיובאת מסין על–ידי המוסלמים
• פיתוח והפצת הכתב הקרולינגי, כתב יד אחיד ותקני ללטינית

ראשית תור הזהב של האסלאם

בגדאד תחת שלטון בית עבאס הופכת למרכז תור הזהב של האסלאם, אולם הכיבושים המתפשטים של הצבאות המוסלמים מותחים את ההשפעה התרבותית אל אזורים נוספים לאורך המאה, ואלו בתורם משפיעים חזרה על ארצות המזרח התיכון^[1].

• בשני העשורים הראשונים של המאה, תחת שלטון וליד הראשון, מוקמים שלושה מבני מסגד מרכזיים - במדינה, ירושלים ודמשק, עם השפעות אדריכליות רומיות בשילוב אלמנטים שיהפכו לימים למאפיינים אדריכליים אסלאמיים דוגמת המחראב. המסגד בדמשק היה חלוצי בבניית מגדל ממנו קראו למאמינים להגיע לתפילות. כל שלושת המבנים קושטו בעיטורים רבים של שיש, פסיפסים ועבודות עץ, ובכולם היו גם מאפיינים תכנוניים של היפוסטילים. עם התפתחות מבנים מיוחדים לחיילים בשם ריבאטים (אנ') החלו להיבנות בתקופה זו, בעיקר לשם שמירת הגבולות החדשים. בתקופה זו האצולה האסלאמית העולה בנתה ארמונות רבים בערים מרכזיות ברחבי האזורים שהיו בשליטת האימפריה. ארמונות אלו התאפיינו בסגנונות שונים, אולם בדרך כלל כללו קווי דמיון אדריכליים, בהם דמיון לבזיליקות רומיות והיכל מרחצאות גדול ומסוגנן שמטרתו אירוח אירועי בידור מרהיבים, ככל הנראה בהשפעות סגנונות טרום-אסלאמים^[4].
• במחצית השנייה של המאה, תחת שלטון בית עבאס, פרחה בארצות המוסלמיות, בין היתר, אמנויות של שירה ופרוזה, לצד התפתחות בתחומים כמו פילוסופיה ותאולוגיה. השפה זו התפתחו כללי השפה הערבית ונוצרה הגרסה הספרותית שלה. בתקופה זו נאספות ומאוגדות מסורות רבות של שירה פרה-אסלאמית ונכתב הספר הערבי הראשון של תורת המוזיקה על ידי יונס אל כאתב (אנ') שמחבר גם אוסף שירים חלוצי. כתבים רבים בנושא תורת המוזיקה תורגמו החלו משלב זה מיוונית וסייעו להעשרת התרבות המוסלמית. משוררים ומוזיקאים בולטים בני התקופה מעצבים סגנונות אמנותיים שישפיעו על יוצרים דורות קדימה. בעקבות העברת הבירה האסלאמית לבגדאד בידי העבאסים באמצע המאה ניכרה בספרות הערבית השפעה פרסית חזקה, השפעה ששורשיה בפלישה הערבית לפרס במאה הקודמת, ואף השפעות תרבותיות מהודו. הסופרים האסלאמים אימצו בתקופה זו את העושר הספרותי הפרסי, לרבות המיתולוגיות הפרסיות, שחלקן הפכו לחלק מהזהות ההיסטורית האסלאמית עד ימינו, לעיתים על חשבון מורשת ספרותית דלה יותר מחצי האי הערבי. חלק מהשפעות פרסיות אלו באו לידי ביטוי שגיבושן של מסורות המשלבות גיבורי מיתולוגיה פרסית עם גיבורים מין הקוראן במשלים שתפקידם להציג את הדרך הנכונה לכונן שלטון^[1]. בתקופה זו נאסר רשמית באסלאם הייצוג של דמויות באמנות, אף על פי שבאזורים מסוימים המסורות הכתיבו איסור דומה קודם לכן, החל מתקופה זו אלמנט זה מאפיין באופן נרחב יותר את האמנות של ארצות האסלאם. בתקופה זו סגנון הבנייה הרהבתני של הארמונות מתחילת המאה מתחלף במבנים בעלי יתרונות פרקטיים יותר וסגנון רשמי יותר, ובהמשך סגנון חלופי שמעט נשמר בכתבים לגביו, אם כי על פי ההערכות כלל ארמונות קטנים יותר המוקפים גנים^[5].
• כיבושו של מרבית חצי האי האיברי בתחילת המאה הופך את אזור ספרד לנקודת מפגש תרבותית בין תרבות האסלאם לתרבות האירופית. מפגש זה יוצר השפעות הדדיות והופך את האזור למרחב תרבותי חשוב במוזיקה^[6].
• הגעת צבאות מוסלמים לגבול הודו בראשית המאה גרמו בהמשך להשפעה תרבותית הדדית שבאה לידי ביטוי בין היתר בהשפעות מוזיקליות על הזרמים משני צידי הגבול. בין היתר התופעה גורמת ליצירתם של כלי נגינה חדשים במזרח הרחוק בסגנונם של כלים ותיקים מין המזרח התיכון ולהפך^[7].

התפתחויות באמנות מזרח אסייתית

• בתקופת שושלת חלוקיה (אנ') בהודו נבנים מקדשים בסגנונות שעתידים להפוך לנפוצים ומזוהים עם אזורים נרחבים בדרום אסיה^[8].
• תקופת הזוהר של אמנות השאן שוי (אנ'), אמנות ציור נוף סינית קלאסית, שמתפתחת לאורך המאה. ראשיתה של האופרה הסינית בגרסתה המוקדמת ביותר. במאה זו נוסדה להקת האופרה הראשונה, גן האגס (אנ'), על ידי הקיסר שואן-דזונג חובב האופרה^[9].